חוזרים!

~~~

"עדיין לא הבנתי מה עשית בחדר עבודה עם שני אלה." אמו של נדב מלמלה בזמן שהניחה על השולחן קנקן מיץ וכוסות זכוכית. זה היה חמש דקות לאחר ששיחררה אותם מהחדר.

"חיפשנו משהו." 

"אני יודעת, אבל מה? כסף?"

נדב נאנח. "לא. לא יודע מה חיפשנו, משהו ממנו."

מבטה של האם הושפל והיא הניחה ידה על כתפו. "עוד מעט, עוד מעט הכל יעבור ונתחיל לפתוח הכל לאט לאט."

נדב הנהן ומחה דמעה מעיניו. אופל וברק החליפו מבטים.

"אני חושדת שאמא שלך יודעת." אופל הכריזה.

"שמה?"

"שאבא שלך מתכנן משהו. אולי הוא הגיע ואמר לה, כדי שלא תעשה משהו פזיז כמו להתאבד גם כן."

נדב שתק לכמה רגעים. "לא יודע "

"תחשוב על זה. היא גם נראית הרבה פחות מדוכדכת."

"יש בזה משהו." המשיך להתחמק.

אם אמו יודעת, למה הוא לא? למה הוא לא מספיק חשוב בשביל שאבא שלו יגיד לו שהוא עומד לערוך משחק, נדב שחקן טוב. ואולי… זה בגלל שנדב לא בא לבקר אותו, אולי פשוט לא הייתה הזדמנות. נדב ניסה לתרץ לעצמוב ניסה להוכיח למה אופל לא צודקת. אין סיכוי שאמו יודעת.

ברק פרש דף גדול על השולחן וכתב עליו כמה דברים, נדב ואופל פנו אליו כשקרא להם. הוא העביר את מבטו מאופל לנדב, השתהה על נדב חזר אל אופל וחוזר חלילה בזמן שקראו בעזרת העיניים את מה שכתב.

דברים שאנחנו יודעים: 
-עמנואל לא בקבר.
-עמנואל, דב או שניהם ביקרו בחדר העבודה אחרי זיוף ההתאבדות הראשון.
-עמנואל הקיף את ההודעה על נישואיהם של כריסטיאן מלון וילנה פוגצ'ובה.
-נלקח אקדח.
-דב נצפה ישן בביפורט תחתית אך נעלם משם.
-הקברן קבר גם את הארון של דב וגם של עמנואל.
-דב ועמנואל מתכננים משהו.

"איך אתה יודע שיכין קבר גם את אבא שלי?" נדב שאל.

"ביררתי לגבי זה באינטרנט. אתה ראית אותו בהלוויה, נכון?"

נדב הנהן.

"רשימה יפה. עכשיו אנחנו צריכים לסדר אותה." אופל מלמלה ולקחה את הטוש לידה.

דב ועמנואל מתככנים משהו > דב "מתאבד" > עמנואל "מתאבד" > עמנואל מבקר בחדר > דב לוקח את האקדח.

"חכי רגע." נדב עוצר אותה. "אני חושב שעמנואל ביקר בחדר של אבא שלי לפני ההתאבדות הראשונה. התאריך הרי הוא מלפני שלושה חודשים, הם בטח ישבו שם לקפה ועמנואל הקיף."

"חשבתי שאמרנו שהוא השאיר את זה בשביל שאבא שלך יראה."

"אני לא חושב שאבא שלי יסכן את עצמו להיכנס לפה אחרי זיוף ההתאבדות." נדב הוציא את הטלפון מכיסו וחייג.

כעבור דקה ענתה האם. "היי נדבי, אתה בבית למה אתה מתקשר?"

"אמא, יש לי שאלה. לפני שאבא התאבד, הוא היה בבית מאז שהוא נכנס למכון הגמילה?"

"בטח." האם כחכחה בגרונה. "הייתה שבת אחת שהוא בא. הוא ישב עם חברים אפילו לשחק עד מאוחר, אני פרשתי לישון אבל דאגתי שאין להם אלכוהול. למה אתה שואל?"

"סתם." נדב מלמל. "טוב ביי." הוא ניתק בלי לחכות לתשובה. "אז כנראה בשבת ההיא, עמנואל גם היה פה." עדכן אותם.

ברק בהה בחלון במבט מהורהר. "אבא שלך השאיר מכתב התאבדות?"

נדב שלח את ידו אל כיסו האחורי והראה לברק את המכתב. ברק בחן את המכתב ואז צחק. "אנחנו כל כך אידיוטים."

"למה?"

"באותו הערב הכל התרחש בחדר והכל נגמר." פתח. "אני אסביר לכם איך אני מדמיין את הסיטואציה. דב ועמנואל חברים במכון, הרי אמרת שאבא שלך היה מבקר במכון למפגשים עוד לפני שהתאשפז בו. הוא כנראה התאשפז בשביל עמנואל, כנראה שהיו חברים טובים וכששניהם משתחררים לשבת, דב מזמין את עמנואל אליו בערב. עמנואל מגיע מאוחר, כנראה מביא איתו את העיתון, לא ראיתי בחדר עוד עיתונים של אותו שבוע או חודש או שנה."

"אתה צודק, אבא שלי באמת לא קרא עיתונים. את כל החדשות הוא קרא באינטרנט." נדב מלמל.

אופל כחכחה בגרונה. "למה שעמנואל יקיף את המודעות אם הוא ודב נמצאים באותו החדר והעיתון מולם?"

"אני מגיע לזה ילדה." ברק אמר, אופל שילבה את ידייה אבל התאפקה. היא לא אהבה שקוראים לה ילדה. "כשעמנואל הגיע עם העיתון, היה קשה לו למצוא שוב את המודעה ההיא, אתם ראיתם בעצמכם כמה עמודים של מודעות כאלו יש שם וכמה יש בעמוד."

"אוקיי."

"כשהוא סוף סוך מוצא אותה, הוא לוקח עט ומקיף אותה שלא תיאבד לו שוב."

"הוא יכל לגזור אותה."

"עיתון גזור מושך יותר תשומת לב." 

אופל ונדב הסכימו איתו והוא המשיך. "אני לא יודע למה המודעה הזו כל כך הפריעה להם, האם זה בגלל ילנה או בגלל כריסטיאן? אבל מה שבטוח זה שהם רצו לעשות משהו, לא חוקי, ובשביל זה הם היו צריכים להיעלם."

"כשכל זה יגמר אבא שלי יצטרך לבחור אם להמשיך לשקר לנו או לחזור לחיות איתנו ולהפסיק לבוא במגע עם העולם, או להחליף זהות ולזייף מסמכים, זה חתיכת סיפור." נדב נשכב על מיטתו ובהה בתקרה.

"ובגלל זה אני לא חושבת שזה בגלל איש העסקים הזה, כריסטיאן, זה כנראה בגלל ילנה." אופל נשארה ליד השולחן, ליד ברק.

"למה לא?"

אופל פנתה אל נדב. "אתה חושב שאבא שלך מספיק שנא את את כריסטיאן, שהוא דפק אתה חיים שלו בשביל לנסות לפגוע בו?"

"לא נראלי. עסקים זה לא היה הדבר הכי חשוב בעולם בשביל אבא שלי."

"אז זו כנראה ילנה." אופל קבעה.

"עכשיו אנחנו צריכים להבין למה." ברק פתח את המחשב הנייד שלו ונכנס לגוגל. כעבור חצי דקה הוא כחכח בגרונו."היא שחקנית לשעבר, דוגמנית לשעבר, כתוב פה שהיא התחתנה עם כריסטיאן."

"אז למה שהם ירצו לנסות לפגוע בה?"

"אולי היא פגעה בהם."

אופל גיחכה. "אולי היה לה רומן עם אבא שלך."

ברק שתק ולאחר דקה נאנח. "מצחיק מאוד." הוא חזר להתבונן במכתב. "ראיתי דפים כאלו בחדר של אבא שלך. הם כתבו אותו ביחד באותו הערב, הם תכננו את הכל באותו ערב."

נדב מיהר לחזור אליהם. "הם גם לקחו את האקדח באותו יום?"

"אני חושב שכן."

"אני רק מקווה שאנחנו לא סתם בנינו פה סיפור שלם כי אנחנו משועממים." אופל פלטה.

"ראינו ארון קבורה ריק להזכירך." ברק התרתח. "ואנחנו לא משועממים, זה החיים של האבות שלנו."

"טוב טוב." היא הרימה את ידייה. "מה עושים עכשיו?"

"מנסים למצוא אותם?" נדב הציע.

ברק חזר להתעסק במחשב. "אני חושב שאולי הם מנסים להגן על הלנה מכריסטיאן."

"אוקיי, גם הגיוני." אופל אמרה.

"כל דבר הגיוני עד שלא תהיה הוכחה שלא." מחה נדב.

"נכון." הסכימה אופל.

נדב חייך אליה. "ועכשיו-"

ברק הוא זה שקטע אותו. "מנסים למצוא את ילנה."

~~~~~~~

"מה איתה באמת?" הדר שאלה את קלי.

"משתקמת מהניתוח. זה ממש מוזר לי לראות אותה בלי חזה."

"מן הסתם."

"היא אמורה לבוא עוד מעט." הן ישבו בקניון קטן בדישט, במדרגות החיצוניות.

"באמת?"

"כן."

הדר התמתחה. "מלא זמן לא ראיתי אותה. וגם לא יוצא לנו לדבר בטלפון כל כך."

"את האמת שגם לי. אני מקווה שהיא תחלים מהר." פניה של קלי היו מודאגות והיא שלחה את ידה אוטומטית אל הכיס האחורי בג'ינס שלה.

"מה זה קלי?"  הדר שאלה כשקלי הוציאה סיגריה והדליקה אותה.

"סיגריה קוראים לזה." קלי מלמלה.

"אני יודעת, אבל ממתי את מעשנת?"

"מהחופש."

"למה?"

"זה עושה לי טוב, זה מחזיק אותי בתוך כל הטירוף של הלימודים."

"זה לא טוב."

"יש המון דברים לא טובים."

"אמא שלך יודעת?"

"באמת הדר? אני בת כמעט שמונה עשרה."

"צודקת, זה מוזר לי שאת שוב בכיתה יב."

קלי בלעה את רוקה. "מתי את מתגייסת?"

"חודשיים." 

"מה עם יואל?"

"הוא עושה שירות לא צבאי."

קלי הופתעה. הקשר עם חבריה נחלש לאחרונה, היא השקיעה את כל כולה בלימודים. "איפה?"

"ביחידת הבילוש המשטרתית."

"צפוי."

"נכון, הוא כבר התחיל."

"בהצלחה."

"אני אמסור לו." הדר בהתה בעשן שהסתלסל באוויר. "סברינה יודעת שאת מעשנת?"

"לא. רק את."

"אוקיי. תגידי, מה איתה באמת? נראה שהיא מתקלקלת, לאן נעלמה לה השמלה הארוכה?" הדר צחקקה.

"לא מתקלקלת, מוצאת את עצמה." קלי הדליקה וכיבתה את המצית שלה לסירוגין.

"את אדישה היום." הדר ציינה.

"אני יודעת." הטלפון שלה צלצל והיא מיהרה לענות. "לם?"

"איפה אתן?" 

"מדרגות חיצוניות."

כחכוח קל נשמע מעברו השני של הקו. "אהה. דקה אני אצלכן." 

קלי ניתקה את הטלפון ומיהרה לסיים את הסיגריה. אחר כך דחפה כמה מסטיקים לפיה והציעה גם להדר. כעבור דקה לימור הופיע מאחוריהן והתיישב ביניהן.

"מה קורה בנות?"

קלי שלחה אליו את ידה וליטפה את פניו. "התגעגעתי."

"לימור, היום זה את או אתה?" הדר שאלה.

קלי ענתה במקומו. "אתה."

"איכשהו קלי תמיד יודעת."

"אני מרגישה את זה, בדרך שבה אתה מדבר, כמה פעמים אמרתי לך כבר."

"למה אתן יושבות פה, מסריח פה מסיגריות, בואו נכנס לבפנים. אני רעב."

"צודק." הדר קמה. "בואו נאכל משהו, אני משלמת חשבון."

"חכו לי." קלע התמתחה והצטרפה אליהם, היא הניחה את ידה על כתפו של לימור. "מתי יהיה אפשר לחבק אותך?"

"אני לא יודע."

"זה כואב?" הדר שאלה.

"כואב."

"אתה נראה מעולה." קלי ציינה. לימור באמת היה נראה טוב. שיערו הכהה היה מסורק ואסוף בקוקו נמוך, הוא לבש טרנינג כחול וחולצה לבנה. 

"תודה. גם את." הוא נשק לשפתייה קלות והיא התנתקה, פחדה שירגיש את טעם הסיגריות.

הם התיישבו במתחם האוכל של המזון המהיר והדר הלכה להזמין את האוכל. הם לקחו כולם המבורגרים וצ'יפס, קלי בחרה בקולה ולימור בספרייט. הדר לקחה מים. לימור נשען על כתפה של קלי ועצם את עיניו. קלי צפתה במוכר מעבר לדלפק המזון המהיר שנעץ עיניים בהדר שהתרחקה משם עם המגש בידייה.

"אני מתגעגע לשירה שלך."

"אני מופיעה היום בפאב."

"אני אבוא."

"לאן?" הדר הניחה את המגש על השולחן וגרמה ללימור להתיישב ישר במקומו. 

"אמרתי לו שאני מופיעה היום בפאב."

"אה. לא הייתי שם הרבה זמן, יהיה נחמד לשמוע אותה שרה, לא?" היא שאלה את לימור.

"בהחלט."

קלי ציחקקה בביישנות. "היום אני שרה עם קווין."

"באמת? מה אתם שרים?" הדר הרימה גבה.

"את השיר החדש שלו." 

"הבנאדם אשכרה זמר?" לימור היה משועשע.

הדר חייכה. "כן. אתה מפספס הרבה, איפה אתה מסתובב בשנה האחרונה?"

"הייתי תקוע בבסיס, בשאר הזמן בריליקיה."

"אגב מה שלום דאיה ואדם?" קלי שאלה.

"הם בסדר."

"שמעתי שדאיה בהריון." ציינה הדר.

"היא אמורה ללדת עוד חודש או חודשיים."

"מגניב."

"אני בעד שנתחיל לאכול." לימור אמר.

קלי הסכימה. "גם אני."

הדר חייכה לעצמה כשהם התחילו לאכול ולגמה מן המים. אחר כך הצטרפה אליהם. היא שמחה שהגעתו של לימור שיפרה את מצב רוחה של קלי, היא התגעגעה לשניהם.

~~~~~

"לואי."

"תזכיר לי מי זה?"

"ילד בריליקיית אולהפנד. שיער שטני, משקפיים, מסתובב עם בחורה כזו עם שיער שחור וקעקוע על קו הלסת. הם מסתובבים כל היום ביחד, נראים ממש אימו ו-"

אופל נזכרה. "מה איתו?"

"הוא יוכל לעשות את זה בשבילנו."

ברק הלך מאחורי אופל ונדב שדיברו. הם היו בדרכם לריליקיית אולהפנד. דאיה חיכתה לברק שיעשה את התורנות שלו ויחתוך סלט ואופל רצתה להתקלח. כשנדב העלה את הרעיון על לואי, ברק הופתע שהוא לא חשב על זה לבדו. הוא הכיר את לואי ויהל מהרגע שהגיעו לריליקיה, קצת אחרי שהוקמה. זה היה לפני כחצי שנה. הוא ידע שהם גרו בביפורט, שלשניהם הורים גאים, ושמע שהם מאורסים אפילו.

הם הגיעו לריליקיה, נדב וברק התיישבו לקפה עם אדם ודאיה.

"איפה אתה מסתובב כל היום?"

ברק השפיל את מבטו ופזל אל נדב. "היינו אצל נדב קצת."

"היית בעבודה?"

"אני עושה משמרת ערב." מיהר לומר ונשך את שפתיו, הוא שכח לגמרי לגבי העבודה שלו וקבע לאותו ערב דייט נוסף עם ואל.

"אתה רוצה לעזור לי לחתוך סלט?"

הוא הנהן וקם לעזור לה, נדב צפה בהם בעודו יושב רגל על רגל וממשיך לשתות את הקפה שלו. הוא תהה בקשר לברק, מה הוא מרגיש לגביו? הוא לא ידע האם הוא רק נמשך אליו או באמת רוצה אותו, בתור בן זוג. נדב לא רצה אף פעם מישהו לזוגיות, הוא פשוט ניתק מעצמו את האפשרות שמשהו רומנטי יחזיק מעמד בחיים שלו. 

ברק היה כל כך חכם, נדב שם לזה כשחקרו לגבי ההתאבדויות המזויפות. הוא גם היה יפה, נדב לא הפסיק לבחון את פניו. היו לו מן שקעים קטנים בלחיים, שקעים של רזון. העור שלו היה חלק יחסית אבל היו לו קמטים במצח שהופיעו בזמן שהרים את גבותיו כשחשב. ריסיו היו מעוגלות בצורה לא טבעית ונדב שם לב לשאריות המסקרה. הוא היה מוכן לשלם בשביל לראות אותו מאופר שוב, כמו בערב בו הוא רב עם עמנואל וברק הופיע עם האיש ההוא ועצר את התגרה.

הוא כמובן יכול לשלם, יש לו כסף, וברק צריך כסף, כמו כל ילד ריליקיה. אבל נדב הבטיח לעצמו שלא יעשה שום דבר דומה למה שעשה לברק, לא לברק ולא באופן כללי. אז הוא המשיך לבחון בשקט את ברק מהצד עד שברק סובב את ראשו ותפס אותו. נדב השפיל מבט. אופל בדיוק הגיעה והצילה אותו כשהסביר לה שברק חותך סלט.

אז היא קראה בינתיים ללואי, יהל הצטרפה אליו ולא הייתה להם בעיה עם זה. הם קבעו להיפגש בתוך עשר דקות מחוץ לריליקיה, אבל צחקה ונדה בראשה לשלילה. "מה תביאו בתמורה?" היא ידעה להתמקח כמו ילדת רילקיה ממוצעת ויותר.

"מה אתם רוצים?"

לואי שתק, היא החליפה איתו מבט. "שוקולד."

במשך שתי דקות התלבטו אופל ונדב מאיפה ישיגו שוקולד, לואי רטן לעצמו ואמר ליהל שהיא צריכה להיות נחמדה לפעמים ולעשות לאנשים טובה בלי תמורה, ושלהיפגש לדבר זו לא טובה בכלל. יהל צחקקה ואמרה שלא ככה חינכו אותה, כשלואי אמר שהוא היה בטוח שהאמהות שלה לא חינכו אותה לסחטנות היא אמרה שהיא חונכה בקבוצה. 

ברק שמע את השיחה בין לואי ויהל ונזכר מאיפה הקעקוע של יהל היה מוכר לו.

"דאיה, יהל בקבוצה?"

דאיה הנהה. "כן."

"למה למירה אין קעקוע?" שאל. הוא ידע שמירה היא זו שהקימה את הקבוצה והתפלא על העובדה שסימן ההיכר לא חרוט על גופה כמו לכולם.

"יש לה. היא מסתירה אותו במייקאפ."

ברק ניגב את מצחו בגב ידו, הוא מעולם לא שם לב לעובדה הזו. "מירה חינכה את יהל?"

דאיה נאנחה, היא חששה שלברק יש כוונות להיכנס לקבוצה, אף שהיא הייתה מורכבת מנשים בלבד. "לא. סטון. היא המנהיגה עכשיו. אתה זוכר את סטון?"

ברק זכר. סטון הייתה ילדת ריליקיה מופרעת במיוחד, אף אחד לא הופתע כשהיא הסתבכה עם המשטרה. במזל מירה מנעה ממנה שלוש שנות מאסר על שוד גדול שביצעה. ברק זכר איך תכננה אותו בקפידה, הוא כמעט הצטרף לאותו השוד אבל בסוף דאיה שיכנעה אותו שלא יעשה זאת. זה היה כשהוא היה בן אחת עשרה. אבל הוא זכר.

"הרבה זמן לא ראיתי אותה." מלמל.

"וטוב שכך." דאיה חתמה את השיחה.

אופל ונדב קנו מילד ריליקיה שתי חפיסות שוקולד במחיר משולש ממה שהיה אמור להיות. כשברק סיים לעזור לדאיה הוא הצטרף אליהם והם פגשו את לואי ויהל בחוץ. השוקולד עבר לידייה של יהל ונכנס לכיס האחורי בג'ינס המושחת של לואי.

אופל שילבה את ידייה. "אז כעיקרון היינו צריכים את לואי. אתה מכיר את ביפורט תחתית טוב?"

לואי הנהן.

"אתה מכיר טוב את אזור הסמטאות שם?"

הוא שוב הנהן. "את החלק הקרוב ביותר לים אני מכיר מצוין, את החלק היותר עמוק אני מכיר חלקית."

"אנחנו מחפשים מישהו, שני אנשים אפילו שעלולים להסתתר שם." נדב הסביר וברק צפה בדו-שיח המתנהל מהצד. הוא ראה את יהל נושכת את שפתייה.

"יהל. מה איתך?" שאל.

"אני מכירה את כל האזור שם. הייתי אפילו בחלק העמוק כמה פעמים. אני מכירה גם אנשים." מלמלה במהירות.

"אז תוכלי לעזור לנו?" אופל קיוותה.

יהל השפילה את מבטה ואז משכה את לואי אחור. הם הסתודדו במשך כמה דקות ואז חזרו.

"אנחנו מוכנים."

"אנחנו נשלם טוב." נדב הזכיר.

לואי ויהל החליפו מבטים. "את מי אתם מחפשים?"

"אבא שלי ואבא שלו." נדב הוציא שתי תמונות מפותחות מכיסו. 

יהל בחנה את תמונתו של עמנואל. "הוא מוכר לי, לפני שנה וחצי הוא נתן לי פיתה טרייה כשראה אותי בסמטאות."

"מעולה. תעדכנו אותי ברגע שתמצאו משהו, עדיף כמה שיותר מהר." נדב נתן להם פתק עם מספר הטלפון שלו עליו.

כשאופל ונדב התחילו להתרחק ברק הביט ביהל, עד שהיא החזיקה לו מבט חודר חשדני. "אפשר לדבר איתך?"

היא התקרבה. "על מה?"

"זה בקשר לסטון."