פרק קצת סוטה.

תהנו ;-)

~~~~

זו הייתה שעת צהריים מאוחרת, ילדים חזרו מיומם הראשון בבית הספר ומיהרו להתנפל על ארוחת הצהריים. הדר התלבטה למשך כמה שניות לפני שירדה במדרגות לתוך ריליקיית הדרום. כשירדה לבסוף היא הופתעה מכך שלא מצאה את מירה אבל זה הסביר את ההתפרעות של הילדים. היא כמעט פנתה לעלות חזרה למדרגות כשעיניה נחו על שתי נערות ונער שישבו באחת הפינות.

הנער היה נראה צעיר ולמרות זה פניו היו מלאות פירסינגים, הוא היה נער מלא וכבד אך היה אחוז בשמחת חיים. לצדו ישבה נערה עם שיער חלק – לא באופן טבעי, הדר ידעה לזהות – ולידם נערה בלונדינית מתולתלת שנשכה את שפתייה המלאות. הדר תהתה האם זה מה שמשך את תשומת ליבה.

היא ניגשה אלהם.

"אני מחפשת את ריט- כלומר, מירה." היא חיככה את ידיה זו בזו. מה גרם לה לפלוט בטעות את שמה של האקסית שלה במקום את שמה של הנערה שחיפשה? אולי זו העובדה שהנערה הבלונדינית המתולתלת עם העיניים החומות הכהות הזכירה לה כל כך את ריטה; הנערה בעלת השיער הפרוע הצבוע בבלונד, העיניים עם המבט הרומז והגוף מכוסה הקעקועים, שמתה ממנת יתר בגיל ארבע עשרה בלבד. זה קרה לפני שנה, הדר לא חשבה על זה יותר מדי, הן כבר היו פרודות כשריטה מתה, אבל זה לא הפך את זה ליותר קל משום מה.

"בואי נחפש אותה." הבלונדינית קמה. התנהגותה הייתה בטוחה וזה הלחיץ את הדר, היא הייתה דומה לה מדי, חוץ מהעובדה שהתלבשה בכיוון יותר זרוק ורחובי ופחות סטייל רועת הצאן של ריטה.

הדר עקבה אחרי הבלונדינית כשנכנסה לחדר צדדי, הן גילו את מירה ישובה על מזרון ומתעסקת עם ניירות. כשנכנסו, הרימה אליהן את מבטה וכשראתה את הדר חייכה. אופל שפנתה לצאת התבקשה להישאר, להדר לא היה אכפת. מירה הביטה בהדר וחיכתה לשמוע את הסיבה שבגללה ירדה הדר אל העם.

"אני יודעת שאת בדרך כלל לא שוכבת עם מישהו פעמיים, אבל החבר הדוס שלי נישק איזה בחור, זרקתי אותו. עכשיו אני צריכה סטוץ אבל מוזר לי להגיע לפאב של צפון דישט אחרי שנה שלא הייתי שם." היא רכנה על ברכייה על המזרון והניחה את ידה על אזור ליבה.

מירה חייכה. "מותק. לא אמרתי לך אז? החוק ההוא לא תקף לגביך, הוא לא תקף על בחורות מיוחדות, כמוך וכמו החתיכה הזו." היא הנידה בראשה לכיוון אופל שהשפילה את מבטה.

הדר חייכה. "אז תוכלי לעזור לי?"

"אני עסוקה כרגע." מירה נאנחה ומלמלה בעודה מביטה בניירות. "אז או שתחכי לערב או שתלכי על אופל. אני מבטיחה לך שהיא שווה את זה. אופל, את מוכנה לעשות טובה לנערה יפה?"

הדר נשכה את שפתייה. היא לא רצתה לחכות לערב, והנערה שמירה קראה לה אופל דווקא סיקרנה אותה. מאוד אפילו. היא סובבה את ראשה והביטה בבלונדינית. "מה דעתך?"

"אין בעיה." היא ישרה את חולצת המשבצות הפתוחה שלה.

"אתן יכולות להשתמש בחדר פה." ציינה מירה בזמן שחזרה לעיין בדפים.

"זה בסדר, אנחנו נלך אלי." הדר אמרה בזמן שקמה. הן יצאו מהחדר ואופל עדכנה את באר וגיל ושתחזור מאוחר יותר. הן יצאו מהריליקייה אל אור השמש והדר הציעה שיקחו מונית לביתה. אופל לא הייתה רגילה למוניות אבל הצטרפה אל הדר, מופתעת מהסיטואציה ההזויה.

כשהגיעו לביתה של הדר, הדר הרשתה לעצמה להשתחרר מעט. לאחר שמזגה לשתיהן יין ובירכה את אמה לשלום הן עלו לחדרה. אופל הופתעה כשגילתה שלהדר יש מקלחת צמודה לחדרה, אבל מצד שני הדר לא נראתה בחורה ממוצעת כלכלית אלא אחת שרגילה לשפוך כסף, וזה הסביר גם את המונית. זה מצא חן בעיני אופל, זה הזכיר לה את המקום בו שכבה עם מירה ועוד נער לא מזמן. וזה היה גם המקום בו שכבה עם מירה לבדה. חדר קטן יותר מזה, אבל גם לו מקלחת צמודה. החדר הסודי בריליקיה.

"אני נכנסת להתקלח." הדר לא הספיקה להתקלח אחרי שחזרה מעבודתה בבית הספר, היא הייתה להוטה לפגוש את מירה והייתה עוזבת גם באמצע יום עבודה אם הייתה רוצה להרוס את הרושם.

אופל ישבה על הכיסא בחדר בזמן שחיכתה להדר כשעלה במוחה הרעיון. היא התקלחה ישר כשחזרה ממשמרת הבוקר שלה אבל לא הייתה לה בעיה להירטב שוב. היא אספה את שיערה, חלצה את נעלייה, פשטה את חולצתה ופתחה באיטיות את דלת ההזזה החוצצת בין החדר לחדר האמבטיה.

"כן?" הדר שאלה בקול תמים שכזה ורגוע. עיניה היו עצומות, היא לא נהגה לפתוח אותן עד שהייתה בטוחה שאין טיפת שמפו על מצחה שעלולה לגלוש אליהן ולצרוב לה. טראומת ילדות.

"זו אני." קולה של אופל נצרד מעט, זה קרה לה בשניות הראשונות בהן הייתה מדברת אחרי זמן מה שלא.

"כנסי."

אופל נכנסה. למותנייה עוד לבשה את הג'ינס הקצר ולחזה את חזייתה. הדר הייתה עירומה וחלקה, מושלמת כמו דוגמנית של תחליב רחצה. לאופל לא היה אכפת גם אילו הדר הייתה מגלה לה שהיא מנותחת פה ושם.

הדר חייכה, היא הרגישה כאילו היא מקלפת שכבות צבע שאחרים זרקו עליה. כאילו ידייה של אופל המטיילות על כתפיה, על בטנה ועל ירכייה מנקות מעליה שאריות של זוהמה שהסתירה ממנה זוהר שידעה פעם. עכשיו היא יודעת אותו שוב, את אותו עונג ממכר. ידיים מטיילות על גופה, מישהו נוגע בה וממשש את עכוזה, חמוקיה, קווי המתאר של פניה. איך יכלה לחיות שנה בלי זה?

ואולי... דווקא עכשיו זה מרגש אותה יותר מבכל פעם אחרת משום שמנעה את זה מעצמה במשך שנה שלמה? כמו לשאוף אוויר צלול אחרי שהייה ממושכת תחת המים, כמו לשבור צום. האם את זה תיאר איתי כשסיפר לה למה הוא מבין את שמירת הבתולין לאחרי החתונה. להדר היה קשה להשוות כעת את אופל לאנשים הרבים שאיתם שכבה, האם יש טוב מזה? לדעת גבר אחד כל חייך? בלי השוואות ועם התשוקה הזו שמתפרצת כשיש לכם רק שבוע אחד בחודש להתלעס, להתמזמז, לעשות אהבה?

ידייה של אופל טיילו על גופה של הדר, החליקו אל מפשעתה ונכנסו גם פנימה. הדר גנחה בהתחלה בשקט, כמו בפעם הראשונה, ואז הגבירה את קולה כאילו נזכרה איך. הידיים של אופל כל כך הזכירו לה את ידייה של ריטה, חופנות את שדיה בתא השירותים במועדון ההוא בערב בו הכירו.

היא החלה לבכות, הדמעות זלגו לאורך פניה והיא פלטה אנקות חרישיות. אופל סובבה אותה, שתהיה מולה ותוכל להביט בפניה, ואז הרימה אותה. היא יצאה מחדר הרחצה ונשאה את הדר אל מיטתה. מבלי ליחס חשיבות לכך שהן עוד רטובות מהמים במקלחת, שהן משאירות אחריהן שובל על הרצפה. הדר שכבה על מיטתה וכיסתה עינייה בידייה.

"תסגרי את התריס." פקדה. היא רצתה להוסיף ולצעוק: השמש הזו, שמעקצצת על עורי, כל כך מטיחנית, מטיחה בי דברים שקרו, אנשים שהוצאתי מחיי. למה עזבתי את ריטה? שאלה את עצמה. לא יכולתי למצוא איתה את הקשר הרציני שחיפשתי? לא יכולתי לבנות את הרצינות בתוכה?

היא הייתה ילדה, בת ארבע עשרה רק, למה היא בחרה לקטוע את רגלי כל התקוות לחייה, למה היא זרקה את עצמה לבור הזה של התמכרות לחומרים ההם? למה אחרי כל כך הרבה פעמים, דווקא המנה הזו הרגה אותה? איך ריטה יכלה לעזוב אז, לפני שנה? ואיך יכל איתי, ליפול ככה אחרי כל מה שהשקיעו בקשר הזה?

הדר בכתה, ואופל הייתה מבולבלת. "את רוצה שנפסיק?"

"לא." הדר יבבה. "תני לי רגע."

היא התנשמה והתנשפה, מרגיעה את עצמה, מייצבת את הדופק המהיר.

"בואי נזדיין." היא התרוממה לכדי ישיבה ועינייה נצצו בנחישות.

אופל התקרבה אליה, שתיהן עוד נטפו מים מהשיער. "אני יכולה לזיין אותך."

"את האמת." ענתה כהת השיער מהורהרת. "שאני רוצה לשלוט עלייך."

ריטה תמיד שלטה עליה, למרות שהייתה קטנה ממנה אז בשלוש שנים. ועכשיו היא רצתה לשלוט, להוביל את הסצנה. היא רצתה לגרום לנערה שאיתה לגנוח את שמה. להרגיש את גופה רועד תחתייה. הדר רכנה מעל אופל ופתחה את מכנסי הג'ינס הקצרות שלה. היא פשטה אותן מעליה במהירות ופתחה את רגליה של אופל שנסגרו.

"את כל כך דומה לה." מלמלה הדר בזמן ששפתיה נושקות לחזה של הנערה שמתחתיה וידייה עוברות על קימורי גופה. אופל לא הבינה את המלמולים, אז היא עצמה את עיניה והרפתה את גופה.

לפתע עלה במוחה של אופל דמותו של נער, וזה לא היה סתם נער, זה היה נדב. הוא ישב מחובק בעצמו, מאופר כמו תמיד, בו בזמן עירום כביום היוולדו. הוא הרים אליה עיניים ירוקות נוצצות. מפתות. אופל מיהרה לפתוח את עיניה והיא שוב הייתה באותו חדר, עורה הרטוב ממי המקלחת מרטיב את הסדינים עליהם היא שוכבת.

למה היא נזכרה בו דווקא עכשיו? ולמה ככה, בפוזה הזו? היא שלחה מבט מהורהר אל כהת השיער.

הדר השחילה ידה את תחתונייה של אופל, עיסתה את איבר מינה באצבעותיה באיטיות. כאילו הכינה את השטח לבאות. היא ליטפה את מותניה ורכנה עם ראשה בין רגלייה, מוכנה לשמוע ולהרגיש את תגובתה.

הבלונדינית גנחה, הדר חייכה לעצמה בזמן שהמשיכה במעשייה ושלחה מבט קטן של געגוע לציור של סוס מיתולוגי מכונף, שנתלה על הקיר החלק מעל מיטתה.

~~~~~~~~

"היי מתוקה." קלי חיבקה את לימור.

"מה קורה?"

"בסדר." קלי נשקה ארוכות לשפתייה.

לימור התנתקה לרגע. "אכלת מסטיק מנטה?"

"לא." צחקקה קלי ועטפה בידייה את צווארה של לימור. "צחצחתי שיניים." לחשה.

"אה, למה?"

למה את שואלת? "סתם." ענתה.

"אוקי." לימור אחזה במותנייה של שלי וקירבה אותה אליה.

"טוב, רוצה נצא לאנשהו?"

לימור פזלה אל מעבר לכתפה של לימור לכיוו מיטתה. "לא עדיף להישאר בבית לראות סרט?"

"אפשר לראות סרט בקולנוע."

לימור נשכה את שפתייה. "קולנוע, אנשים. אני מעדיפה בית."

"חתיכת חרמנית." קלי צחקקה.

לימור הרימה את ידייה. "עלית עליי."

"טוב, מה את רוצה לראות?" קלי פתחה את המחשב.

"חוץ מאותך? שימי מה שבא לך."

קלי החלה לעבור על הסרטים המוזיקליים ולימור סגרה את התריס ואת האור בחדר. "מה עם הנוצריה?"

"היא אמרה שהיא הולכת לאיפה שכל הדוסים, לפגוש את איתי."

"אה." לימור חייכה לעצמה. איתי, כמה זמן לא ראתה אותו. "הוא נהיה ממש דוס עכשיו? עם פאות והכל?"

"כן. הוא שאל אותי הבוקר ממתי הדר עובדת, היא עובדת אצלנו בבית ספר כמזכירה או משהו. הם זוג כל כך מתוק, כנראה נסעו לאנשהו, הדר לא עונה לי מהבוקר."

"נחמד להם."

קלי סגרה את הדלת בזמן שהסרט החל להתנגן, הפתיח הארוך היה בעל רקע שחור ובקושי אור הוקרן מהמסך. "איפה את?" קלי לחשה.

"אני פה, על המיטה." ענתה לימור. "בואי."

קלי גיששה בחשכה עד שמצאה את ידייה של לימור והתיישבה לידה. הסרט התחיל ובזמן שקלי התרכזה בנעשה על המסך, היא הרגישה את ידה של לימור לוטפת את ירכייה. המחשב עמד על השידה של קלי.

"את יכולה להוריד לי את המכנסיים אם את רוצה." מלמלה קלי וחייכה.

לימור רכנה מולה, קצת הסתירה לה את המסך והחלה לפשוט מעליה את הג'ינס הארוך. היא נתקלה בקופסת קרטון מעוכה בכיסה האחורי.

"מה זה?" שאלה את קלי.

קלי מיהר לקחת אותה מידה. "סתם טישו." היא קמה ופשטה את מכנסייה. אחר כך היא הניחה אותה על השולחן ביחד עם קופסת הקרטון המעוכה שלימור לא זיהתה למזלה. תודה לחושך.

"ראית את הסרט הזה פעם?" שאלה על מנת לשבור את השקט שנוצר ביניהן.

"לא, והוא גם לא ממש מעניין אותי." לימור הודתה ומשכה את קלי בחזרה אליה.

שתייהן ישבו מתחת לשמיכה. קלי סגרה את רגלייה בחוזקה ונשכה את שפתייה, עוד רגע תחשף בעצמה. פניה הופנו למסך ושל לימור היו קבורות באחת מכתפיה של קלי שהתכווצה כשלימור שלחה את ידה את בין רגלייה. היא חייכה לעצמה חיוך שלא הייתה מחייכת באור בזמן שהרפתה לאט לאט את שריריה ונתנה ללימור גישה אל מבוקשה.

"העיקר את אומרת שאני החרמנית פה." לחשה לה לימור בזמן שהרגישה עד כמה לחות תחתונייה של קלי.

"אני לא רוצה לדעת מה הולך אצלך." קלי החניקה צחקוק והמשיכה להביט במסך.

לימור מצאה את ידה והובילה אותה אל תוך מכנסייה שלה. קלי נשכה את שפתיה. "פאק, את רטובה כל כך."

לימור נשכה לכתפה. "לא יותר ממך. את כל כך רטובה שאני מרגישה כמו ילד שרואה מיץ שנשפך על השולחן ומלקק אותו כי חבל."

"פאק, הדימויים שאת ממציאה." קלי נאנחה. "אבל את מוזמנת, שתדעי."

בזמן שקלי המשיכה לצפות בסרט בעניין רב ובריכוז מלא כמובן, לימור נכנסה אל מתחת לשמיכה וגרמה לקלי לפלוט כמה קולות. קלי ידעה שהעובדה שהוריה כבר לא נכנסים לה לחדר בפתאומיות לא סותרת את הימצאותם בחדר השני, אז היא השתדלה להחניק את הגניחות.

"היי קלי, למה כל כך חשוך כאן, להדליק את האור?" הדלת נפתחה וסברינה עמדה בפתח. האור בשאר הבית לא דלק, והשמש כבר התחילה לשקוע כך שלא הרבה אור נכנס לחדר עם פתיחת הדלת.

"אממ אני רואה סרט."

"לבד?"

"כן."

"אפשר להצטרף? לא מצאתי את איתי וזה מתסכל אותי." סברינה הניחה את התיק שעל כתפייה על מיטתה. האור עוד היה כבוי וסברינה לא תכננה להדליק אותו.

"אני לא מציעה לך. פאק. כי יש בו הרבה סצנות פורנוגרפיות." קלי השתדלה לומר ביציבות ומיהרה לנשוך את שפתייה לאחר מכן, שלא תיפלט לה גניחה. לימור נהנתה לשחק בה, לראות אותה מחניקה גניחות ולחייך בתמימות לאחר מכן.

"למה את רואה את הסרטים האלו?" סברינה נאנחה. "אוף את כל כך סוטה."

"כי זה כיף לי."

סברינה ניגשה אל השולחן. "מה זה?" היא הרימה את חפיסת הסיגריות שקלי הניחה מקודם על הג'ינס שלה.

"זה של חבר טוב שלי, הוא שכח את זה." מיהרה קלי לומר. ידייה שהיו מתחת לשמיכה ליטפו את ראשה של לימור שכעת נח על בטנה. מזל שלימור לא רואה על מה סברינה מדברת.

"טוב. ההורים שלך הודיעו שנצא לחגוג את תחילת הלימודים."

"אני אתקשר אל לימור לשאול אותה אם היא רוצה לבוא." קצוות פיה של קלי התעקלו בחיוך קטן. "תצאי אני אתלבש."

"בגלל זה הסרט והחושך. אוף את כל כך סוטה." סברינה התאוננה. "תמצאי חבר לעזאזל." מלמלה ויצאה מהחדר.

"יש לי אחד." קלי אמרה לעצמה בזמן שהדלת נסגרה. "וזה ממש מפתיע לשמוע את זה ממך." הוסיפה.

לימור הוציאה את ראשה ממתחת לשמיכה. "זה היה קרוב."

"זה היה משגע." קלי נשכה את שפתיה.

"אבל הצלחת יפה מאוד, להתאפק עם הגניחות."

קלי קמה ממיטתה ומיהרה ללבוש את הג'ינס ולדחוף את החפיסה לכיס האחורי. "שמעת מה היא אמרה, ואת באה איתנו."

"אי אפשר להישאר פה?" שלחה לה לימור מבט מתחנן.

קלי גיחכה. "ההורים שלי לא יוותרו על מסעדה. אז לא."

לימור שלחה לה מבט כנוע אבל כשקלי הסתובבה היא חייכה לעצמה. נראה עד כמה תצליח קלי להתאפק ליד השולחן במסעדה.