"ומי זה?" שאלתי בסקרנות, זאת הייתה התמונה האחרונה באלבום וזו פעם ראשונה שרואים את אותו ילד מסתורי.

"הא זה?" השיב בן

"זה ריצ'רד" הוא אמר כבדרך אגב.
•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•

חשכו עיניי
״ריצ'רד?״ שאלתי בחוסר אמונה
״כן כן. הוא היה עובד עם רנדל, דודו של כריס עד לא מזמן... וכמה שנים לפני שאימך נפטרה אביך וריצ'רד היו שותפים. הם היו חברים ממש קרובים ועבדו בשיתוף פעולה מלא בעסק. אני לא בטוח מה קרה בניהם אבל קצת לפני שדייזי מתה נוצר בניהם נתק לגמרי, ריצ'רד אפילו לא היה בהלוויה להביע את תנחומיו. אני באמת לא יודע מה קרה בין שני אלו. אחרי שהתנתקו ריצ'רד החל לעבוד יותר עם דודך ועם חבר׳ה צעירים יותר, אבל האמת שלא ראיתי אותו בזמן האחרון כלל״

פניי החווירו, אני פשוט לא מאמין.
אבא שלי וריצ'רד הכירו?
יותר מזה הם היו החברים הכי טובים
ולא רק זה הוא גם הכיר את אימי.
מה קרה בין ריצ'רד לאבי שגרם להם לנתק? כל זה היה יותר מידי בשבילי, התנשפתי בכבדות ונעשיתי חיוור ״א-אני צריך ללכת לשירותים״ אמרתי בהיסוס

הזזתי את האלבום ממני וקמתי משם במהירות.
״היי פיליקס אתה בסדר?״ שמעתי את איזבל שואלת אבל אני כבר הספקתי להתרחק לעבר השירותים

אני פשוט לא מאמין
ריצ'רד
אותו ריצ'רד שניסה לאנוס אותי
הבן אדם האכזר והחסר רחמים הזה הוא אותו אחד שמופיע בתמונה בתור ילד ומחייך כאשר הוא מחבק את אבי ונמצא ליד אימי.

אותו חלאה
היה החבר הכי טוב של אבי

שטפתי פנים, בהיתי בהשתקפותי במראה לכמה רגעים ארוכים, מנסה לעכל את המידע החדש שנחת עליי.
לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי בחזרה לסלון בעודי לובש חיוך מזוייף בצורה הכי טובה שיכולתי. כשחזרתי הילדים התכוננו כבר לשינה וסבתא החזירה את האלבום למקומו.
״היי פיליקס אתה בסדר? אתה נראה קצת חיוור״ שאלה איזבל
״מה? כן כן אני בסדר גמור, פשוט קצת עייף.״ היא הנהנה בתגובה. ״אם תסלחי לי אלך לישון עכשיו״ אמרתי בהיסח דעת ועליתי למעלה.
הלכתי לישון כשבראשי מתרוצצות הרבה שאלות.

למחרת הכירכרה חיכתה לנו ונסענו בחזרה לאחוזה, לא לפני שאבי יצא בהכרזה.
עמדנו ליד הכרכרה בזמן שהמשרתים מעמיסים את המזוודות שלנו, כולם הגיעו כדי להגיד שלום. ״כריס, מארי, הגיע הזמן שנכריז על האירוסים שלכם בפומבי״ אבי אמר
כולנו עמדנו מהצד בשקט
״אתה עושה טעות״ אמרה מארי
״אני עושה את מה שהכי טוב בשבילך״ הוא אמר לפתע
״אני לא אתן לזה לקרות״ אמר לוקס בכעס
הוא נישק את מארי מול כולם ״אני אוהב אותך יותר משאת יכולה לדמיין״ הוא לחש לה לאחר מכן וחזר בחזרה פנימה.
אני, לא העזתי להסתכל על כריס מרוב פחד, עלינו לכרכרה בשקט וחזרנו הביתה.

כנראה שאני באמת עומד לאבד אותו

נמ כריס:
אני חייב לשים לזה סוף
אני לא יכול לראות את פיליקס ולוקס נקרעים כך.
״לוקס תפתח זה אני״ דפקתי על דלת חדרו בחוזקה ״מה אתה רוצה?״ הוא שאל בעצבים
״אנחנו חייבים לפתור את זה לוקס״
נקישות צעדים נשמעו והוא פתח את הדלת
״אתה חושב? איך בדיוק?״ הוא אמר בציניות מעוסה
עקפתי אותו והלכתי להתיישב על מיטתו
״אתה אוהב אותה לא?״ שאלתי ביאוש
״יותר מכל דבר אחר בעולם״ הוא אמר ללא היסוס ונעמד מולי
״אז חייב להיות פתרון!״

״אבא שלה עקשן מכדי לזוז מעמדתו והדוד יותר מידי רכרוכי בשביל להעז לשנות את דעתו״ לוקס אמר והתהלך הלוך ושוב בחדר ״אבא שלה עקשן כי הוא חושב שהיא מבוגרת מדי וחייבת להתחתן בהקדם״ אמרתי מסביר לו מה מניע את אבא של מארי. ישבתי שם עם ידי על ברכי וחשבתי מנסה לא להתייאש, אני לא יכול להתחתן עם אהבת חייו של אחי.
זה פסול
לוקס לא הפסיק ללכת הלוך ושוב ברחבי החדר ועשה לי סחרחורת ״שב כבר אתה חייב להירגע״
״אני לא יכול להרגע! האישה שלי הולכת להתחתן עם אחי במקומי!״ הוא צעק עליי
ואז לפתע השתתק
״לוקס?״ שאלתי לא מבין מה פשר הדממה הזאת
״זהו זה!״ הוא קרא לפתע ועיניו נפתחו
״מה?״ שאלתי, הוא היה נראה כאילו הבין את משמעות החיים.

״אני אתחתן עם מארי במקומך!״ הוא קרא בהתרגשות של ילד קטן

״אף אחד עדיין לא יודע שאתם הולכים להתחתן. אני אדרוש את ידה מהרולד״
אני חייב להודות שזה רעיון די מבריק. להתארס לפני שהם מספיקים לחתן אותנו
חייכתי חיוך מרוצה
ידעתי שהוא יצליח.
״זה יכול לעבוד״ אמרתי
״כן! אתה ואני נלך לדבר איתו. אם הוא מודאג מכך שהיא מבוגרת מידי אני אראה לו שאני מוכן להתחתן איתה מיד״ הוא דיבר עם חיוך מרוצה על פניו
״תודה אח״ הוא טפח על שכמי ויצא מהחדר
גיחכתי קלות, אני מקווה שזה יעבוד.

עכשיו נשאר לדבר עם פיליקס...
הוא כל כך פוחד שהוא גורם לי לבגוד באירוסים שלי ושל מארי, למרות שאנחנו אפילו לא רוצים בכך.

כך הסתיים לו סוף השבוע הארוך בחיי

———-

הגעתי לבניין בו המשרדים בתחילתו של שבוע חדש ירדתי מהכרכרה ונשמתי עמוק, מסתכל מלמטה על הבניין העצום שמולי בו אני הולך להעביר את היום הארוך שלפני. עשיתי את צידי הראשונים לעבר הכניסה כשלפתע כרכרה דומה לשלי נעצרה לידה, סובבתי את ראשי לראות מי הגיע והופתעתי לראות את לא אחר מאשר פיליקס יוצא ממנה. שפתי נמתחו לחיוך אוטומטית מבלי אפילו לשים לב, ״בוקר טוב״ קראתי לעברו ונופפתי בזמן שמתח את בגדיו מהישיבה. ״בוקר אור״ הוא החזיר לי בחיוך קורן.
הוא התקדם אלי וצעדנו ביחד לעבר הכניסה

״הולך למשרד?״
״אכן, ואתה לאימון פסנתר?״
הוא הנהן
״תרצה לאכול איתי ארוחת צהריים היום?״ שאלתי במעט חשש, אני רוצה לספר לו על השיחה שלי עם לוקאס
״כן אני אשמח״ הוא חייך אליי את חיוכו המתוק שגרם לעיניו הכחולות להתכווץ בצורה כל כך חמודה.

״שיהיה לך יום טוב, אה ושכחתי לאחל לך מזל טוב לרגל החתונה אני מניח״ הוא אמר בשעה שהגענו לדלת הכניסה תוך כדי שגירד בעורפו
״החתונה הזו לא הולכת לקרות״ אמרתי בביטחון
״אעשה הכל כדי למנוע זאת, ובכל מקרה ללוקאס כבר יש תכנית״ אמרתי עם חצי חיוך.
״מה זאת אומרת תכנית? מה אתם זוממים?״ הוא שאל והטה את ראשו לצד כלא מבין.
״אספר לך הכל בארוחת הצהריים, עכשיו תסלח לי כי אני חייב ללכת״ אמרתי תוך כדי שהסתכלתי בשעון הכיס שלי, פרעתי את שיערו בחיבה והלכתי לעבר המשרד.

נלחמתי עם עצמי לא להביט לאחור אבל אני יכול להישבע שהוא עמד שם לפחות לעוד כמה רגעים והסתכל עליי

אני מקווה שזה לא הכל בראש שלי

-————

אמממ כן
היי
ויתרתי על זמנים קבועים להעלאת פרקים
אני פשוט אפול עליכם משום מקום כשיהיה לי פרק🫠

לאב יו כל מי שעדיין פה
לוסי💜