אהובה, אני מבקשת ממך,

עצרי.

הניחי את עטך.

הניחי את ראשך.

אהובה, את הורסת את השיר.

אהובה, אני מבקשת ממך,

עצמי עינייך.

הניחי את אתך,

הפסיקי לחפור באדמה.

אהובה, את קוברת את השיר בחיים.

ראי את שירי כשדה פרחים,

שדה בו אין סיבה לחפור.

כי אם תחפרי,

ותשליכי את האדמה,

את הפרח את עלולה לקבור.

ראי את שירי כשדה פרחים,

קטפי כמה שאת רוצה.

קטפי פרח שריחו נעים,

קטפי פרח יפה.

אל תקטפי פרח כזה או אחר,

אל תקטפי ותכריזי

"זהו ורד".

"זה חצב".

עצמי עיניים, הריחי,

הרגישי.

כי הפרח נועד

בשבילך.