הענק היה כחול, אני רצינית, אם כבר ענקים אז שיהיו כחולים.

"זה ענק כפור!" צעקה סוניה בבהלה.

"מה זה ענק כפור?" צרחתי לה בחוסר ידע. 

"זה בהחלט משהו שרוצה להרוג אותנו!"

הענק בהחלט היה מבעית, הוא היה גבוה כמו עמוד חשמל, מצולק, ובעל עיניים אדומות מפחידות.

"קר פה קצת, נכון?" רעדה סוניה ועורה האדים מעט. הרגשתי את הקור, הקור כאילו מופץ מתוך הענק, קצת כמו מזגן.

"כמה נחמד לפגוש אתכן, מייסון בת לוקי וסוניה בת אתנה," הענק אמר בקולו העמוק, בבירור לא מתכוון למשמעות האמיתית של המשפט.

"מה אתה רוצה ממני?" צעקתי לו.

"לשלוח אותך לאסגארד למשפט צדק מול אודין."

"מה היא כבר עשתה?" התערבה סוניה.

"הכוחות של חברה שלך בהחלט מושכים תשומת לב בקרב האלים. להחזיק מספר אשליות ועוד להיכנס למחשבות של בן אנוש בין לבין, זה דבר שלוקח מאות שנים כדי להצליח," הוא אמר, מופתע מעט.

"אני לא מבינה, אז מה כבר עשיתי?" שאלתי, לא מבינה מה הוא רוצה ממני.

"אודין בהחלט מעוצבן מהדרך שבה השתמשת בכוחות שלך, לפגוע בבני תמותה? את יודעת, אז אני חייב לכלוא אותך, יש לי עסקת נשק שאני ממש לא רוצה לפספס," הוא קרא.

"אני ממש לא באה איתך למשפט אלוהי!" צעקתי לו.

"טוב, אני מצטער מראש," הוא הוציא את הגרזן שלו מחגורת הנשק הענקית שעל המותניים שלו. "ההוראות של אודין היו להרוג אותך אם את לא מסכימה לבוא."

מייד הוצאתי את זוג הפגיונות שלי מהפאנדוםקון.

"ממתי יש לך פגיונות?" שאלה סוניה.

"מאתמול!" צעקתי לה. הענק כיוון את הגרזן הענקי שלו אליי והנחית אותו, רצתי והצלחתי לחמוק מהגרזן. העלמתי אותי ואת סוניה והסתתרנו מאחורי שיח. "יש לך תוכנית?" שאלתי אותה, מתנשמת ומתנשפת.

"כן, יש לי, אני אנסה לדבר איתו ואת תיעלמי, תעלי על הגב שלו ותדקרי אותו בעורף."

"נשמע כמו רעיון מצוין," אמרתי בציניות. לא סמכתי על סוניה שתצליח לשכנע את הענק, לרוב אני הייתי זאת שמשכנעת אנשים, סוניה לעומת זאת, היא תמיד הייתה הזאת עם התוכנית. אבל, עלה לי רעיון יותר טוב לתוכנית, אני אהפנט את הענק, כדי שסוניה תחשוב שהיא הצליחה לשכנע אותו, ובו זמנית אני אגרום לתוכנית להיות קצת פחות כושלת.

הנהנתי לסוניה, הסרתי את האשליה שלי עליה והתגנבתי מאחורי הענק. עליתי על הבוהן שלו, והתחלתי לטפס.

"תגיד, יש לך ילדים?" שאלה סוניה.

"כן, למה?" ענה הענק.

"האם אתה רוצה שהם ייתביישו כשהם יגלו שהרגת ילדה תמימה בת 15?"

הנחתי את ידיי על רקותיי, הידיים שלי זהרו בירוק ונכנסתי לתוך המוח שלו. גרמתי לו להסכים עם כל מילה של סוניה.

"ממש לא," הוא נבהל. חייכתי חיוך קטן של הצלחה והמשכתי לטפס.

"אז למה אתה עושה את זה? בבקשה, השאר לילדך עולם שקט יותר שהם יוכלו להיות גאים בו, כן לשלום לא לאלימות!" הלהיבה סוניה.

"לעולם לא אפגע יותר באיש, תודה שהארת את עיניי בת אתנה," הודה לה הענק.

עליתי כבר לענק על העורף, סוניה כבר הייתה ממש קטה מהגובה הזה, הוצאתי את הפגיונות מהכיסים שלי, ודקרתי אותו.

אז זה היה פרק 9 של ראגנארוק! כבר אין לי רעיונות מה לכתוב פה :(

אם אהבתם.ן אל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד כי זה מאוד עוזר!