השבוע לא שכחתי :)

~~£

אני עדיין לא קולט שאני נמצא בסיטואציה הזו, היא יושבת עליי וידייה על צווארי, שפתיה מרפרפות על לחיי. "חכי." אני מבקש.

היא מסתכלת עלי כשאני מרים אותה לרגע מברכיי ונועל את דלת הבית ליתר ביטחון. היא עומדת שם ומביטה בי, השיער שלה כבר לא מסודר לגמריי. יש משהו במראה המבולגן שלה עכשיו, בשמלה המקומטת ובשיער הפרוע, המשהו הזה ממגנט אותי אליה. אז אני מתקרב אליה בחזרה. "איך קוראים לך?"

"סאמר."

"כמו קיץ?" אני שואל.

"כן כמו קיץ." היא מגחכת.

"לוהטת." אני אומר בגיחוך ושולח יד רועדת אל פניה. היא תופסת את ידי ביד ימינה ובידה השניה נוגעת בפניי. האצבעות שלה רכות וחמימות, היא מתקרבת אל פניי נושקת קלות לשפתיי.

"אני רוצה אותך." היא לוחשת באוזני.

"אני גם אותך." אני עונה לה ואז הולך לכיוון החדרים. "תבחרי חדר." אני אומר לה.

היא מציצה בחדרים הפתוחים לרווחה, הנקיים. אמא שלי בחיים לא תשאיר בית לא מסודר כשהיא יוצאת לחופשה. היא פוסעת אל תוך החדר של אמי ובעלה, נשכבת על המיטה הזוגיות המחופה סדינים לבנים. היא זורקת לכיווני חיוך קטן ואני מתקרב.

"אף פעם לא הייתי עם מישהי." אני מודה כשאני נשכב לידה.

היא רוכנת מעליי. "תמיד יש פעם ראשונה."

אני לא חושב באותם הרגעים אם אני רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה עם נערה זרה. כי הגוף שלי כבר חם והאיבר שלי רק נעשה קשיח מרגע לרגע. אני שולח את ידי אליה, היא מהנהנת. אצבעותי גולשות ומרימות את שולי שמלתה, ידי מוצאת את דרכה אל הבטן הרכה שלה. אני ממשש את העור החלק, מתקרב אליה בשאר גופי. עד עכשיו זה דומה מאוד למה שדמיינתי.

היא לא ממהרת כנראה, ויודעת שאני חסר ניסיון, אני תוהה אם היא יודעת עד כמה זה קיצוני. אם היא יודעת שהפעם הראשונה שמישהי שהיא לא מהמשפחה שלי נגעה בי הייתה לפני יום. אפילו לא התנשקתי אף פעם. ידי עוזבת את בטנה ונחה על פניה בזמן שאני רוכן מעליה בגופי. מרפקיי כנגד המיטה בצידי ראשה.

אני מקרב את פני אליי והיא אוחזת בפני ומצמידה את שפתינו בלהט. אני לא מנוסה בנשיקות ואני מפחד לטעות לכן אני לא עושה דברים קיצוניים. רק שפתיים לשפתיים בתנועה עדינה, אני מרגיש את הלשון שלה משתחלת אל פי. כמו מבקר במקום חדש, טועמת, מתרוצצת, נוגעת בלשוני.

אם עד עכשיו ברכיי החזיקו אותי כך שגופי לא יגע בגופה, עכשיו הן רפו וגופי מנוח מעל גופה. ידייה יורדות על החזה שלי ועוטפות את גבי התחתון, מגיעות אל הישבן שלי ואוחזות בו. מצמידות אותו עוד לגופה. אני מרגיש את איברי כנגד מפשעתה כעת. היא נאנחת.

"תתחכך בי." היא מבקשת. אני מהנהן ומתחיל לזוז כנגדה, לאט לאט וזה כמעט התחושה הכי מדהימה שיכולתי לדמיין לעצמי. איברי משתפשף ומגורה בעזרת משהו שהוא לא היד שלי, אלא גוף של בחורה. בחורה אמיתית ואחת שהשם בירך אותה בגוף כל כך נפלא.

"את מדהימה לעזאזל." אני פולט.

היא מחייכת. "תמשיך תמשיך."

אני ממש בפעולותיי ומגביר את הקצב. היא עוצרת אותי כדי להפוך אותי על גבי. כעת היא ישובה על בטני התחתונה, על אבירי הזקוף. כעת אלו תחתונייה כנגד מכנסי כי היא לא לובשת דבר מלבדם מתחת לשמלה. המכנס שנעשה כעת מתוח מציק לי ואני מבקש ממנה שתתן לי לסדר אותו קצת.

"למה שלא תוריד אותו פשוט?" היא מצחקקת.

אני מחייך, זה רעיון טוב. אני מוריד את המכנס שלי וחוזר למיטה. היא מסתובבת בגבה אליי. "תפתח לי את השמלה." היא אומרת.

ידיי שוב רועדות מהתרגשות כשאני פותח את הריצ'רץ' וגבה נחשף לעיני. לא מתאחר הרגע בו גם שאר גופה נחשף כי היא פושטת אותה במיומנות וזורקת אותה על הרצפה. פי פעור קלות לנוכח גופה החשוף שנמצא כל כך קרוב אליי. שדייה המציצים מהחזיה, תחתונייה הצמודים לעורה.

"עכשיו אפשר להמשיך?" היא שואלת ואני מהנהן, עוד בהלם.

היא מתיישבת עליי שוב וכעת החיכוך מורגש יותר, תחתונים כנגד תחתונים. אצבעותיה פותחות תוך כדי את כפתורי חולצתי הלבנה. לפני שיצאתי מהישיבה לא לבשתי ציצית כי ידעתי שאוריד אותה ברגע שאגיע הביתה, וגם האחת שהייתה לי הייתה אחת שכבר לבשתי יום אחד ולא הרגשתי נעים ללבוש אותה שוב. הגוף שלי אהב בגדים נקיים, העור שלי הזדקק לזה. אז כשהיא פותחת את חולצתי נגלה אליה ישר חזי החשוף והחלק.

"פאק." היא פולטת. "אתה מגלח את החזה?"

מצחי מתקמט. "כן?" עוד אחת מהאובססיות שלי לטיפוח גוף, היה לי קשה עם שיער חזה. האם זה יהרוס הכל עכשיו?

"זה מדהים. כאילו בדרך כלל הם לא מורידים, זה הרבה יותר סקסי ככה. כאילו, אני אישית אוהבת."

"אני שמח לשמוע אני מניח." אני מחייך והיא מסיימת לכפתר את חולצתי עד הסוף.

כעת ידי הן אלו שמטפסות אל הישבן שלה ומזיזות אותה כנגד גופי. פי נפער קלות ואני נושך את לשוני באינסטינקט כדי לא להשמיע קול. היא כנראה מבינה את זה.

"אל תתבייש." היא מעודדת אותי בזמן שהיא ממשיכה לנוע כנגדי. "גם אני התרגלתי להשתיק נגיחות." היא צוחקת כשהיא רוכנת אל אוזני. "אבל פאק, אתה לא מבין מה אתה עושה לי." הקול שלה נעשה כבד יותר והיא פולטת גניחה באוזני. זה מעביר בי גל של צמרמורת מטורפת, גורם לגוף שלי לרעוד.

היא ממשיכה לגנוח באוזני בהתאם לתנועות גופנו, אני מרגיש שהגוף שלי עומד להתפוצץ. כאילו כל האנרגיות שלי מתרכזות באיזור אחד דרכו הן רוצות לפרוץ החוצה. ידי אחוזות טירוף ואני רוצה אותה יותר קרובה אליי אף שאיברנו צמודים דרך בד התחתונים שהתרטב כבר.

"אני רוצה שתזיין אותי." היא לוחשת באוזני בין הגניחות הצלולות שלה.

"מה מונע ממך?" אני שואל אותה בקול נמוך, גם בלחישה.

"אין לי קונדום." היא מצחקקת. "נדאג לזה בפעם הבאה."

אני מהנהן בזמן שאני ממשיך להניע אותה כנגד גופי, הגניחות נפלטות מפי ללא שליטה והיא מביטה בי בשעשוע. אני מחייך ועוצם את עיני, נותן לעצמי לשקוע באופוריה. אני מרגיש על רכבת הרים שנעה בחופשיות על המסלול המחליק. תוהה לעצמי איך זה שאמרו, שפנטזיות מיניות אף פעם לא קורות במציאות.

כי אני נמצא באחת, באמת באחת. אמיתית, מוחשית, כזו שאני ממשש בין ידיי. עברה כבר רבע שעה ואני מרגיש שאני כמעט מגיע לשם, לפסגת ההר. הפעם לא לבד, לא במקלחת קטנה וכאן בלי רסן לפי. גניחותי ממלאות את חלל האוויר, מתערבבות באלו של הבחורה שאיתי שהן כל כך אגרסיביות ומלאות תשוקה, גופה רותח ועורה לוהט. אני מרגיש שאני עומד להתפוצץ, אני הולך… לגמור.

"סאמר." אני גונח. "אני הולך לגמור." אני מודיע לה."

עינייה עצומות, שדייה קופצים מול עיני בקצב גופנו. היא מהנהנת או שיכול להיות שזו הטלטלה ונושכת את שפתייה. "תגמור." היא ממלמלת וזה רק גורם לי להתקרב עוד יותר.

אני ממשיך להניע אותה כנגד גופי ומגביר את הקצב כמה שיותר, שיערה המבולגן קופץ על הכתפיים ופיה פעור מעט. אני מחייך לעצמי, שמח שאני גורם לה את זה. עיני נעצמות שוב, אני מתרכז כולי בגופי שנדרך וכשהזרע נפלט מגופי אני מרשה לעצמי לפלוט אנחה גדולה שלא פלטתי אף פעם במקלחת בישיבה.

אני פותח עיניים ובוהה בתקרה. היא ממשיכה לנוע מעלי רק בקצב איטי יותר, כדי לא להפסיק בפתאומיות ותוך כדי ידייה נשלחות אל פניי. "אתה כל כך מדליק." היא אומרת ונושקת ללחי.

"גמרת?" אני שואלת והיא מנענעת בראשה לשלילה.

"לא." היא קורצת. "אבל זה היה מדהים."

"אני.. יכול לגרום לך לגמור." אני אומר כשאני מתיישב, התחתון הרטוב שלי מציק לי אבל אני לא מזיז אותה מגופי. אני מביט בעינייה ומחייך, היא מביטה בי בחזרה.

"ספר לי איך." היא אומרת.

"אני לא יודע עדיין, אבל איך שתגידי לי." אני עונה.

היא מעבירה יד בשיערה ובוחנת את פני, נושקת לשפתיי. אני שומע דפיקות על הדלת ונדרך. אני מוריד אותה בעדינות ולובש את מכנסיי במהירות, מכפתר את חולצתי בזריזות, מזל שהתרגלתי מהישיבה. אני בוחן את עצמי במראה, אני נראה די רגיל, את הכיפה אני מניח על הראש בסלון ולוקח גמרא, פותח אותה ומחזיק אותה סגורה עם אצבע בפנים כדי לשמור כביכול על העמוד כשאני פותח את הדלת.

אחד משכניי, גבר חרדי בשנות הארבעים לחיו עומד מולי כשלצידו בנו הקטן. "שלום עלייכם, מתנצל שלקח לי זמן לפתוח."

"תראה יצחק חיים-"

"יוסף חיים." אני מתקן אותו.

"יוסף חיים." הוא מהנהן. "שמעתי רעשים, קולות של אנשים, התנשפויות כאלו."

העובדה שהוא לא רוצה לומר את המילה גניחות ליד הילד שלו שעשעה אותי. שלחתי לו מבט מופתע. "התנשפויות? יש לנו דייר בבניין עם אסטמה חלילה שיכול להיות שזה הוא-"

"לא לא." הוא אמר. "אתה מבין? אנחות כאלו, וגם אנחות של אישה."

הרמתי את גבותיי. "מתי שמעת?"

"ממש בדקות האחרונות."

אני מלטף את סנטרי. "מאיפה שומעים אותם?"

"מהדירה שלי אני חושב, כי עכשיו אני לא שומע אותם. לא יצא לך להבחין במשהו?"

אני מנענע בראשי לשלילה. "כנראה הייתי מרוכז מדי בגמרא, תרצה שאעזור לך למצוא את מקור הרעש?" הצעתי.

הוא מרים את ידו בתנועת ביטול. "לא אין צורך רק רציתי לשאול, תודה בכל אופן צדיק תמשיך ללמוד."

אני מחייך. "לילה טוב." אני מאחל.

"לילה טוב." הוא אומר בזמן שאני סוגר את הדלת.

סאמר עומדת בפתח המטבח. היא עדיין לא לבושה, אני מחייך. "החיוך התמים שלך יכול לשכנע כל אחד." היא מתקרבת אליי ואוחזת בלחיי. "אגב למה כל התריסים מוגפים?"

אני מושך בכתפיי. "נהלי השארת בית כשיוצאים לחופשה של אמא שלי, והם יצאו לחופשה אז… כן."

"זה טוב לנו." היא מציינת.

"בהחלט," אני מקרב אותה אליי, מלטף את גבה.

"תגיד." היא מתנתקת ממני. "יש מצב לאכול כאן ארוחת ערב?"

"בטח, אני גם גווע, אבל נראה לי שכדאי שאני אחליף תחתון לפני זה." אני אומר והיא מהנהנת. אני הולך לחדר שלי ואז למקלחת ויוצא משם אחרי רבע שעה בתחתון חדש. אני מנסה לעבור במסדרון בלי להיתקל בה אבל היא שורקת כשהיא בבחינה בי.

"מי זה החתיך הזה." היא צוחקת. "בוא כבר לאכול."

"שניה." אני אומר ונכנס לחדר, מחטט בתיקי ומוציא את הקרם. אני מתמרח בו בזריזות ומופיע בסלון בתחתונים בלבד, לא התלבשתי. היא מחייכת, אני מחבק את עצמי. "זה כל כך מוזר להרגיש סוף סוף חופשי מכל הבגדים. המקום היחיד בו אני לבוש ככה בדרך כלל זה בחדר האמבטיה."

"ובלילה?" היא שואלת בזמן שהיא נכנסת למטבח ויוצאת עם צלחת ועליה שני טוסטים.

"בלילה לובשים מכנס וחולצה קצרים." אני אומר.

"איזה מוזר זה." היא ממלמלת לעצמה. "שתדע." היא מחייכת עכשיו בגאווה. "שכמעט הפתתי להכניס פסטרמה לטוסט, אבל לא רציתי להטריף להורים שלך את הכלים."

"הם לא ההורים שלי. כלומר, אמא שלי כן, בעלה לא."

"מה זאת אומרת?" היא מתעניינת ואז לוקחת ביס מהטוסט הקריספי.

"הורים גרושים, אמא שלי נישאה בשנית." אני מסביר בקצרה ונוטל את הטוסט שלי.

"מעניין. והעדפת את אמא?"

"בהרבה."

"יפה." היא שותקת אבל מסתכלת עליי כאילו יש לה עוד משהו להוסיף.

"דברי." אני אומר.

היא מגרדת בעורפה. "אז אתה מהדתיים שבכל זאת מזדיינים?"

"אני לא דתי." אני ממהר לומר. "זה מסיכה."

היא נאנחת. "יופי כבר חשבתי שאתה מהצבועים. אומרים לי: "אני דתי אבל אין לזה קשר לחיי המין שלי." בטח, סתם חרמנים."

אני שותק. פולט "אהא," קצר. מוזר לי לדמיין אותה עם מישהו אחר, לחשוב על זה שמישהו אחר נגע בגוף שלה כמו שאני. אני יודע שהיא לא שלי וזה בכל זאת צורם לי משום מה. אני מסיים את הטוסט בזריזות וקם. "רוצה לאכול עוד משהו?"

"לא." היא קמה אחרי ונעמדת לידי כשאני מניח את הצלחת בכיור. "תודה שהצלת אותי היום." היא לוחשת על אוזני בעוד אני מרגיש את גופה מאחור ואצבעותייה מלטפות את צווארי.

אני מסתובב אליה, אוחז בכתפייה ודוחף אותה לאט לאט לקיר. אני מצמיד אותה אליו בנשיקה ארוכה, מנשק את לחיה, את צוואר, בתאווה גדולה. אני מגיע אל שדייה בהן לא נגעתי עד עכשיו, מממש בה את כל הדמיונות שלי. מנשק עם הרבה רוק, מלקק את פטמותייה הזקופות לאחר שאני מחלץ את שדייה מהחזיה היפה.

והיא זוקפת את סנטרה, עוצמת את עיניה. היא נשענת על הקיר וגניחות נפלטות פיה, ציפורנייה ננעצות בזרועותיי מה שרק מדרבן אותי להמשיך. יד ימינה מלטפת את זרועי לאורכה ומגיעה לראשי, מצמידה אותי לשד שלה.

אני יונק את פטמתה כמו תינוק צמא לחלב, היא מובילה את ידי השניה אל השד השני אותו אני חופן. היא מראה לי איך לצבוט את פטמותיה בעזרת שתיים מאצעותיי. אני מנסה ובהתחלה היא פולטת אנקת כאב. "לאט לאט." היא מתנשפת ואני ממשיך במעשיי הפעם בזהירות ועדינות. היא מחייכת. "בוא נעבור למקום יותר כיף." היא לוקחת את ידי וגוררת אותי לחדר. כשאנחנו עוברים במסדרון אני לרגע קולט את הסיטואציה. אני נמצא בבית האהוב שלי, ללא כל אדם שאני מכיר, בשקט שלי עם בחורה נאה ועושה איתה מעשים שהאנשים שלומדים איתי לא יעלו על דעתם לעשות עם נשותייהם אפילו. ואני כאן ואני עושה את זה עם נערה זרה, והרוב כמו שדמיינתי ואני תוהה האם אני חלום? איך זה יכול להיות שדברים מתנהלים כל כך טוב?

זה ממש כאילו אלוהים שלח אותה אליי, בדיוק מה שהייתי צריך. הדרך בה נתקלתי בה, הדרך בה הכל התגלגל, היא גורמת לי להרגיש כאילו היא חייבת אותי, נזקקת לי. ואני יודע למה אני אוהב את זה, זו טפיחה ענקית לאגו שלי. לדעת שבזכותי היא עכשיו צוחקת, גונחת בהנאה, מרגישה חופשיה להסתובב במסדרונות ביתי בשדיים חשופות. אחרי שנראתה כל כך כלואה, מפוחדת וחסרת אונים מול האנשים באוטובוס, על מדרגות הבניין אחרי שמשפחתה דחתה את ניחומיה. אני הייתי כאן לקבל אותה, לעטוף אותה בגופי שמתחיל לאט לאט להתרגל למגעה של אישה, או כך לפחות אני חש כעת.

אנחנו זורקים עצמנו שוב על הסדינים, אני עושה בה כבקשתה. כל תנועה, כל ליטוף. היא מלמדת אותי שלב שלב, מה נכון ומה שגוי. מה יתקבל אצל כולן, מה לא ומה אינדיבידואלי. אני מרגישה כמו תלמיד מוקסם שנכנס בשערי בית הספר בפעם הראשונה בכיתה א'. מגלה עולם חדש ושלם לחקור ולגלות. והמורים תומכים בו ונותנים יד חופשית ליצירתיות. ככה היא מתנהגת אליי, מביטה בי בשעשוע, לא מפסיקה לצחוק בחביבות על שגיאותי ולנחם אותי. היא מבטיחה שעם הניסיון משתפרים, שוב קופצת לי המחשבה על בחורים אחרים שהיו איתה. האם היא בעלת ניסיון רב? כי היא טובה. אני דוחק את המחשבות הצידה, הן ממילא לא מצליחות להישאר מפוקסות להרבה זמן.

כי היא שוב עושה משהו שגורם לגוף שלי לרעוד, לצמרמורות ברמות חדשות וזרות מאלו שהכרתי עד כה להלום בגופי. היא מפתה אותי שוב ושוב, מפילה אותי עמוק יותר לתוך התהום המדהימה הזאת שנקראת יצר. ואני אוהב אותו ואוהב את זה ואוהב אותה ואת הלילה הזה. אני מכאיב לה והיא מסבירה, אני עושה משהו מגוחך והיא מלטפת את פניי. אני ממהר והיא מרגיעה אותי, מחזירה אותי להתחלה. אני אסיר תודה לה, אני לא יודע אם היא יודעת. אני תוהה אם שתתה משהו בזמן שהתקלחתי או שהיא מבושמת באופן טבעי.

היא נרדמת בזרועותיי ואני מרגיש בטוח ושליו, מסופק. תחיה עולה בזכרוני, מה שהרגשתי לגביה הוא כאין וכאפס לעומת הכימיה עם סאמר. אני משער שזו הייתה בסך הכל התרגשות מהכרת חברה חדשה. אחרי הכל, מעולם לא דיברתי עם בחורה, טבעי שאהיה מבולבל אחרי שזה קורה בפעם הראשונה. אני קם בבוקר ביקיצה טבעית ומרגיש טוב מהרגיל. אני עושה מקלחת קטנה, כזה אני, מכור למים. אני לא מרגיש צורך לאונן אם כי המתח מאתמול עוד נשאר. היא ישנה עירומה במיטתם של אימי ובעלה ואני מגחך לעצמי, לו רק היו יודעים מה עוללתי על מצעיהם כשהם מבלים בחופשה וסבורים שאני חולה ושוקד על התורה. חולה אהבה אני ועל גופה של סאמר שקדתי.

אני שותה קפה ואז בודק הודעות. כמה מחברי לספסל הלימודים איחלו לי רפואה שלמה בהודעה קצרה, כך גם רב אחד. אני מחליט להתקשר לתחיה אחרי שבחור בשם מוישלה שולח לי את הפרקים אותם למדנו בשיעור נביא העיוני. השם שלו מזכיר לי את השם בו קראתי לתחיה במכשיר הסלולרי שלי: משה. תחיה עונה מנומנמת, מספרת שהיא בבית הוריה בישוב.

אני מכריח אותה לספר לי במשך לפחות חמש דקות מה שלומה ואיך היא מרגישה. היא טוענת שהיא בסדר אם כי קצת עצבנית, אני שומע על קולה שהיא עייפה. היא מספרת לי קצת מעלילות עבודתה בפיצה בירושלים ואני מצחקק. היא אומרת שלא אצחק כי החיים שלי בטוח לא יותר מעניינים משלה. אני מחייך לעצמי ואומר לה שהם דווקא כן. אני מציץ לתוך חדר השינה כשהטלפון עוד צמוד לאוזני, סאמר עוד ישנה בשינה עמוקה.

אני יוצא לסיבוב בשכונה, מוודא כל הזמן שאין לי מצוטטים ומגולל באוזניה את מה שעבר עלי אתמול בלילה. אני לא נכנס לפרטים, אבל היא מצליחה להבין בגדול מה עבר עליי. היא שותקת במשך חצי דקה ואז נאנחת. "אני באמת לא יודעת אם להאמין לך." היא טוענת.

"תאמיני." אני מבקש, כי אם לא היא, מי יאמין לי? החברים בישיבה שארוץ לספר להם על נפלאות גופה של סאמר? לא. גם משום שזה נראה לא מכבד בעיני לדבר על גופה של בחורה מאחורי גבה עם גברים אחרים, וגם משום שאני רוצה להישאר תלמיד בישיבה. כלומר, לא רוצה, צריך, מוכרח.

"להאמין לך שהצלת איזו כוסית מחבורה של חרדים עויינים ובסופו של דבר היא נכנסה אלייך הביתה וכמעט זיינת אותה?" היא שואלת. "ושחגגתם בלילה ובכלל שהיא זרמה איתך, אתה הרי חרדי והיא לא מחבבת אותם במיוחד לפי מה שאמרת." היא טוענת.

אני מגלגל את עיני. "נכון. אבל היא יודעת שאני שונה, אני הצלתי אותה. וחוץ מזה, אני לא נראה טוב בעיניך?" אף אחד לא יכול לערער על הביטחון שלי זה בטוח.

"טוב כן אתה שווה זיון, נניח שאני מאמינה לך." היא אומרת.

"אני אוהב אותה."

"אתה סתם מתלהב." היא יורה ואני משתתק, אולי זה נכון, כמו שהתלהבתי ממנה. אבל הפעם זה שונה, אני לא עשיתי איתה דברים, לא התחברתי אליה כל כך.

"אני חוזר לראות אם היא התעוררה." אני אומר.

אני יכול לדמיין אותה מושכת בכתפיים, השתיקה שלה נשמעת ככה. "בהצלחה אחי."

"תודה תחיה… אחותי." אני מנסה לחקות את הסלנג שלה.

"ופעם הבאה שאתה מעיר אותי בשבע בבוקר אני מגיעה לישיבה שלך בלי חולצה וטוענת שאתה הזמנת אותי."

"בכוונה לסבך אותי?" אני שואל כאילו אני מתפלא על הקטנוניות שלה. אני מדמיין אותה מוציאה לשון בילדותיות.

"בהחלט. לילה טוב אני חוזרת לישון."

"לילה טוב." אני אומר בזמן שאני נכנס לבניין. אני מטפס במדרגות ומחייך לעצמי, בכניסה לדירה אני מוריד את הכיפה. אני מופתע לראות שחדר השינה ריק אבל נרגע כשאני רואה אותה מצחצחת שיניים בחדר האמבטיה.

"היי, יכול לסגור לי את השמלה?" היא שואלת ומסובבת את גבה אליי. אני מהנהן ורוכס את השמלה תוך כדי שאני מעביר מבט על גבה החלק והיפה. "תודה חתיך." היא נושקת ללחיי והולכת אל הסלון. היא נועלת לרגלייה את נעלי האדידס החדישות.

"רוצה לאכול משהו?" אני נעמד מולה ומניח ידיים על מותני.

היא מתלבטת במשך כמה שניות ואז מחייכת. "למה לא בעצם?" היא שואלת ואז נכנסת למטבח. אנחנו מכינים יחד, בלי הרבה דיבורים, פנקייקים לפי מתכון שהיא שולפת מזכרונה.

"יצא מדהים." אני אומר כשאנחנו מתיישבים לאכול אותם בסלון.

היא מהנהנת. עיניה נעוצות זמן מה בתמונה שעל קיר הסלון שלנו, שתלויה מעל שולחן הזכוכית עליו עומדים הפמוטים של שבת, נר ההבדלה ועוד כמה תשמישי קדושה. "זה כל כך מוזר, סלון בלי טלוויזיה."

"ככה זה פה." אני מתגונן.

"אני יודעת. תאמין לי אני מתגעגעת להורים שלי, כשהם היו חילונים הכל היה כל כך פשוט ובסדר ביני לבינם." היא בוהה בתמונת הנוף בשקט. התמונה עצמה מיוחדת, אצל רוב השכנים שלנו תמונות כאלו מציגות מקומות קדושים. אז אנחנו לא מהמשפחות הכי חזקות, אולי זה בגלל שבעלה של אימי בא מהחברה הדתית הלאומית. בשבילה הוא אימץ את מנהגי החברה החרדית. התמונה הזו מציגה שקיעה מרהיבה בחוף מאיזה גוש בדרום הארץ.

"הדת דפקה להם את המוח." אני אומר, מנחם אותה על אובדן הוריה.

"אני יודעת." היא מחייכת ומסיימת בזריזות את הפנקייקים שלה. "תודה על הלילה." היא מוסיפה.

"אין בעד מה, תודה לך. את הולכת עכשיו?" אני שואל כשהיא אוספת את שערה ופונה אל הדלת.

"כן." היא אומרת. "העבודה שלי בתל אביב מתחילה בשמונה וחצי."

"מובן." אני עונה. "תרצי שנצא מתישהו לאכול? בתל אביב, איפה שתבחרי." אני מנסה לגייס את כל הג'נטלמניות שבי.

ידייה שמסיימות לחזק את הקוקו יורדות באיטיות. "חמוד." היא מחייכת אחרי כמה שניות בהן היא קפואה במקומה ומתקרבת אליי. "זה היה חד פעמי." היא מסבירה לי תוך כדי שהיא מסתכלת בעיני, הירוק שלה קצת יותר כהה משלי.

"לא ניפגש יותר לעולם?" אני שואל וליבי מאיץ פעימה, זה ממש לא מה שרציתי שיקרה, שהיא תלך ככה.

היא מושכת בכתפיה. "אולי, ואולי לא." היא נושקת ללחי. "אל תדאג, אני זוכרת את הכתובת." היא קורצת ויוצאת מהדירה.

אני נועל אחריה את הדלת ושומט את גופי על הספה בסלון. הלב שלי עוד מנסה להרגיע את עצמו ואני מנסה להכריח את עצמי לא לבכות באכזבה. חשבתי שנרקם בינינו משהו, שזה לא רק קליק זמני. ועכשיו היא הלכה, אני מרגיש אשם ומחפש סיבות.

אבל אין. זו התרבות שלה, זה היה נראה לה הכי טבעי בעולם לעשות את זה. היא הייתה בשבילי המגע המיני הראשון עם אישה, הדבר הכי מופלא בחיים של גבר. אני הייתי בשבילה לילה בודד ומקרי ואפילו לא זיון. אני שוקע בספה עמוק יותר ובוהה במשך זמן ממושך בפרחים ששמה אתמול באגרטל לאחר שנשאה אותם באוטובוס העירוני בפזרנות.