"מה דעתכם?" בראגי שאל כעבור עשר דקות שקטות שבהן בהינו באופק או הסתכלנו בשיעמום על האנשים השמחים-לנצח. אלכס ואני התקרבנו אל המגילה והתאפקתי מלפרוץ בצחוק בכל הכוח. זה מה שהיה כתוב:

'ג'ק האדיר! בעל שם לוחמני

לימד את מגנוס להרפות

הביס את לוקי בגבורה

עמד מנגד שתי חרבות לוהטות'

"יפה," הודיתי, בזמן שאלכס פערה את הפה וקפאה במקום, מנידה בראשה אינספור פעמים ושואלת את עצמה בלי קול 'אני חולמת?'. "מצטער אם שכחתי משהו," בראגי התנצל וגלגל יפה את המגילה ובסוף סגר אותה בעדינות בגומי אדום יפה וחדש. "מעולם לא כתבתי לחרב. אבל ניסיתי כמיטב יכולתי." לקחתי את המגילה ועשינו סחר חליפין כשאני מושיט לו את הנוצה. בראגי קרן כמעט כמו סול עכשיו ודמעות אושר היו בעיניו. "נוצה יפה שלי! חזרת אליי! חכי ותראי, תכננתי לנו המון שירים חדשים!" והוא רץ קדימה עם כל המגילות שלו, (כשהוא מקפיד לא לערבב בין המשומשות לבין החדשות) והנוצה ושוכח מאיתנו לגמרי. "זה," אמרה אלכס בקול חלוש בעוד קול צחוקו המאושר של בראגי מהדהד בכל הפארק, "היה המסע הכי מוזר בחיים שלי." "במוות," תיקנתי אותה והיא צחקה, את אותו צחוק שהזכיר לי את אמא שלי. בהינו אחד בשני, ואז התנשקנו לראשונה מאז מסיבת הניצחון להבסת לוקי. התנתקנו סמוקים והתנשפתי. "צריך להמשיך," מלמלתי ואלכס הנהנה, עדיין בוחנת אותי. "אתה יודע, השיער שלך גדל שוב." ציינה. הסתכלתי למעלה ומיששתי את הראש שלי. היא צדקה, הוא באמת היה עבה משזכרתי. "ג'ק היה עסוק בלהתאבל על הפואמה האפית שחסרה לו," אמרתי ושוב צחקנו. "בהחלט מוזר. שנמשיך?" שאלה, ואז קלטה מה אמרה כשראתה שנרתעתי אחורה. לא שלטתי בעצמי והדמעות הגיעו. התחמקתי מובך מלהסתכל על אלכס. "היי," היא אמרה ונגעה לי בכתף. "זאת אמא שלך. לא איזה אמא מרושעת שרוצה להשמיד את העולם. בוא. נחפש את הל," אמרה. כשלא זזתי ובכיתי, היא גררה אותי משם.

הערת הכותבת:

עאעאעאע זה היה קשה לי לכתוב את הפרק הזה(קשה לי בכללי לכתוב קטעי אהבה) אבל זה יצא כזה חמודדדד נכון?

נ.ב

אגב אני מהקהילה הגאה אני כמו אלכס(וגם בי. חברה שלי אומרת שאני יותר בן מבת) בום הא