היום מתחיל טוב יותר בין זרועותיו של טיילר, ליאו מבין זאת. ברור, הוא ישן אצל טיילר יותר פעמים משיוכל לספור, אך מעולם לא באמת ישן איתו, באותה המיטה, כמו עכשיו. מעולם לא באמת נתן לו לחבק אותו כך, ומעולם לא חיבק אותו בחזרה.

טיילר נאנח לידו, וליאו מסתובב ונשען על ראש המיטה, מביט בפניו של בן הזוג שלו. בן זוג, מי היה מאמין? בטח לא הוא! אחרי מה שהיה... כיצד יכול להיות כמו אותם מפלצות? אבל הוא לא אותו הדבר, הוא לא יכול להיות! הרגשות שלו כלפי טיילר כל כך נקיים, טהורים, והוא בטוח שטיילר מרגיש כך גם, אחרת מדוע שיסבך את עצמו כל כך, שנים לרדוף אחרי מישהו במקום לקבל את מה שאתה רוצה בכוח, כמו אותן המפלצות?

הוא נאנח, מנער את ראשו. הוא חייב להפסיק לחשוב עליהם. הוא צריך להתקדם עכשיו, להתחיל פרק חדש עם טיילר לידו. לקוות לסגור את אותם אנשים מאוחרי סורג ובריח ולעולם לא לחשוש שוב. ליאו נשען קצת על טיילר במטרה לאחוז בטלפון שלו, שנמצא על השידה הסמוכה למיטה. פותח אותו, הוא מופתע לראות הודעה מג'ין. הוא לקח אותי למסעדה שהיינו בה פעם, ההודעה אמרה, ואז עוד אחד אחריה: הוא הזמין לי מנת ילדים, וליאו מכווץ את גבותיו, כי שניהם בהחלט לא עונים על הדרישות למנת ילדים. וכמה שעות אחר כך: מייקי אמר שאתה אצל טיילר, אני מקווה שלא תהיה דפוק. וקתרין כאן.

פאקינג קתרין.

האישה שהולידה אותו. לפתע, כל השמחה שהייתה בו פשוט נעלמת, הוא אפילו מתעלם מהמשמעות הכפולה בדבריו של ג'ין.

פאקינג קתרין.

למה עד שמשהו הולך לו טוב, משהו אחר חייב להיהרס? עד שסידר דברים עם ג'ין, הוא רב עם טיילר. עד שסידר דברים עם אביו, קתרין מופיעה. האם תנסה לקחת ממנו את אביו? האם תשכנע אותו שטוב לו יותר להוציא את ליאו מהבית, או לעזוב אותו בכלל? האם מייקי יעשה זאת, יעזוב אותו מאחור כדי להיות עם האישה שהוא אהב תמיד?

פאקינג קתרין.

ליאו לא שם לב לזה, אבל נהמות חלושות יוצאות מפיו, והוא רועד. יד אוחזת בכתפו, "לי-לי?" טיילר קורא, קולו צרוד מהלילה, והכינוי שקרא לו שנים לפני, כשרק הכירו, מרגיע אותו מיד. בן הזוג שלו מזדקף במיטה, אוחז עכשיו במפרק ידו של ליאו האוחזת בטלפון.

ליאו מביט בעיניו של חברו, כל כך עייפות, כל כך יפות... הוא לא מונע מעצמו, פשוט נשען קדימה לנשק את טיילר. לא נכנע לרעש של השדים שלו, לא נכנע לתחושות שלו. זה הכל שייך לעבר עכשיו, הוא לא יהרוס את מה שהתחיל לבנות עם טיילר עכשיו. "בוקר," ליאו לוחש, שפתיו מברישות את שפתיו של טיילר, הבל הפה של שניהם מזעזע, אבל התשוקה אחד לשני חזקה יותר מכל שטות אחרת. "בוקר..." טיילר לוחש בחזרה, מצמיד את שפתייהם. ואם זה לא מרגיש כל כך נכון... ליאו מסתדר, במטרה להעמיק את הנשיקה. שפתייהם מתחילות לטייל לקו הלסת ולצוואר אחד של השני, וידיהם זמן חוקרות כל סנטימטר בגופו של האחר.

"פאק," טיילר לוחש, וליאו מחייך כי הוא יודע מה קורה בגופו של טיילר. האם זה מהר מידי להתקדם? ידיו של ליאו חוקרות נמוך יותר, הרבה יותר מידי נמוך, בעת שהשדים שלו צורחים וצווחים ושורטים, אבל כל גופו משתוקק להכיר את גופו של טיילר, והתשוקה שלו...

הטלפון של ליאו מצלצל, והוא גונח בכעס. "אני שונא אותם." הוא אומר, שומע את טיילר מגחך מתחתיו. הוא זז קמעה, ואז מגיש לליאו את הנייד שלו. "זה מייקי," טיילר אומר, וליאו מיד מזדקף. אביו? למה שיתקשר אליו עכשיו? הוא לא אמור להיות עם הקתרין שלו? הוא גונח שוב, עונה לטלפון ושם על רמקול. קובר את ראשו עמוק בשקע צווארו של טיילר. "ליאו? בוקר טוב," מייקי אומר, נשמע לא שמח במיוחד.

טיילר מביט בליאו, אך כשרואה שהאחר לא מתכוון לענות, הוא עושה זאת במקומו. "מייקי? היי, זה טיילר, בוקר טוב!" טיילר מנסה את הכי טוב שלו להסתיר את הכאב בקולו. ליאו שומע זאת, ומצחקק. הוא זז על טיילר, כאילו מסתדר, מיד מקבל את התגובה שציפה לה – טיילר אוחז במותניו, ציפורניו חופרות בעורו, והוא משתנק. "אל תהיה תינוק," טיילר נושף באוזנו. "בנים? אני עדיין כאן!" מייקי קורא, וליאו יכול להישבע שהוא מסתיר את עיניו בידיו, כמו תמיד כשהוא מבואס או מאוכזב. "בכל מקרה, ליאו, הפעלתי כמה קשרים, אני צריך אותך בבית משפט היום. אנחנו מתחילים." זה כל מה שנדרש כדי לגרום לשעשוע לעזוב את ליאו. זה כל מה שנדרש כדי לגרום לו להיכנע לשדים שלו.

זהו זה.

הוא הולך למלחמה.

מאוחר יותר, אחרי השיעורים שלהם, טיילר והוא יושבים בחצר המכללה. ג'ין אמר לליאו שהוא יצטרף אליהם מאוחר יותר, ולכן ליאו מנצל את הזמן להסביר לטיילר את המצב. להסביר לו על המלחמה שהוא הולך לנהל. על התקוות שלו ועל הפחדים. "יהיה בסדר, לי-לי," טיילר שלו אומר, מתקרב אליו, רק קצת, כדי לא לגרום לליאו לאי-נוחות. הוא יודע שליאו עדיין לא מוכן להצגה פומבית של מערכת היחסים שלהם, והוא בסדר עם זה. בנתיים.

"ומה אתה מתכוון לעשות את קתרין?" הוא שואל, כי כמובן שליאו לא ירחיב על הנושא הזה. כמו תמיד, הוא מעולם לא דיבר באמת על אמו, ותמיד נמנע מלעשות כן. ליאו מושך בכתפו. "לא יודע. אבא אמר שהיא רוצה שנאכל ארוחת ערב משפחתית," לעג בקולו של ליאו, הוא חושק את שיניו. גופו מתוח, וטיילר אינו יודע כיצד לעזור לו. "היא נטשה אותי. היא נטשה את מייקי. בשביל מה, כמה מדליות דפוקות? היה עדיף לה לא להיכנס להריון בכלל!" הכעס בקולו של ליאו מאפיל על הכאב, זעם כתוב על כל פניו. "א-אל תגיד את זה, ליאו," טיילר לוחש, הוא מתאפק לא להניח יד על ירכו של בן זוגו. הוא מתאפק לא למשוך אותו לחיבוק ולנשק את כל פניו.

הוא מתאפק לא לצעוק עליו.

—
פרק קצר): אני ככ אוהבת אותם הם בייביז קטנים. וליאו כזה tease אני לא יכולה איתו

פרק נוסף יעלה בקרוב🥺

מה שמזכיר לי שאני חייבת לחזור לשבת ולהמשיך לכתוב את הסיפור הזה😂