כולם, ורוני בדילאיי, הסתכלו עליי עכשיו. מישל הסתכל עליי בתקווה שאתחיל לדבר ושאגיד משהו מרשים שייתן כוח ומוטיבציה שיגרמו לכולם להתחיל לפעול במלוא המרץ, אמה הסתכלה עליי מזווית העין באדישות הרגילה שלה והמבט המשועמם, אוולין הסתכלה עליי בתקווה לשמוע חדשות טובות לשם שינויי ורוני הסתכלה עליי בהיסוס. ברגעים כאלו שנאתי להיות ' משדר - חלומות '. בגלל שלהיות משדר חלומות אמר שגם אני קיבלתי חלומות מעניינים על עתיד קודר, בדרך כלל, שנטה גם להתגשם לצערנו. כמובן, רק החלומות הרעים מתגשמים. חלומות טובים שאני נמצא בהם בארץ הממתקים ומטייל יד ביד עם אמה לנצח.... נשארים רק חלומות. לכן עכשיו בלעתי רוק בכוח והסתכלתי על העיניים הכחולות של אמה כדי לקבל אומץ. היא לא החזירה לי מבט אבל כן קצת הסמיקה באי נחת. זה עודד אותי. "אנחנו צריכים למצוא מפתחות," אמרתי לבסוף בקול חזק ושברתי את הדממה המתוחה שנוצרה. מישל הנהן במרץ לאישור הדברים שלי ורוני עברה להסתכל עליו להקלתי עכשיו. נשמתי לרווחה. "כדי למצוא חדר מסויים," אוולין המשיכה בקול מלא תקווה ונשפתי אוויר והרגשתי שאני חוזר לנשום. "שיש בו נשקים שחבל על הזמן," מישל סיים את המשפט למרבה האירוניה והצלחתי לחייך קצת. מישל שלט בזמן. בגללו ובזכותו הצבעונית החדשה הייתה כאן עכשיו בכלל כי הוא זירז את הזמן קדימה. החמצתי בגלל זה כמה ימי מנוחה ובהייה בכוכבים. אהבתי להסתכל בכוכבים – זה הרגיע אותי קצת. ועכשיו פספסתי את זה בגלל מישל, אבל לא הייתה לנו ברירה. הזמן הלך ואזל. "אילו נשקים?" רוני שאלה בקול צרוד והעירה אותי ממחשבותיי על מרשמלו וורוד וטעים שהומס במדורה המשותפת שלנו ש... גם אותו החמצתי כמובן. "ואיך אני קשורה להכל?" הוסיפה בזמן שנשכתי שפתיים.

 "נשקים קסומים," מישל אמר. "שאמורים לעזור לנו לשלוט בכוחות שלנו." "אבל קודם אנחנו צריכים למצוא ספר," המשכתי לו את המשפט כשחזרתי להווה גם במחשבות שלי. "כי הוא אמור להדריך אותנו במסע ולעזור לנו למצוא את החדר." רוני בהתה בי ונראתה כאילו שהיא תוהה אם אכלה משהו מקולקל לארוחת הבוקר. "ואת קשורה להכל, פשוט כי את קשורה להכל," אמה אמרה בקול יבש והסמקתי והסטתי מהם את המבט אל תומס, שכעת נראה מרוצה מעצמו ונמנם מאחורי רוני שנת צהריים טובה שהלוואי שגם אני יכולתי לעשות כרגע. "את כמונו. ו... ויש מצב שג'ון כאן חלם עלייך." היא הסתכלה עליי במבט מרוגז שלא הבנתי. הסמקתי כשכולם הסתכלו עליי שוב. "מה... מה אתם יכולים לעשות שהוא מיוחד?" רוני שאלה בהיסוס והתיישבה בצורה יותר נוחה מולינו ונשענה על תומס בגבה אפילו להפתעתי, ונראה שגם להפתעת הפגסוס. תומס צהל בשקט מה שהנחתי שהיה ' קודם את אומרת לי שאני לא אמיתי ועכשיו את נחה עליי? ' אבל תומס הירשה לה לנוח עליו בזמן שחזר לאכול עשב בקצב של... טוב, בקצב של סוס. חייכתי בזמן שחבריי התחילו לדבר. "אני יכול לחזור בזמן קדימה ואחורה," מישל אמר ועיווה את פניו אחרי שהסתכל עליי. "אני יכולה לרפא אנשים," אוולין אמרה בביישנות וטפחתי לה על כתפה בעידוד. הייתי חייב לה, והבטחתי לעצמי שמתישהו אני אחזיר לה טובה במסע. "אני שולטת במזג האוויר," אמה אמרה בקול עגמומי ונהיה קריר לרגע בגללה והבחנתי שאמה הזיזה את כף ידה במעגלים ואז הפסיקה וחום הקיץ חזר. "נגיד," רוני מלמלה, כמו לעצמה וטלטלה את ראשה הג'ינג'י המתולתל מצד לצד כמה פעמים. קיוויתי שהיא לא שמעה את מה שאני חושב. היא עוד לא שלטה בקריאת המחשבות.

"תכף תגידו לי שיש חייזרים ושמישהו שאתם מכירים גם יכול לעוף כמו ' פיטר פן ' עם אבקת פיות." רוני אמרה לנו בקול עגום והלב שלי כמו צנח צניחה חופשית. היא צריכה הוכחות. הלך עלינו. "שתי נקודות מתוך עשר," מישל אמר לרוני בקול מאוכזב ואוולין צחקה ואמה גיחכה. רוני האדימה. "עוד לא פגשנו מישהו שיכול לעוף. אבל יש פיות." מישל הוסיף והצביע בכלליות לכיוון הממלכה שלהן דרומה מאיתנו. רוני קיבלה טיק בעין ואמה חייכה סוף סוף אל מישל ואז אליה ברוך יוצא דופן. "אני חושבת שאנחנו צריכים לנוח." אמה אמרה וזימנה רוח חמימה. אוולין נאנחה בהסכמה וקרסה לישיבה שוב. "האמת שאני אשמח לראות אותכם עושים משהו," רוני אמרה בעקשנות ושילבה ידיים. "אני עשיתי. עכשיו תורכם, לא? זה רק הוגן." המשיכה ומישל הנהן בהסכמה והבטן שלי התהפכה בעצבנות ממה שמישל יגיד. הרגליים שלי דאבו מהדרך שעשינו היום. ואתמול. ושלשום. בכללי הרגשתי זיפת. "אבל עבר עלינו יום ארוך. את תצטרפי לאוהל של הבנות ואנחנו נלך לישון קצת. למישהו יש שק שינה בשביל רוני? אני מקווה שארזת בשביל טיול ארוך." מישל סיכם את השיחה בקלילות לשמחתי והצליח לחייך אל קוראת המחשבות ההמומה בזמן שאני חזרתי לחייך.