בת לוקי? כשחשבתי על זה יותר זה רק נהיה יותר הגיוני, זאת בטוח הסיבה שהוא ביקר אותי בסמטה וביקש ממני... להצטרף אילו? המניעים שלו לא היו בדיוק ברורים לי.

אמא שלי ידעה? 

אני לא בטוחה, אם אמא שלי הייתה יודעת היא בטח הייתה מספרת לי, טוב, כנראה שהיא לא הייתה מספרת לי, כי למה לה? כל החיים הסתדרתי כנערה רגילה (יחסית) אז למה לה להטיל פצצה ולגלות לי שאבא שלי הוא אל ושיש לי כל מיני כוחות מיוחדים?

"מייסון, אני יודעת שאת מופתעת, ואולי קצת כועסת שלא ידעת את זה עד עכשיו, אבל כולנו עוברים את זה, את לא לבד," ניחמה אותי סוניה וטפחה לי על הכתף. "תיזהרו," קראה איריס "אני צופה לכן בעיות רבות."

לצערי הרב, סוניה התעקשה שנחזור לבית הספר, אז חזרנו וגרמתי לכל בית הספר לשכוח את "מייסון גוצ'י," דבר שעייף אותי מאוד. סוניה השתדלה להשאיל לי בגדים נורמליים מפינת אבדות ומציאות, כך שלבשתי סווטשרט כתום זרחני וטרנינג אפור עם כתמי צבע עליו. כמובן שהבגד שלי גרר הרבה גלגולי עיניים מהבנות המקובלות, אז פשוט גלגלתי להן עיניים ותכננתי את התעלול הבא שלי. אם כבר כוחות על אז למה לא להשתמש בהם?

אני וסוניה התיישבנו בפינה האהובה עלינו בקפיטריה, זאת שמשקיפה על הרחוב הסואן שבחוץ, ודיברנו קצת על מה שקרה. 

"בת אתנה? את לגמרי חייבת להסביר לי את זה," הסתקרנתי. רציתי לדעת עוד קצת על עולם החצויים, ועל הכוחות של סוניה, אם יש לה.

"את יודעת, זה לא כזה משפיע על החיים שלי," היא אמרה, בוודאות מסתירה משהו. "אבל את לא אמורה לקבל כוחות מסוימים מההורה האלוהי שלך?"

"מיי, הכוח העיקרי שלי הוא המוח, אני אני כן יכולה לשאוב מידע מספרים..." היא אמרה בצניעות. 

"לשאוב מידע? נשמע מגניב! את יכולה להדגים?"

"זה לא משהו מיוחד, אני רק יכולה לגעת בספר ולדעת בדיוק מה כתוב בו, מבלי לקרוא אותו, הנה, אני אקח את הספר מתמטיקה לדוגמא," היא הוציאה את הספר מתמטיקה מהתיק המצוחצח שלה והניחה את ידה עליו, הוא זהר באור זהוב לרגע, עד שהזוהר נעלם. 

"טוב, זה בהחלט יכול לעזור לנו עם ה'בעיות הרבות' שאיריס הזכירה שנאלץ להתמודד איתן," חשבתי לעצמי.

בזווית העין, ראיתי את קלואי וזואי מקניטות ילד בכיתה ז'. ממש ריחמתי עליו, זאת כנראה הפעם הראשונה שהוא פוגש את מלכות השכבה השטחיות האלו. הן חושבות שהן מלכות העולם, פתטיות.

"סוניה, קלואי וזואי הפתטיות האלו הגיעו לשיאים חדשים ומציקות לילד המסכן הזה," אמרתי בזלזול והפנתי את ראשי אליהן ואל הילד. "לכי את לעזור לו, תיצרי... קרון של גוצ'י!" הציעה סוניה. "רעיון מציון סוניה, אבל אני צריכה קצת כוח מוח," קרצתי לה.

"קלואי! זואי! בגלל שאני ראש מועצת התלמידים, החלטתי להביא קרון של גוצ'י לבית ספר! איזה מדהים!" אמרה סוניה ונופפה את השיער שלה בשחצנות שלגמרי לא מתאימה לה.

קלואי וזואי רצו כמו מטורפות לקרון שלגמרי לא היה אשליה ושכחו לגמרי שהילד שאותו הקניטו כבר לא היה שם.

אה, והדובדבן שבקצפת, במקום שבו היה הקרון, יש חור לביוב, שאותו דאגתי לפתוח כך שהן ייפלו אליו ברגע שיתקרבו לקרון.

"אוי, זה היה כל כך מספק!" צחקה סוניה. "לגמרי, לראות אותן נופלות בפח, את גאונה סוניה!" לא הצלחתי לשלוט על הצחוק שלי וגיחכתי בלי שליטה. 

"סוניה באנר, מייסון מאיירס, בואו עכשיו לחדר המנהל," הודיעה הכרזה.

אז זה היה פרק 7 של ראגנארוק! היה מאוד מספק לכתוב את הפרק הזה, במיוחד את הקטע שבו קלואי וזואי נופלות🙂

וכמובן, אל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד, כי זה מאוד עוזר!