מעניין מה הוא מתכנן...
למה ביקש שאגיע בשעת לילה מאוחרת שכזו? אלו המחשבות שמילאו את ראשי לאורך כל היום, היה לי קשה להתרכז בשיעור- גם בגלל החוסר בשינה וגם בגלל שהייתי סקרן- לא הצלחתי להתרכז וכמעט לא קיבלתי הפסקות בגלל זה לכן גם לעלות לקומה שבה עבד כריס ולשאול אותו- לא יכולתי.

אחר הצהריים לא היה לי מה לעשות לכן יצאתי לטייל בגינה, לאחר מכן נסעתי לעשות סיור קטן בשוק, רק כדי להעביר את הזמן.

עד שסוף סוף ארוחת הערב הגיעה הרגשתי כמו סיר לחץ שעומד להתפוצץ!
התחלתי להתלבש לפני ארוחת הערב
אבל לא ידעתי מה ללבוש.
לבוא בלבוש חגיגי?
או שמא לבוש שמתאים לטיול והליכה?
לא ידעתי למה לצפות אז החלטתי ללכת על לבוש ערב לא מפואר במיוחד כשהצמיד של אימי- התכשיט היחיד שרציתי לשים באותו רגע- עדיין על מפרק ידי.

כיאה למזלי הטוב- הייתה שריפה במטבח וארוחת הערב הוגשה מאוחר יותר מהרגיל.
אני לא מאמין שזה קורה לי.
ודווקא עכשיו!
השף הראשי נרדם כשהאוכל היה בתנור, הוא נשאר יותר מידי זמן והכל עלה באש, לכן הם היו צריכים להכין מחדש הכל.
האוכל סוף סוף הגיע אחרי המתנה ארוכה, ארוכה מידי!
לא רק שגוועתי ברעב אני גם מאחר לפגישה עם כריס.
אכלתי במהירות ויצאתי לדרכי מיד עם סיום הארוחה.

אני מקווה שלא איחרתי יותר מידי...
התקדמתי לעבר קרחת היער עד שהיה ניתן לראותה באופק ושמתי לב לאור המגיח מבין העצים.
כריס?
ככל שהתקדמתי יותר כך האור התחזק יותר ויותר עד שלבסוף ראיתי אותו

כריס עמד במרכז קרחת היער כשמסביב מקיפים אותה נרות לבנים המאירים את האזור בלהבה כתומה ויפייפה, בצד היה מונח פאטיפון מוזהב ומדהים. מעניין איך הוא הביא לכאן את זה...
״כריס! מה...מה כל זה?״ הייתי בהלם. הכל היה כל כך יפה וקסום... זה גרם לי להרגיש כמו פייה בתוך חלום ורוד ומתוק, זה נראה חלום של מישהו אחר, לא האמנתי שזו המציאות שלי!
כיסיתי את פי הפעור עם ידיי, מופתע, החלו להיווצר דמעות של ההתרגשות בקצה עיניי

״הגעת״ כריס הבחין בי ואמר
״כל זה...בשבילי?״ אמרתי עדיין לא מעכל לגמרי. הבטתי מסביב והוקסמתי מהכל, עד לפרטים הקטנים.
״אמרת שלא הצלחת להנות מהנשף ולרקוד באותו ערב...״ התקדמתי אליו לאט, עדיין לא מבין לחלוטין מה המשמעות של כל זה
״אז חשבתי לארגן לך נשף פרטי... במיוחד בשבילך״ הוא חייך ולקח חצי צעד לכיווני, הפאטיפון החל לנגן ולמלא את החלל במוזיקה קסומה ונעימה לאוזניים
״אני יודע שזה לא בדיוק נשף, ובנוסף רק שנינו פה אז זו לא מסיבה של ממש אבל...״ הוא עמד עם ידיים מאחורי גבו ואני הסמקתי עד לאוזניי. ״טוב, האמת שכבר לא הייתי בטוח שתגיע...״ הוא אמר בחשש
״אני מצטער אני יודע! הייתה שריפה במטבח, והשף הלך לישון, ועד שארוחת הערב הוגשה..גם לא ידעתי מה ללבוש ו-״ התחלתי למלמל שטויות מרוב לחץ
אני לא מאמין שהוא עשה את כל זה רק בשבילי ואני עוד איחרתי לו
״תרצה לרקוד איתי פיליקס תומפסון?״ הוא קטע את המלמולים חסרי התועלת שלי. כריס השתחווה קלות כשידו מושטת קדימה, מסמן לי לאחוז בה.
״הו״ כחכחתי בגרוני מובך
״בשמחה רבה אדון ג'ונס״ עניתי לו עם חיוך על פניי.
הפאטיפון ניגן מוזיקת סלואו עדינה, אחזתי בידו והוא משך אותי אליו. הידיים השלובות שלנו התרוממו וידו הפנויה עברה לעטוף את מותניי ברכות כזו שלא פגשתי מימיי. הנחתי את ידי על חזהו... כריס החזיק אותי כאילו כל רגע אני עלול להישבר או לברוח ממנו, הכל היה מהפנט כל כך...אפילו הוא. בעיקר הוא.
״כריסטופר...זה פשוט...מדהים״ בקושי יכולתי להוציא את המילים מפי מרוב התרגשות
״אני...אני לא יודע מה להגיד...אף פעם לא עשו בשבילי משהו כזה״ אמרתי עם מבט מטה, מתבייש להביט בו.
זזנו לפי הקצב האיטי של המוזיקה כאשר הוא מוביל, לרגע היה נדמה שרק אנחנו נמצאים בעולם. הוא לא הסיט את מבטו ממני אפילו לא לרגע, אני הסמקתי לגמרי! כריס נשען לעברי וכאשר שפתיו היו במרחק נגיעה מאוזני הוא לחש
״אל תסתתר ממני״
הוא לא רצה שאשפיל את מבטי...
הרמתי את ראשי
הסתכלנו זה לזה בעיניים, העיניים השחורות שלו שיקפו את אור הנרות הכתום ונצצו בצורה שמשכה אותי, בצורה שכמותה לא ראיתי מעולם... הוא חייך, אני לא יכול להסביר זאת אבל הרגשתי שהחיוך הזה בא מהלב... שהלב שלו מחייך ביחד איתו ועם הגומה הקטנה שכל כך אהבתי. רקדנו במשך שעות היינו שם כמעט כל הלילה, רוקדים שרים ומדברים, לא היינו צריכים יותר מזה כלום.

ללילה אחד...רק ללילה אחד...היה נדמה שכל הצרות נעלמו ורק שנינו קיימים בעולם.

ללילה אחד זה היה רק כריס ואני

באמת הייתי מאושר

.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•

למחרת בבוקר התעוררתי עם חיוך מטופש מרוח על פניי, באופן מפתיע הצלחתי לישון יותר טוב מבדרך כלל. היו לי פחות סיוטים והייתי אסיר תודה על כך.

ירדתי לשולחן האוכל בעליזות עם אותו חיוך מטופש, שם ראיתי את מארי, סבתא ואבא יושבים ואוכלים ארוחת בוקר. אבי קרא עיתון עם מקטרת בפיו וסבתי שתתה את תה הצמחים שאהבה. מארי הייתה באמצע האוכל.

״בוקר טוב״ אמרתי וזמזמתי לעצמי מנגינה, הם לא ענו. כרגיל. חוץ ממארי
״מישהו נראה שמח במיוחד הבוקר״ היא שלחה לעברי חצי חיוך ״מישהי החליטה לדחוף את אפה מוקדם במיוחד הבוקר״ החזרתי לה חיוך והיא גילגלה את עיניה
״מארי מותק העבירי לי את הסוכר״ סבתא ביקשה. מארי עשתה זאת ללא תגובה
״מה גרם לך להיות כל כך עליז על הבוקר?״ היא שאלה ״או מי...״ הוסיפה בשקט ובעטתי ברגלה מתחת לשולחן.
״רק.. כמה דברים, לא עניינך״ סימנתי לה עם עיניי שאספר לה הכל אחר כך.
העברנו את ארוחת הבוקר בשקט
כרגיל
עד שלפתע אבי דיבר, משהו מאוד יוצא דופן בהתחשב בעובדה שהוא כמעט ולא מדבר איתנו. ״היום בערב בני הזוג ג'ונס והאחיינים שלהם יבואו אלינו לארוחת ערב.״ מארי ואני פקחנו עיניים בהפתעה ״זאת אומרת לא לצאת לטיולים מאוחרים ביער פיליקס״
הוא פנה אלי
מה שבדרך כלל לא קורה
״כן אבא״ עניתי

אז כריס ולוקס באים לארוחת ערב?

•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.•.

הערב הגיע וכולם היו בשיא ההכנות, כל הבית התרוצץ לפה ולשם, כולם היו בלחץ
מסתבר שאבי ודודם של כריס ולוקס עובדים על פרויקט משותף וכריס משתתף בתור מתלמד לכן בני הזוג ג'ונס, כריס ולוקס באים לאכול איתנו היום.
אני ומארי ישבנו בחדרה מתארגנים ועושים הכנות אחרונות.

״אתה חושב שאני צריכה לספר לאבא עלי ועל לוקס?״ שאלה לפתע מארי. מאיך שהיא שאלה נראה היה שהשאלה יושבת לה בגרון הרבה זמן. ״אני חושב שהוא ישמח לדעת שיש לך מישהו״ אמרתי בכנות
״אני רוצה להוציא את זה ליקסי, אבל אני מפחדת, הוא קשוח כשזה מגיע לבן זוג״
״הוא תמיד קשוח״ עניתי בציניות
היא גיכחה, ׳לפחות הוצאתי ממנה חיוך׳ חשבתי ״בזה אתה צודק״ היא ענתה

לפתע הפעמון צילצל

״משפחת ג'ונס הגיעה״

————

עוד פרק עוד קצת מפיליקס וכריס🙈
לאב יו פיפול
לוסי🩶