נ.מ.הארי.
ישבנו בחדר מועדון בכורסאות האדומות האהובות עלינו...ודיברנו על השיעורים הפרטיים שדמבלדור תכנן להעביר לשלושתנו-ולעוד שלושה תלמידים שיצטרפו השנה.
"אני לא מבין!" אמר רון,"למה הם יהיו איתנו בשיעורים עם פרופסור דמבלדור?מה הם קשורים בכלל?"
"בטח הם מוכשרים בקסם...אולי הם היו בבית ספר אחר?"אמרה הרמיוני מהורהרת."זה לא הגיוני"קבעתי.
"למה הם עברו פתאום בית ספר?הא?"
"לא יודעת"משכה הרמיוני בכתפיה.
"צריך לבדוק את זה!"פסק רון."התמודדנו עם וולדמורט ואוכלי המוות...מה הם כבר יכולים לעשות??"
"ליתר דיוק,"תיקנה הרמיוני" הארי התמודד עם וולדמורט."
חייכתי.
"נכון"השיב רון."אבל יש לנו גם את צ"ד,וגם את המורים ההגנות ודמבלדור...למי אכפת?"
"בסדר." אמרה הרמיוני. "נפקח עליהם עין...מזל שהם בחדרים שלנו,ככה נוכל להשגיח עליהם...חוץ מזה נראה לי שגם דמבלדור לא סומך עליהם.ראיתם איך הוא ליווה אותם?ולמה הם לא היו בסעודה?
בטח המורים שמו אותם איתנו כדי שנשגיח עליהם..." "זה לא הגיוני הרמיוני!" השיב רון,"אם המורים היו חושדים בהם הם לא היו שמים אותם בחדר של הנבחר..." "הלו!!" הרמתי את קולי."אתה יודע שאני שונא את זה!"
"אוקיי סליחה..."מלמל רון.
"בקיצור" סיכמה הרמיוני בעניינות."משגיחים עליהם.מתחילים עכשיו..."ובתיאום מוחלט נעמדנו.בירכנו אחד את השני בברכת לילה טוב,ואני ורון הלכנו לחדר.
"זה בסדר אחי" אמרתי לו,"סליחה שהתרגזתי" הוא הנהן.
נכנסו לחדר...
ראינו את שני החדשים יושבים על מיטה אחת ומשוחחים בשקט.
שמענו שברי מילים.
"גאיה...קרונוס...כירון...אנבת'...יבלות חזיר...חחחחחחחחח"
ואז הנער עם השיער השחור והעיניים הירוקות הבחין בנו.הוא נגע בזרועו של השני.
"היי"הוא אמר."אני פרסי ג'קסון.וזה גרובר אנדרווד."
"זה רון וויזלי." אמרתי ובאנחה "ואני אתה בטח יודע..." "לא" התשובה שלו הפתיעה אותי."מאיפה לי?"
נדהמתי.
"לא שמעת עליי?הארי פוטר?הילד שנשאר בחיים?הנבחר וכל השיט הזה?"
הוא השיב לי בציניות.
"מה לא שמעת עליי?פרסי ג'קסון?מחזיר הברק?קוטל מדוזה וכל השיט הזה?"
הייתי בהלם.
"חחח צחקתי..."הוא אמר."ברור ששמענו על הנבחר..."
הרמתי גבה.
מוזר.
"לילה טוב!"
אמרו ביחד רון ו...גרונר?גונת'ר?
החלפנו לפיג'מה.
ונכנסנו כל אחד למיטתו...
הסטתי את הכילה אך השארתי חריץ דק,שאוכל לפקוח עין על המוזרים האלו...
טוב,זה לא עבד.נרדמתי...
נ.מ.הרמיוני
נכנסתי לחדר.הנערה החדשה ישבה על המיטה שלה.הכילה לא הייתה מוסטת.וראיתי שהיא מקלידה במחשב...מה?איך?איך אפשר בהוגוורטס?? הייתי בשוק...איך?
על גב המחשב היה משולש כזה...מוזר...דלתא?האות היוונית?מעניין....
*אהמ* *אהמ*
כחכחתי בגרוני וצחקקתי כשנזכרתי באמברידג'...
היא הביטה בי מוזר והחליקה באלגנטיות את המחשב מתחת לכרית.
"היי!אני הרמיוני"אמרתי. "אני אנבת'" השיבה,קפצה ממיטתה והושיטה את ידה ללחיצה.
לחצתי את ידה...היא הייתה קצת שרירית והיו לה צלקות מ...סכינים?היא הייתה בלונדינית עם עיניים אפורות מפחידות,אך ראיתי עליה שהיא ממש חכמה...
'יש!סופסוף אתגר בשיעורים' חשבתי...
היא הייתה נראית מובכת קצת,"תשמרי את המחשב בסוד...בסדר?"שאלה אותי בדאגה.
"אל תדאגי!"הרגעתי אותה."גם לי יש כמה סודות..." היא חייכה ופיהקה פיהוק שידעתי מיד שהוא מזויף.
"אני עייפה" אמרה אף על פי שהיה ניכר עליה שהיא לא..."לילה טוב" אמרתי לה ונכנסתי למיטה....
"לילה טוב" השיבה והסיטה את הכילה.
אבל את תקתוקי ההקלדה שלה שמעתי עד מאוחר בלילה...

זההההה היה הפרק ואני ממאאשש מקווה שנהניתם...
ולפני שאני גומר...תראו:

אתם לא יודעים כמה אתם משמחים אותי.
צ'אווווווווו
חחח זו לא תמונה נכונה...אני מקום 106 בפרסי לא 10.התכוונתי תודה על כל השאר למרות שממש אשמח אם תביאו אותי ל10 ואפילו יותר בפרסי...
צ'אווווווווו