הלכתי במסדרונות הארוכים של האחוזה, בדרכי לעוד אימון פסנתר עם איזבל כשקיבלתי משליח את ההזמנה לארוחת ערב בבית משפחת ג'ונס, מיוזמתו של לוקאס.
לא הופתעתי
ידעתי שזה הולך להגיע.

הבנתי מכריס שלוקאס לא סיפר למארי, הוא אמר משהו על לא לקחת סיכון מיותר אבל אני חושב שהוא פשוט פחד לספר לה...
בכל מקרה מחר בערב היא תדע הכל, אני מקווה שהכל ילך כמו שצריך.

חזרתי הביתה בסופו של עוד יום ומצאתי את מארי יושבת על הספה בחדר אורחים קוראת ספר ושותה תה.
זה ממש לא מתאים למארי, היא לא שותה תה לעיתים קרובות... אלא אם משהו מטריד אותה.
גם אמא נהגה לעשות זאת, תמיד כשמשהו הטריד או הלחיץ אותה היא שתתה תה. מאוחר יותר מארי הצטרפה ומאז זה הפך להרגל של שתיהן.

״אני רואה שגם את קיבלת את ההזמנה״ נכנסתי לחדר האורחים ומארי ראתה אותי נכנס ומתיישב לידה. ״אכן״ אנחה כבדה יצאה מפיה והיא סגרה את ספרה
״אני מקווה שהוא לא יעשה שטויות״ הוסיפה ולגמה מהתה שלה.
״אני בטוח שיהיה בסדר מאר״ הנהון חלוש נראה מכיוונה, היא הניחה את ספל התה על השולחן.
היה שקט לכמה רגעים בו שנינו היינו שקועים במחשבות שלנו... לבסוף מארי פתחה את פיה בהיסוס

״תשמע, רציתי לדבר איתך, עוד מאז שכל זה התחיל... אני רוצה שתדע שאין לי כוונה להתחתן עם כריס, ואני אעשה הכ-״
״אני יודע״ קטעתי אותה עם חיוך, הנחתי את ידי על כתפה והרגעתי אותה, היא חייכה אלי בחזרה והשפילה מבט אל נעליה
יכולתי לראות שמחשבות רבות רצות בראשה באותו רגע, הלוואי והייתי יודע מה הן...

״ועוד משהו...״ היא החלה לומר אחרי כמה רגעים שקטים
״תזכור שמה שלא יהיה אני עדיין אחותך ואני אוהבת אותך, אף אחד לא יפריד בנינו, אתה יודע את זה״ רציתי לצחוק בהתחלה, הרי אין למה לציין את המובן מאליו אבל היא הסתכלה בעיניי ברצינות גמורה שהשתיקה אותי בן רגע.
״אוקיי מאר את מתחילה קצת להפחיד אותי, משהו קרה?״
מארי לא ענתה, כל ממה שקיבלתי ממנה היה נענוע ראש קטן.
היא חיבקה אותי ועלתה לחדרה.

•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•

אחר הצהריים למחרת, לא ידעתי מה ללבוש. בזבזתי לפחות חצי שעה בבהייה חסרת תועלת בארון הבגדים שלי עד שלבסוף החלטתי לדבוק הפעם בבסיסי, הקלאסי והנורמלי- לפחות בשבילם.
אחרי הכל ארוחת הערב הזו הולכת להיות מאתגרת ואף אחד לא צריך להתעסק בעוד מטרד.

לבשתי חליפת מכנסיים בצבע כחול כהה, שאפשר כמעט לטעות ולחשוב שהוא שחור. שיערי היה אסוף לזנב סוס מהודק, מה שנתן לי מראה גברי יותר מבדרך כלל. אך למרות ניסיונותי להיראות גברי יותר מבדרך כלל, לא הורדתי את הצמיד שאימי הביאה לי.

כשסיימתי להתארגן כבר הגיעה השעה לצאת, כולם היו מאורגנים ולבושים מהודר כמוני
ומארי הייתה נראת מהפנטת מתמיד בשמלה בצבע ירוק אמרלד עמוק. היא ענדה שרשרת זהב עם תליון שמעולם לא ראיתי לפני כן, אבל היא הייתה יפייפה.
נכנסנו כולנו לכרכרה אחת ונסענו אל האחוזה המדוברת.

רגלי לא הפסיקה לרקוע, הייתי חסר מנוחה ויכולת לראות על פניה של מארי שגם היא.
כשהגענו, הכנסת האורחים הייתה יוצאת מן הכלל, לוקאס היה מתוח וקופצני כמו כולנו אבל כריס לעומתו -שהיה לבוש בחליפה שחורה כתמיד הפעם בתוספת עיטורים זהובים- היה שקט, מבטו היה רציני ושקט למראה.
אני בטוח שזה רק כלפי חוץ, מבפנים הוא לבטח רותח.

הם קיבלו אותנו בקבלת פנים חמה וברכות ולאחר מכן התיישבו ישירות מסביב לשולחן האוכל מוכנים לאכול, היה ניתן לראות שהם השקיעו רבות.

בעודנו אוכלים ונהנים מהמטעמים הנהדרים שלפנינו, לקראת סוף המנה העיקרית, לוקאס התרומם ממושבו.
״תסלחו לי רגע, אם אפשר לקבל את צומת ליבכם.״ אמר עם חיוך לחוץ
״מר תומפסון אדוני, אני יודע שאתה רוצה את ההכי טוב שאפשר בשביל הבת שלך, מארי. ולכן בכוונתך לחתן אותה עם אחי, שאני חייב להודות, הכי קרוב למושלם שתוכל למצוא וכנראה... הבחירה הכי טובה שיש״

״לוקאס-״ מארי, שישבה לידו, ניסתה ללחוש לו
״זה בסדר מארי, תני לי לסיים״ אמר לה עם חיוך עדין.
״אבל...״ הוא המשיך מהיכן שהפסיק
״אף אחד בעולם לא יוכל לאהוב אותה כמוני, אני אטפל בה ואדאג לה כמו שאף אחד מעולם לא עשה. אתן לה את החופש להיות מי שהיא, ולעשות כל מה שרק תבחר.״ הוא לקח נשימה עמוקה, היה ניתן לראות את ניצוצות הדמעות בעייניה של מארי

״מארי, כשראיתי אותך לראשונה חשבתי שאת האישה הכי יפה שראיתי מימיי, הארת את כל החדר ביופיך, נשמתי נעתקה מרגע שעיניי תפסו אותך, וככול שהכרתי אותך יותר כך התאהבתי בך יותר.
אם הייתה לי ההזדמנות לחיות את החיים מחדש, הייתי מגיע ומוצא אותך מוקדם יותר כדי שאוכל לאהוב אותך יותר זמן.
מארי, אני אוהב אותך בכל ליבי, בכל חלק בגופי, מקצוות שערותי ועד לכפות רגליי. אני אוהב אותך ואמשיך לאהוב אותך לנצח.״

בשלב הזה דמעות זלגו מעינייה של מארי וגם עיניו של לוקאס לא נשארו יבשות, הוא החזיק את ידה חזק בין בשתי ידיו. גם עיניי לא נשארו יבשות, הבחור בהחלט יודע לתת נאום.

״למרות שאני יודע שאין בכוונותיך להתחתן עם אף אחד כרגע, אני לא רוצה שאף אחד אחר יקבל את הלב שלך, ינשק את השפתיים שלך או יהיה בזרועותיך, כי זה המקום שלי.

ולכן אדוני, אני מבקש ממך את ידה של ביתך״ הוא פנה אל אבי בעודו מחזיק בידה של מארי. ״לא אוכל לסבול את המחשבה שהיא נשואה לאחי! אדוני אני מתחנן בפניך, תן לי להתחתן איתה במקום.״
אף עין לא נשארה יבשה לנאום שלו, ראיתי את כריס מחייך עם עיניים נוצצות
ויכולתי לראות שאפילו את אבי זה ריגש.

גיחוך יצא מפיו והוא נענע את ראשו,
״זה בהחלט היה נאום מרגש ילד. אבל אני חושש שלא יהיה בכך צורך... מארי? תרשי לי להסביר?״ הוא חייך ופנה למארי
פרצופו של לוקאס לא היה שונה מפרצופם של שאר יושבי השולחן, כולל אותי,
פרצוף מבולבל.
מארי הנהנה ומשכה את לוקאס לשבת בחזרה.

״מארי ואני דיברנו, הסיבה שאני דורש שהיא תתחתן היא כדי שתוכל לחיות חיים טובים ונוחים עם מעמד ומספיק כסף כדי שלא תצטרך לדאוג בנושא הזה, לה ולילדיה. אבל כמו שהספקת להכיר את בתי...היא בן אדם עקשן.
היא עמדה על כך שתוכל להשיג את כל אלו ללא צורך בגבר שיעשה את זה. אני כמובן לא חושב שזה אפשרי, אבל... אחרי הרבה שיכנועים ותחנונים מצדה הסכמתי לתת לה הזדמנות והצלחנו להגיע להסכם.״

אבא שלי...נותן הזדמנות...?
אני הייתי בשוק מוחלט

״לבסוף הסכמנו שהיא תלך לנסות להצליח מעבר לים. אם תצליח, אוריש לה את העסק שלי. אם לא, אני אבחר בשבילה גבר להינשא לו.״ הוא סיים את דבריו ולגם מכוסו בנינוחות.

לוקאס ישב שם מופתע בדיוק כמונו.
לזה אף אחד לא ציפה
״מארי זה נכון?״ הוא הפנה אליה מבט, עדין מחזיק בידה. היא הנהנה וחיוך מוצף דמעות נחשף בפניו
״למה לא סיפרת לי?״ הוא היה פגוע, היה ניתן לשמוע זאת בקולו
״התכוונתי לספר לך, אבל לא ידעתי איך... ואני מניחה גם... שהיה בי חלק שרצה לראות אם תנסה לעשות משהו. ובהחלט עשית ממזר אחד״ היא גיחכה ונתנה לו מכה בכתף בעוד דמעות ממשיכות לזלוג מעינייה.

״כשאחזור, אהיה מוכנה להתחתן איתך. אבל כרגע, זה לא הזמן שלי לוקאס, אני לא מוכנה עדיין. אני מצטערת״ מארי השפילה מבט כשאמרה זאת

״זה בסדר את אפילו לא צריכה להסביר, אני יודע.״ הוא חייך חיוך עדין והיא הרימה את ראשה
״אני פשוט לא הייתי מוכן לסבול את הידיעה שאת תהיי של מישהו אחר, אבל עכשיו, כשאת עומדת להגשים את חלומך, אני רגוע ואני בשום אופן לא אעמוד בדרכך.״
הם הביטו זה לזו בעיניים, דממה נשמעה מסביב בעודנו קשובים בצומת לב רבה למתרחש.

״אני אוהבת אותך״ אמרה מארי כשחיוך רחב וחושף שיניים מעטר את פנייה.
״ואני אוהב אותך, ותמיד אוהב.״
הם התנשקו, זה היה רגע יפייפה ומרגש גם סבתא לא נשארה אדישה, אני יודע שהיא לבטח לא מרוצה מהשתלשלות האירועים אבל אין ביכולתה להגיד דבר אחרי שאבי כבר החליט.
ובאשר אליו... אני חושב שהוא סקרן לראות אם היא באמת מסוגלת. אם כן, אז הוא ישמח לתת לה את העסק.

״אז... זה אומר שאת עוזבת?״ שאלתי
עכשיו השיחה שלנו מאתמול התחילה להיות הגיונית.
״כן״
״מתי?״ שאל לוקאס
״בעוד שלושה ימים״ ענתה מארי.
״אז כדאי שננצל את הזמן שנותר לנו ביחד כראוי״ קרא לוקאס
״בהחלט!״ התערב אבי במפתיע
״ואני חושב שאפשר רשמית להכריז על האירוסים שלכם מבוטלים מארי, כריס״ המשיך אבי בחיוך שנדיר לראות עליו וכולם צחקו בהקלה.

״אני חושב שאנחנו מוכנים לקינוח״ אמר כריס למשרת שגם הוא לא נשאר אדיש למה שקרה.

שאר הארוחה והשהיה אצל משפחת ג'ונס עברה בנעימים, הייתה אווירה הרבה יותר טובה וכולם יכלו להרגיש את החיבור שהעמיק בין מארי ולוקאס. הוא אפילו זכה לכבוד והערכה של אבי, למרות שכמעט ולא ניתן לשים לב לכך.
ואני?
אני הרגשתי את ההקלה הכי גדולה שהרגשתי מימיי. אני כל כך שמח שכריס ומארי לא יצטרכו להתחתן, אני לא יודע מה הייתי עושה אם זה היה קורה.
הסתכלתי על כריס
והוא הסתכל עלי בחזרה
נלכדנו בקשר העין שנוצר
וידענו
הכל הולך להיות הרבה יותר טוב מעכשיו.

————

היי לכל הקוראים.ות שלי
קצת אסקפיזם בתקופה הקשה הזו
אני מקווה שכולם.ן בטוחים ומוגנים.
ארגנתי לכם.ן פרק קצת יותר ארוך מבדרך כלל ומלאאא ברגש🤭
מקווה שאהבתם.ן

תשמרו על עצמכם.ן
לאב יו
לוסי🤍💙