מבולבל משהו, אדם בהתחלה לא הגיב לנשיקה, אבל תלמה כרכה את ידיה סביב ראשו ונעמדה על קצות אצבעותיה, וככה נישקה אותו בכוח רב יותר.
שיראו, הטיפשות האלה. שיראו, חשבה לעצמה בלהט.

אדם הרגיש שזכה בלוטו. הוא התחיל להיענות לנשיקה וחשב שהשפתיים שלה רכות כפי שלא דמיין, אפילו יותר מהתיאור בשיר מספר שלוש. ואז ראשו התנקה ממחשבות. הוא שכח מהחששות שלו, מהמבוכה שלו, מתחושת חוסר האונים. הוא הרגיש כאילו רק תלמה והוא קיימים עכשיו בעולם, והוא הצמיד אותה אליו והעמיק את הנשיקה.

תלמה מצאה את עצמה נהנית. היא הרגישה שהוא מלא בתשוקה אליה וזה החמיא לה. היא נתנה לעצמה לפרוק בנשיקה את כל האדרנלין והלחץ שלה לגבי הדוגמנות. היא נתנה לו לחבק אותה והרגישה מוגנת בתוך גופו הגדול. בתחילת השנה, נזכרה, היא חשבה שהוא שמנמן. אבל או שהוא עשה דיאטה, או שמקרוב הוא נראה פשוט גדול. לא שמן, פשוט גדול. גדול ומגונן.

*

קודם לכן, בתחילת השיעור האחרון, רום הבריז, כי הוא לא יכל להתרכז בגלל המחשבות שלו על תלמה והחששות שלו שפגע בגלי אנושות. לכן יצא אל מחוץ לבית הספר ושוטט מאחורי המבנה הגדול, מהורהר וקודר.
מישהו הציע לו סיגריה. הוא לא הכיר אותו. אבל הוא אמר "כן".

הבחור הדליק לו את הסיגריה ורום ניסה לשאוף לריאותיו את העשן. אולי זה ישחרר אותי מהדאגות, חשב, מסרב להקשיב לשכל הישר. אולם השיעולים העזים שבקעו מגרונו שכנעו אותו שסיגריות זה לא בשבילו, והוא הודה לבחור והלך משם, משתעל ומחרחר.
"היי! תחזיר לי לפחות את הסיגריה!" קרא הבחור, ורום התנצל והושיט לו את הסיגריה שעמד להשליך לפח.

איזה דפוק אני, חשב רום והמשיך לשוטט בלי מטרה. אני צריך ללכת להגיד לתלמה את מה שאני מרגיש, החליט. לא לנסות להטביע את יגוני בעשן הסיגריות. באמת, מה קרה לי?
הוא הלך לשירותים, שתה מים וניסה להעביר את השיעול הטורדני, ואז נכנס לכיתה. השיעור נגמר ממש לפני כמה דקות, אולי אפילו אספיק לדבר איתה עכשיו, חשב בתקווה שנצנצה אצלו פתאום כמו כוכב בשמי הלילה.

*

אבל התקווה הפכה מהר מאוד לכוכב נופל. הוא נכנס לכיתה וראה את תלמה מתנשקת עם אדם. מתנשקת עם אדם? מה?! הוא לא ראה את זה מגיע.

הוא צפה בחזיון וניסה להימנע מלדמיין את עצמו במקום אדם. לבו האיץ את פעימותיו. איחרתי את המועד? הוא שאל את עצמו. אולי בגלל זה תלמה התרחקה ממני? כי היא... התאהבה באדם?

רום לקח את התיק שלו בזריזות ויצא מהכיתה. הוא הספיק לשמוע תשואות סוערות מהכיתה, שבישרו על כך שתלמה ואדם סיימו את הנשיקה שלהם. סוף סוף באמת, הוא חשב במרירות. כמה שניות זה היה? זה נדמה כמו שעות.

תלמה התרחקה מעט מאדם, צוחקת. מחיאות הכפיים הסוערות הגיעו בעיקר מחברותיה של טופז. הן לא בעד אדם ולא נגדו, חשבה תלמה בסלחנות, הן פשוט נהנות מדרמות.
"זה ממש ויוה פה!" צעקה רונה.
"על מה את מדברת, זה ויוה פלוס!" קראה גילי וספקה את ידיה בחדווה. "חבל שלא צילמנו לאינסטה."
"צילמתי, צילמתי!" קראה דבי. "צילמתי את הסוף."
"מזל שמישהי פה יודעת מה לעשות," אמרה גילי. "בסוף טופז הייתה מפספסת את זה. רגע, איפה טופז?"
"רגע, איפה פרי?" שאלה רונה וצחקה.

"על מה הן מדברות?" שאלה תלמה בחיוך קלוש את אדם, כשהיא עדיין סמוכה אליו. "'איפה פרי'?"
"זה מ'פיניאס ופרב'," אמר אדם. הוא היה כל כך מופתע שהצליח לא לגמגם, שבמשפט הבא שלו גמגם כהלכה.
"איך היה?" שאלה תלמה בגיחוך.
"ה - היה ט - טוב, כאילו, את - טובה."
"התנשקת כבר פעם?" שאלה תלמה בקול מהוסה.
"אמ - אני? לא," הודה אדם במבוכה ששבה להשתלט עליו.

תלמה הבחינה בעצבנותו וחייכה בחיבה. "תודה על מה שכתבת עלי. זה היה ממש יפה."
"ב - באמת? את אהבת?"
"כן. ואדם?"
"מה?"
"גם אני נהניתי," היא אמרה והסתכלה לרגע על שפתיו של אדם בצורה שגרמה לו לרצות לטרוף אותה.

תלמה יצאה מהכיתה בעליצות. היא הרגישה שהצילה את כבודו של אדם, ועל הדרך נהנתה בעצמה. כמה זמן כבר לא התנשקתי? שנה וחצי? היא תהתה וצחקה כשנזכרה בנשיקה הסוערת עם אדם. הוא בטח לא ציפה לזה. היא הרגישה כאילו פרקה בנשיקה את כל הרגשות שלה, וגם את כל הצורך שהצטבר אצלה לקרבה כזאת עם בחור. היא כבר שכחה כמה כיף זה. ובעיקר - היא הרגישה גאווה על כך שהעזה לנשק אותו מול כולם בצורה כזאת. היא הרגישה אמיצה, היא הרגישה כמו המלכה של העולם.וכמובן שהמחמאות שחלק לה אדם בשירו לא הפריעו להרגשתה.

לפתע כשהתקדמה במסדרון, דמות שצצה מולה בחדות הקפיצה אותה. זה היה רום.
מהיום שבו כמעט התנשקו, והרגישו כל כך קרובים זה לזו, היא לא הרשתה לעצמה לחשוב עליו כמעט. היא לא הרגישה בנוח לידו, היא הייתה נבוכה בסביבתו. היא הרגישה שהוא ראה חלק עמוק ממנה באותו יום, היום שבו הציל אותה מוולדימיר. ואסירות התודה שלה כלפיו לא עזרה לעניין.

היא הרגישה שהיא חייבת לו והיא שנאה להרגיש ככה. לפעמים היא הייתה חולמת עליו, והחלומות האלה היו לא ברורים אבל מלאים בתחושה עוטפת של חמימות, והחלומות האלה הפחידו אותה. היא פחדה להרגיש כלפי מישהו רגשות עמוקים. היא פחדה שהמצב יוביל להתאהבות בלתי נשלטת. מנגד, היא פחדה שהכול ביניהם ייהרס.

אז מה היא עשתה? כן, הרסה את הקשר שלהם בעצמה. היא ידעה שזה לא רציונלי מצדה, אבל לא הבינה איך ניתן היה לנהוג אחרת. היא לא הייתה מסוגלת לפטפט ולהתבדח איתו כרגיל אחרי אותו מקרה, ולכן פשוט התרחקה ממנו בלי שום הסבר. ממילא אני תלמידה חדשה, חשבה לעצמה, ויש לו עוד מלא חברים. אני בטח לא חשובה לו מדי. פשוט עדיף לי להתרחק ממנו.

וכמו על פי הסכם, רום מצדו גם התרחק ממנה. כנראה הייתה בעיה הדדית של פחד וחוסר בשלות. אבל הוא, לעומתה, לא הפסיק לחשוב עליה. הוא לא הכיר את מושג ההדחקה. הוא היה חייב להיות אמיתי וכן עם עצמו. והוא ידע שהוא חש רגשות עמוקים מאוד לנערה הזאת, תלמה, וקיווה שמתישהו ואיכשהו הוא יצליח לקדם את העניין.

טוב, אז אולי עכשיו זה הזמן.