» ״תעצור את הכרכרה!!״
זה חייב להיות גורל
כל השבוע חשבתי עליו, ולפתע ראיתי אותו.
לא אשקר, בטני התהפכה מלחץ כשקפצתי החוצה מהכרכרה והתקדמתי לכיוון פיליקס.
אין לי מושג מה אני הולך להגיד לו אפילו.
רק רציתי
לראות אותו

הכרכרה נעצרה לפתע וכריס פרץ מתוכה.
גופי זז לפני שהספקתי לחשוב, יצאתי מהמסעדה ורצתי לכיוונו.

נעמדנו זה מול זה, קצת מרוחקים אבל מספיק קרובים כדי לשמוע אחד את השני.
״פיליקס! היי!״ כריס אמר כולו מתנשף עם חיוך בעננים
״היי!•.•.״ התנשפתי. גם לי היה חיוך מטופש, עכשיו היום שלי הפך למושלם!

״תרצה אולי... שאקח אותך הביתה?״ הוא שאל והצביע על הכרכרה שחיקתה לו באמצע הרחוב
״הו אממ האמת שאני פה עם אחותי ובנות הדודות שלי ואני לא בטוח שיהיה מספיק מקו-...״ תוך כדי שדיברתי סובבתי את ראשי למסעדה שהבנות היו בה לפני כמה רגעים ולא ראיתי אותן.
׳תחמניות שכמותכן...׳ גיכחתי לעצמי
״לא משנה אני מניח... אשמח לחזור איתך״ אמרתי עם חיוך

ישבנו זה ליד זה בדרך חזרה,
הסתכלתי החוצה מהחלון כדי לנסות לא לבהות בו יותר מידי...
״אז... מה עשיתם היום? אתה ובנות משפחתך אני מתכוון״ הוא גירד בעורפו.
״הלכנו לקנות בגדים לנשף יום ההולדת של דודים שלך, כולנו ממש מתרגשים!״
ניסיתי להקליל את האווירה
״הו אני מבין״
היה שקט לכמה זמן, שמתי את ידי על המושב לידו והסתכלתי לכל מקום שהוא לא כריס, אחרי כמה זמן הוא קרא
״פיליקס״
״מממ?״
הוא שם את ידו על היד שלי והסתכל לי בעיניים במבט רציני.
״אני ממש שמח שפגשתי אותך. אתה...לא יודע איך אתה גורם לי להרגיש״
ישבתי בשקט לכמה רגעים, מעכל את מה ששמעתי עכשיו, האדמתי עד האוזניים.
״פיליקס?״
״ל-למה ככה פתאום? לא הייתי מוכן לזה בכלל״ מלמלתי לעצמי והסטתי את מבטי ממנו
״ג-ג-גם א-אני כריס, אני מאושר שיצא לי להכיר אותך.״
הוא חייך חיוך עדין ויפה, עם הגומה שכל כך אהבתי.
נשארנו ככה, מחזיקים ידיים, עד שהגענו לאחוזה שלי. דבר לא נאמר כל המשך הדרך, לא היה צריך עוד כלום.
אבל באותו רגע החלטתי, אני לא יכול להמשיך להעמיד פנים, אני צריך לעצור את זה לפני שאעשה משהו שאתחרט עליו. אני מזיק לו, והשפעה רעה עליו. לאנשים אסור לראות שהוא מסתובב איתי, זה יפגע לו בתדמית וגם אני לא יכול להגיד לו כלום על איך שאני מרגיש, אין שום סיכוי שהוא יקבל את זה- אסור לו לקבל
אני חייב לעצור את עצמי ולהעלים את ההרגשה הזאת- גם אם זה אומר להתרחק ממנו...

•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.

שבוע עבר ויום הנשף הגיע,
כמעט ולא ישנתי הלילה מהתרגשות.
היום הנשף, היום הגדול הגיע. כל כך חיכיתי לנשף הזה.
לוקס הציע למארי להיות בת זוגתו לנשף, זה היה רגע מרגש והיא לא הפסיקה לדבר על זה, כולנו ממש שמחנו בשבילה, אליס ואנה קפצו על המיטה והתרוצצו בכל הבית, קיבלנו מבטים משונים מהמשרתות והמשרתים.

התלבשתי בחדרי, לוקס כבר אסף את מארי לנשף והתאומות בביתן הן יגיעו עם משפחתן גם כמובן מוזמנת, לכן אני נשארתי להתארגן לבד. התאפרתי ושמתי שרשרת זהב שמאוד אהבתי, לקחתי את המסכה שלי ויצאתי לדרך. סבתא ואבא יגיעו בכרכרה נפרדת, לא שאני עצוב לגבי זה.

בדרך הסתכלתי מחלון הכרכרה, על העצים, הפרחים והשיחים. הכל היה כל כך שקט ושליו, אור הירח האיר את הצמחייה באופן מושלם ונתן להם מראה קסום. הרגשתי כמו באגדה ושהשלב הבא הוא שנסיך יפה תואר יבוא לרקוד איתי.
חייכתי לעצמי והשענתי את ראשי על דפנת הכרכרה

הגעתי לבסוף אחרי נסיעה לא כל כך ארוכה, שמתי את המסכה ויצאתי מהכרכרה. נכנסתי דרך הדלתות הענקיות והכרוז ליד הדלת הכריז על בואי, הוא הסתכל עלי במבט משונה ולבסוף חשב שאני אישה, לכן הוא נתן לי לעבור. כנראה זה בגלל המסכה וגם בגלל שלא הוצאתי מילה . עמדתי שם בקצה המדרגות, עם המסכה על הפנים, הסתכלתי על כל האנשים שמסביב והתחלתי לחשוש, לבי דפק בחזקה ורגלי רעדו, לפתע פחדתי להיכנס. קיבלתי רגליים קרות. הלבוש שלי יראה מוזר, אני יראה מוזר... בקושי עברתי את השומר בדלת

"פיליקס!! היי פיליקס זה אתה?" שמעתי קול קורא בשמי. זאת הייתה מארי, כמעט ולא זיהיתי אותה, היא נופפה בידה והוציאה אותי מההלם שחשתי וקראה לי לבוא אליה. נתתי לעצמי סטירה קטנה והחלטתי לצעוד בגאווה לעברם ולא לחשוב על האנשים שמסביב, אם תהיה להם בעיה אני אתמודד איתם בעצמי. מסתבר שכולם כבר הגיעו ואני הייתי האחרון, מארי בדיוק הייתה בשיחה עם התאומות בזמן שלוקס דיבר עם אנשי עסקים העובדים עם אביו.

"היי הגעת" אמרה אליס "יש פה כל כך הרבה אנשים חשובים, כולם במקום אחד... משפחת ג'ונס כנראה באמת ממש מכובדת" הסתכלתי מסביב על אולם הנשף, הכל היה כל כך מפואר... כאילו לקוח מסיפור אגדה.

אחרי כחצי שעה נשמע חצוצרה
זה היה הכרוז בכניסה
"אני מתכבד להכריז על בואם של מארגני הנשף, האחים תיאודור ולות'ר ג'ונס" כולם מחאו כפיים והאחים נכנסו דרך הדלת
"גבירותי ורבותי, תודה רבה שבאתם. אני נרגש להתחיל בזאת את חגיגת יום הולדתינו, שיהיה לכולם לילה בלתי נשכח" הכריז תיאודור- המבוגר מבניהם. כולם החלו למחוא כפיים בשנית והריעו לאחים.
"ואוו~~" אמרה אליס עם חיוך חולמני בעודה מסתכלת על לות'ר, היא הייתה בעולם משלה
"אייש הוא כל כך יהיר... רק בגלל שהוא ערך את הנשף לא נותן לו את הרשות לנהל אותנו" לעומת אליס לאנה היה מבט עצבני. "אנה זאת המסיבה שלו, הוא יכול לעשות כל מה שרק ירצה" ניסיתי להסביר לה בנימה צינית "תני לו הזדמנות" טפחתי על כתפה כסימן לעידוד. בינתיים כולם החלו להתפזר למסיבה ולבופה האוכל
"זה אתה פיליקס?" שמעתי מישהו מאחורי "כריס?" זיהיתי אותו לפי הקול, הסתובבתי אליו והורדתי את המסכה "ואוו..." הוא נשאר עם פה פעור ובהה בי "אה הלבוש? אני מתחיל לחשוב שזה היה רעיון לא כל כך טוב... זה בטח נראה מגוחך"
"שלא תעז לחשוב כך" הוא הוריד את המסכה שלו כדי לראות טוב יותר "אני לא בטוח..." שילבתי ידיים בניסיון להסתיר את גופי מחוסר ביטחון, לפתע הוא תפס בזרועותיי והסתכל לי עמוק לתוך העיניים "פיליקס. אתה הבן אדם הכי יפה שאני ראיתי בחיי" הוא גורם לי לסחרחורת הבן אדם הזה, כמובן שהסמקתי קשות.
אבל החלטתי, אני חייב להתרחק

"כריס..." משכתי את ידי ממנו והלכתי צעד אחורה "אני חושב שאנחנו צריכים להתרחק לזמן מה, אני... אני מזיק לך, אנשים עלולים לדבר... אתה לא יכול להיראות בחברת מישהו... כמוני"
"מה...פיליקס אני לא מבין..." הוא היה בהלם ותפס את ראשו מנסה לעכל את הדברים "עשיתי משהו לא בסדר?" "לא כלל לא כריס, אל תחשוב על כך אפילו... זה אני... אני הבעיה" כריס היה על סף בכי. כריס. על סף דמעות.
"אתה כלל לא הבעיה, להפך... אתה הסיבה שאני מחייך, ולמי אכפת מה אנשים אחרים חושבים? אל תיתן להם להשפיע עליך"
אני מזיק לתדמית שלו ואני חייב להיפטר מהרגשות האלו. זאת הדרך היחידה
"בבקשה כריס אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה עכשיו" עכשיו גם לי היו דמעות, אספתי את כל כוחותי כדי לא לתת להן לצאת ולבשתי בחזרה את המסכה כדי שתעזור לי להסתיר. "אז בבקשה תדבר איתי פיליקס. אני לא אתן לך ללכת בכזאת קלות. לא אחרי כל הזמן הזה" הוא הסתכל עלי בפרצוף מתחנן
"סליחה גברתי, אפשר להציע לך ריקוד איתי?" גבר שזיהיתי כאחד מאנשי העסקים שדיברו עם לוקס מקודם ניגש אלי כי חשב שאני אישה. הנהנתי לו כאות להסכמה, הייתי צריך לברוח מכאן, רציתי ללכת לכיוון רחבת הריקודים אבל כריס תפס את זרועי והסתכל עלי במבט מתחנן ״פיליקס אל תלך״
"ביי כריסטופר" לחשתי באוזנו והשתחררתי מאחיזתו.

רקדתי עם אותו גבר תוך כדי שמחשבותי נודדות לעבר כריס. לא ידעתי מי זה בדיוק בגלל המסכה על פניו אבל לא התעמקתי בזה יותר מידי. עשיתי החלטה נכונה, אני לא יכול להמשיך להיות לצידו.
בזמן הריקוד שמתי לב שהיד שעל מותניי יורדת יותר ויותר למטה... הוא חייך חיוך סוטה. ניסיתי לזוז טיפה כדי להפגין חוסר נוחות אך זה רק גרם לו לתפוס אותי חזק יותר ולחיוכו לגדול ולהפוך למפחיד יותר. "את כל כך יפה מותק...ממש מעוררת תיאבון" זה כבר היה ממש לא נעים והשיא היה כשהיד שלו ירדה לי לתחת, כבר היינו בקצה האולם קרוב למדרגות לקומה השנייה כך שאף אחד לא הבחין בנו. הוא עבר את הגבול "אממ אני חושב שזה זמן טוב להגיד לך שאני גבר" ניסיתי לדחוף אותו ממני קצת, הם תמיד הולכים אחרי שהם מגלים שאני לא אישה, כך חשבתי לפחות "הוו! אם כך... אתה נראה מפתה במיוחד יחסית לגבר" זה לא נראה שהדבר שינה לו כל כך. עכשיו באמת התחלתי לפחד "בוא נראה כמה אתה באמת יפה מתחת לבגדים האלו" הוצאתי קריאת פחד בזמן שהוא גרר אותי במעלה המדרגות "תלך בשקט אם אתה לא רוצה שאחשוף אותך ואכה אותך מול כולם"

הרגשתי את הדמעות בגרוני. מה הוא הולך לעשות לי?

————

עבר קצת זמן סליחה על זה >,<
מקווה שאהבתן.ם ֹ•.•°•.ֹ•°• ֹ
ואם יש משהו שלדעתכן.ם כדאי לשנות/ לשפר תכתבו לי💖
ואני מזהירה שעלולים להופיע תיאורים גרפים בהמשך. אם למישהו זה מפריע בבקשה תגידו לי