אז קודם כל, ולפני הכל, כל מה שנכתב כאן הם דברים שלמדתי מניסיוני האישי ככותבת. אלה לא חוקים שחקוקים בסלע, אבל אלה דברים שחשוב לי שישימו לב אליהם, בעיקר כותבים צעירים ומתחילים שמעוניינים לקחת את הכתיבה ברצינות.

אז, בואו נתחיל D: הנה 10 טעויות שכותבים מתחילים עושים:

1 - לנסות להיות מישהו אחר

זה בעצם הטעות הכי הכי הכי נפוצה אצל כותבים מתחילים. אפשר לקרוא לזה העתקה, אפשר לקרוא לזה חוסר רעיון ואפשר לקרוא לזה ניסיון לשכפל הצלחה של מישהו אחר. בין כה וכה, הסיבה זהה, וזה הרצון להיות מישהו אחר שהוא יותר מצליח.

בפועל, זה אף פעם לא עובד. אני רוצה להסביר על זה קצת יותר מקרוב: אני מדברת כאן בעצם על כותבים מתחילים שקוראים לראשונה סיפור בסגנון מסוים ואומרים לעצמם שהם גם רוצים, בין אם זה בגלל העולם או בגלל הכתיבה או בגלל ההצלחה של הסיפור, ובעצם מוצאים את עצמם, במודע או לא במודע, מעתיקים הרבה דברים מאותו סיפור מצליח.

זה יכול להיות כל דבר – מלנסות לכתוב כמו מישהו אחר עד להעתיק את כל הקונספט הכללי של העלילה. בדיעבד, יוצא שכל ההשקעה על כתיבת הסיפור הזה תיגמר בבזבוז זמן ענק במקרה הטוב, ובגניבה בגלל זכויות יוצרים במקרה הרע. בתור כותבים שבאמת רוצים להצליח, הדבר האחרון שאתם רוצים זה להיות מפורסמים בתור אלה שכותבים כמו מישהו אחר. זה לא יעזור לכם להשתפר וזה לא יעזור למוניטין שלכם להיות טוב יותר. אנשים זוכרים את אלה שעשו משהו שונה לראשונה. אף אחד לא יזכור את ההוא שעשה משהו שכבר נעשה מאה פעם, ואף אחד בבירור לא יאהב את זה שמנסה להעתיק את סגנון הכתיבה של מישהו אחר.

וזה מבלי להזכיר את זכויות היוצרים, שזה לא רק מזלזל בכותב המקורי, פוגע בו ולא מכבד אותו, זה גם לא חוקי, ובמקרה הכי גרוע יכול להיגמר בבית משפט (אני מפחידה בכוונה כדי שלא תעשו את זה XD).

אז לפני שאתם מתחילים לכתוב סיפור כלשהו או שלא יצא לכם עדיין ונתקלתם בזה – תנסו לחשוב על משהו חדש שיהיה שלכם. זה לא רק יעזור לכם עם הכתיבה, זה גם יהיה הרבה יותר כיף.

2 - להתעלם מעריכה

עוד דבר שלתומי לא עשיתי עד לפני... ארבע שנים בערך, הוא לא לעבור ולערוך את מה שאני כותבת. התוצאות היו בעיקר שגיאות הקלדה, שגיאות תחביר ופיסוק שלא שמתי לב אליהם, ובמקרים גרועים מאוד גם חוסר עקביות בעלילה או עלילה שלא בנויה כמו שצריך.

וזה רע, גבירותיי ורבותיי, זה רע. אם אנחנו לא טורחים לערוך את מה שאנחנו כותבים, אנחנו מפרסמים תוצר לא גמור שלא עושה חסד עם הכתיבה שלנו. חומר לא ערוך הוא בעצם דלדול של הכתיבה שלכם בכמה רמות, ואם לא נערוך את מה שאנחנו עושים, אפילו פעם אחת, אנחנו עלולים לגרום לקוראים שלנו לחשוב שאנחנו מתחת למה שאנחנו באמת.

במהלך הכתיבה הראשונית המוח שלנו מריץ הכל ומעביר על הדף, אבל לא תמיד זה יוצא נוח לקריאה או תקין. בשביל זה קיימת העריכה. בין אם זה עריכה של אחרי פרק ובין אם זו עריכה כוללת של כל הסיפור, היא עוזרת לנו להסתכל על מה שכתבנו מבלי לחשוב מה יקרה הלאה, אלא מה קורה עכשיו ואיך אפשר לשפר את זה. אני יכולה לומר שאת הסיפור האחרון שלי ערכתי אחרי שכתבתי את כולו, והיו כמה וכמה סצינות שכתבתי מחדש לגמרי – מבחינת הכתיבה עצמה ומבחינת העלילה שהשתנתה – בגלל שההוספה והעריכה שלהן שיפרה אותו לחלוטין. אם הייתי מפרסמת אותו מבלי לערוך, אני יכולה לומר כבר עכשיו שלא הייתי מרוצה ממנו כמו שאני מרוצה ממנו עכשיו, וזה חלק לא פחות חשוב מכל עניין העריכה והכתיבה – להיות מרוצה ממה שכתבת.

והאמת המרה היא שעריכה זה קשה. זה מתיש ומעצבן ולפעמים אין לך מושג מה אתה עושה, אבל זה עוזר מאוד וזה חשוב מאוד בשביל שנוכל להגיע למלוא הפוטנציאל שלנו. וגם הכותבים הטובים ביותר עוברים על מה שהם כותבים ועורכים אותו אם צריך. זה שאתם לא יודעים שזה קרה, לא אומר שזה לא קרה.

3 - לא להתייחס לביקורת

היה לי פרק שלם על ביקורות בחלק הקודם, אבל ממש חשוב שאכתוב לגבי זה גם כאן כי זו טעות נפוצה מאוד שרק תוקעת את מי שלא מוכן להודות בה.

קודם כל, כן, לכל הכותבים יש אגו, אחרת למה שנרצה לקבל תגובות על מה שאנחנו כתבנו אם אנחנו לא רוצים שיטפחו עליו קצת? אבל יש פעמים שבהם האגו צריך לנוח בצד ולקבל הערות שיש לאחרים (וכשאני מדברת על הערות, אני מדברת על ההערות הבונות, ולא אלה שבאו לרסק לך את הנשמה. ההבדלים רשומים בחלק הקודם).

צריך לזכור שאף על פי שככה זה נדמה לרובנו, אנחנו לא יודעים הכל, ולפעמים אחרים יכולים לעזור לנו להשתפר בכתיבה שלנו. לא רק מבחינת הכתיבה עצמה, אלא אפילו מבחינת העלילה והסיפור. בתור כותבים, אנחנו שקועים עד הצוואר במה שאנחנו כותבים. אנשים אחרים יכולים לראות את מה שכתבנו בעין חדשה שתוכל לשים לב לדברים שאנחנו לא שמנו לב אליהם קודם. זה בעצם יקצר הרבה תהליכים בכתיבת הסיפור, ויותר טוב, זה ישפר אותו.

4 - לכתוב יומן

אוקיי, אז הדבר הזה הוא כמעט נטו דעה אישית שלי שראיתי יותר מדי פעמים. אני חושבת שזה לא סוד שאני לא חובבת גדולה של כתיבה בגוף ראשון (כי זו שיטה קלה יותר לגרום לקורא להתחבר לדמויות ולספר סיפור), אבל אין לי בעיה עם סיפורים שכתובים בגוף הזה אם הם כתובים כמו שצריך.

מנגד, יש סיפורים בגוף ראשון שאני יכולה לקרוא להם "סיפורי יומן", כי הם, טוב, כתובים כמו יומן. יצא לכם לשמוע את הנוסח הבא? "היי קוראים לי ____ אני בת ____ עם עיניים _____ ושיער ____ יש לי ____ אחים ואחיות וחבר חתיך בשם _____" וכדו וכדו ועוד ועוד. אני מאמינה שהתשובה היא כן.

אם כך, למה זה לא טוב? קודם כל, כי כל הנוסח די צפוי מראש, ובגלל שהוא צפוי מראש, למה שהוא יהיה מעניין? מה שמעניין הוא מה שלא ידוע, הוא מה שאנחנו רוצים לגלות לגביו עוד ולהבין מה קורה איתו ומה יקרה איתו הלאה. סיפורי יומן, גם אם העלילה שלהם מדהימה את כל מי שקורא אותם, מתחילים בדיוק אותו הדבר. אני יכולה לומר לכם שראיתי מספיק סיפורים שמתחילים ככה בשביל שאני אפרוש ב"היי".

ובנוסף לעניין הצפוי, יש גם את העניין החובבני של כל הנוסח של היומן. הוא בעצם כתוב כמו יומן, ואם הכוונה היא לספר סיפור שלא אמור להיות מוצג כיומן, זו בחירה רעה להתחיל ככה סיפור. זה בעצם כמו סיפורי צ'אט או סיפורי מכתבים. הרעיון נחמד מאוד, אבל חשוב לדעת איך לכתוב את זה כדי שזה לא יראה חובבני ומרושל, או יותר גרוע, שלא יראה כהוכחה ברורה שהכותב לא יודע מה הוא עושה. סיפור שמתחיל בהצגה ראשונית של כל המאפיינים של הדמות הראשית זה לא רעיון טוב במיוחד, ולא רעיון מושך במיוחד, בעיקר כי הוא נעשה כל כך הרבה פעמים. וכמו שכבר כתבתי קודם, אף אחד לא זוכר את ההוא שעשה משהו שנעשה כבר מאה פעמים. נסו למצוא דרכים אחרות להתחיל סיפור ולהציג את הדמות הראשית שלכם. יש המון כאלה.

5 - להתייחס רק למה שאחרים רוצים

פעם פעם לפני המון שנים (לא ממש) כתבתי בגלל מי שקרא את מה שאני כותבת. לא כתבתי את מה שרציתי, לא כתבתי דברים שאני רוצה לכתוב, כתבתי דברים שאחרים ירצו לקרוא כדי שהם יקראו את זה.

בפועל, התחרטתי על הרבה דברים, מחקתי הרבה סיפורים ובזבזתי המון זמן שיכולתי לנצל בשביל לכתוב דברים שבאמת רציתי לכתוב.

אז כן, יש אנשים שכותבים אך ורק בשביל אחרים ולא אכפת להם מזה. אלה כותבים באינטרנט שעושים את זה בשביל ההצלחה או בשביל הקוראים ולא מתעניינים בכתיבה מקצועית. זה בסדר גמור. אם זה מה שהם רוצים לעשות, שיעשו את זה. אבל כאן אני מדברת אל אלו שרוצים להשתפר באמת.

תשכחו מהקהל שלכם. תשכחו ממה שהם רוצים. תשכחו ממה שאתם רוצים להוכיח להם. אם תחשבו על כל אלה במהלך הכתיבה שלכם, תמצאו את עצמכם כותבים דברים שלא יעניינו אתכם עד הסוף, תמצאו את עצמכם חוששים כל הזמן ממה שהקהל שלכם יגיד, ובעיקר, לא תיהנו. ואם אתם לא נהנים מהכתיבה, מה אתם עושים?

מניסיון שלי בסיפור כלשהו שכתבתי רק בשביל עצמי, עוד לפני שהתחלתי לפרסם בקביעות באינטרנט, לא יכולתי להאמין עד כמה מוטיבציה הייתה לי להמשיך אותו כשלא התייחסתי למי שעומד לקרוא אותו ולמה שאני רוצה שהם יחשבו.

תחשבו מה הכי טוב לסיפור שלכם, ולא מה שהקוראים שלכם רוצים, וככה תוכלו לכתוב את הסיפור הכי טוב שלכם.

6 - לנסות להוכיח משהו

עוד משהו שממש הורס את חוויית הכתיבה הוא להתאמץ יותר מדי ולנסות להראות עד כמה אתם טובים. בין אם זה להכריח את הכתיבה שלכם להיראות הכי עמוקה שאפשר בשביל שיחשבו שאתם ברמה הכי גבוהה שיש, ובין אם זה לנסות ליצור את הסיפור הכי מסובך שאפשר רק בשביל שיהיה מסובך ומפתיע – אם זו לא הכוונה המקורית של הסיפור, זה מתכון לאסון.

לא פעם יצא לי לראות סיפורים מאולצים מדי שבבירור רואים שהם מנסים להוכיח יותר מדי לקוראים שלהם עד שכל התוכן עומד ריק, ומה שנשאר אלה תיאורים מפונפנים שמעייפים אותך כשאתה קורא אותם. זה כמו לעטוף כמתנה קופסא ריקה. זה יפה, אבל אתה לא באמת מקבל מזה שום דבר.

כשאתם כותבים אל תנסו להראות עד כמה אתם טובים בזה, תראו מה אתם מסוגלים לעשות באמצעות הכתיבה. אפילו הסיפור שכתוב במילים הכי פשוטות יכול להיות יצירת אומנות אם התוכן שלו אמיתי ומעורר מחשבה כנה. וגם הסיפור הכי פשוט יכול להיות מדהים אם הוא אמיתי ולא מנסה להתחכם עם כל מיני הפתעות שונות.

כמובן שזה נחמד להראות לכולם שאתם טובים במשהו, אבל אם אתם לא באמת טובים בזה... אז... מה הטעם? תעשו את מה שאתם עושים. תשתפרו במה שאתם רוצים וצריכים להשתפר בו, ואז תנסו להוכיח את עצמכם.

7 - לחשוב בגדול

והפעם, כשאני מדברת על לחשוב בגדול, אני מדברת על כל הפנטזיות המקסימות האלה של כותבים שהם הולכים להיות ג'יי קיי רולינג הבאה או הכותב הכי מצליח ואהוב בווטפאד או אפילו להוציא ספר. אני לא אומרת שזה לא טוב לחלום, אבל אל תשאפו רק לשם. הצלחה ופרסום זה לא הכל. הצלחה ופרסום באים בגלל משהו, ובשביל שזה יהיה שווה את זה, המשהו הזה צריך להיות משהו ששווה להתפרסם בגללו.

לפני שאתם חושבים מי ישחק את הדמויות שלכם בסרט שיבססו על הספר שלכם (אף על פי שזה נחמד מאוד), תכתבו אותו ותשקיעו בו ואל תוותרו עליו. תתחילו בקטן, ותשאפו הלאה. תראו לאן מה שאתם עושים מוביל אתכם. מי יודע, אולי תבינו שאתם רוצים משהו אחר. אולי רק עוד כמה שנים באמת תהיו מוכנים להגיע לצעד הבא. רומא לא נבנתה ביום אחד, ולחשוב שזה לא נכון יעשה לכם רע.

אל תתמקדו בפרסום, תתמקדו במה שאתם עושים. אם אתם עושים את זה טוב, הפרסום יגיע, ואיתו תגיע ההצלחה, ואיתה דברים נוספים. תלמדו, תתבגרו ותבינו יותר מה אתם באמת רוצים, ואז תשאפו אליו.

8 - לעשות קיצורי דרך

כשאני אומרת "לעשות קיצורי דרך", אני מתכוונת לכמה דברים שיש להם דבר אחד במקביל – לא לעשות משהו כי אתם מאמינים שלא צריך להשקיע בו. אני מדברת על מחקר לסיפור, על תיאורים, על קווי עלילה ברורים, על בניית עולם ובניית דמויות, על מערכות יחסים ועל לימוד כתיבה תקנית.

כן, כן, אנחנו עצלנים. אז בהצלחה לכל כותב עצלן שרוצה להצליח מבלי לנסות לעשות משהו שיעזור לו בזה. בין אם זה להראות תמונות במקום לתאר דברים, ובין אם זה לא לתאר כלום כי "הקוראים יבינו לבד" או לא לתאר כי זה בכלל פאנפיק והכותבים כבר יודעים איך הכל נראה – אלה לא דברים שיעזרו לכם להשתפר. להיפך, זה רק יגרע ממה שאתם כותבים.

בשביל להצליח צריך להשקיע. אין דבר כזה קיצורי דרך. מי שעושה קיצורי דרך, לא יגיע לשום מקום. או, טוב, יגיע לאן שהוא אמור להגיע עוד המון המון המון זמן. ככל שנפנים את זה מהר יותר, ככה יהיה לנו טוב יותר וככה נהפוך לכותבים טובים יותר.

השקעה משתלמת לטווח ארוך. אתם יודעים שזה נכון.

9 - לא לנסות דברים חדשים

חלק מתהליך הצמיחה שלנו ככותבים הוא לא להתקבע על דבר אחד. כשאני מדברת על דבר אחד אני מדברת בעיקר על קונספט ספציפי שכותבים אוהבים לחזור עליו לפעמים. לפעמים זה ז'אנר מסוים, לפעמים אלה דמויות מסוימות, לפעמים זה אותו סגנון עלילה ולפעמים זה אותו נושא עליו העלילה מתמקדת.

זוכרים שדיברתי על הסיפורים שבזבזתי עליהם את הזמן ובסופו של דבר מחקתי? כולם התמקדו באותו נושא, ועם כל אחד נוסף שכתבתי, לא באמת התקדמתי לשום מקום. זה היה עוד סיפור באותה רמה ובאותו סגנון, בלי הרבה ייחוד מלבד הרקע הכללי והאופי של הדמויות.

ולפעמים זה נחמד, כן, כי הרי אם אתה אוהב סגנון מסוים אתה תאהב לכתוב עליו הרבה, אבל השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הוא לא רק מה אנחנו אוהבים לכתוב, אלא לאן זה יכול לקחת אותנו? למה לא לנסות משהו חדש לפעמים? משהו שיוכל לרענן אותנו קצת?

בין אם זה בסגנון הכתיבה או ברעיון או בקהל היעד, לנסות דברים אחרים זה אף פעם לא יכול להזיק. זה יפתח אותנו לרעיונות אחרים שאפשר לחקור, כאלה שפחות חזרו על עצמם, כאלה שיש בהם משהו שאולי לא נעשה עדיין.

וכמובן, לעשות משהו חדש זה כנראה יהיה קשה ומפחיד, אבל זה תמיד ככה בהתחלה. הניסיון הוא מה שעוזר לנו להתקדם הלאה. בניסיונות של דברים שונים אנחנו מתאמנים עליהם וצוברים בהם יותר ניסיון להבא, ניסיון שיוכל לעזור לנו בהמשך הכתיבה שלנו.

הרי חלק מהכיף שבכתיבה זה לחקור דברים חדשים, זה לגרום לנו לחשוב על דברים חדשים ולגרום לאחרים לחשוב עליהם גם. וזה כיף לדעת שאנחנו עשינו משהו חדש שעדיין לא עשינו ושאפילו עדיין לא נעשה. אפשר להגיע להמון מקומות אם רק מנסים.

10 - לא להאמין בעצמך

אני חושבת שזו הטעות הכי גדולה של כל כותב – וזה לא להאמין שאתה מסוגל לדברים גדולים יותר. הרבה כותבים מתחילים מסתכלים על כותבים מנוסים ואומרים לעצמם שהם בחיים לא יצליחו להיות כמוהם, וזה מבלי להתייחס או מבלי לזכור שאותם כותבים מנוסים היו כמוהם בהתחלה והתאמנו הרבה כדי להגיע למקום שבו הם נמצאים.

הכי קל להגיד "אני אף פעם לא אהיה טוב כמוהם" ואז פשוט לוותר כי לא משנה מה תעשו, אתם תישאר גרועים. זו מחשבה לא נכונה, גם מבחינתכם וגם מבחינה כללית יותר. אני חוזרת ואומרת שאף אחד לא נולד מושלם במשהו. כל ההצלחה והכישרון שיש למישהו קיימים בגלל שהוא השקיע ולמד ולא וויתר עד שהוא הצליח, וזה גם מה שאתם צריכים לעשות בשביל להצליח – להאמין שאתם מסוגלים.

כן, לא כולם מצליחים באותה צורה. יש כאלה שיהיה להם קל יותר ויש כאלה שיהיה להם קשה יותר, אבל אם תשקיעו במה שאתם מוכנים להשקיע בו ותאמינו שאתם מסוגלים לעשות את זה, בסופו של דבר אתם תצליחו.

--- --- ---

אז אלה עשר הטעויות שכותבים מתחילים עושים. ולשאלת היום: האם לכם יצא לעשות איזושהי טעות ממה שרשום או שאתם אפילו עושים אחת גם עכשיו? אם עשיתם טעות כלשהי כזאת בעבר, איך הצלחתם להתמודד איתה? אתם חושבים שיש טעויות נוספות שכותבים מתחילים עושים שלא רשומות כאן? מוזמנים לרשום בתגובות (:

מקווה שעזרתי! עד הפעם הבאה~