מה כול כך רע בחיים הבאים?

פעם, כשהייתי במצב רוח ממש רע ודיכאוני, ועליתי לגלרייה שלי שנמצאת על הגג שלנו (עכשיו אני גרה בבית דירות עם קומת גג ושם יש לי גלרייה לציור כי אני ממש אוהבת לצייר וחולמת להיות אומנית) והבטתי מהגלרייה. 

מתוך הגלרייה אפשר לראות את הגג של הבניין, איפה שנמצאות כול הצלחות האלה שקולטות את האינטרנט והחשמל של כול בניין, ואפשר משם אם מטפסים על קיר קטן (לגלרייה יש שתי קירות מלאים אחד מהם זה הדלת ושני קירות שהם רק חצי קירות, בערך שני שליש גובה מהרצפה ועד התקרה ואחד מהקירות האלה זה הקיר שמשקיף על איפה שכול הצלחות האלה שקולטות את האינטרנט והחשמל של כול בניין) אפשר להגיע לשם. למען האמת עשיתי את זה כמה פעמים.

הרבה פעמים. אני עושה את זה די בקלות למען האמת.

ובקיצור הייתי בגלרייה והבטתי על הגג.

הייתי במצב רוח ממש דיכאוני ונפול. בדיוק יצאתי מריב, (אל תשאלו על מה), ולא היה לי מצב רוח לכלום.

והבטתי מהגג ושקלתי לקפוץ ממנו. תהיתי- מה כול כך רע בזה?

עכשיו בבקשה תדלגו על הקטע שאתן חופרות לי שלהתאבד זה דיכאוני וחולני או משהו כזה ואני צריכה עזרה, זאת הייתה מעידה רגעית ואני לא מרגישה ככה יותר אז בבקשה תדלגו על הקטע הזה ותחסכו לכולנו הרבה זמן.

אני לא אומרת שאני רוצה להתאבד. זאת הייתה מעידה רגעית. הייתי במצב רוח ממש דיכאוני. ובדיוק ירד גשם שלא ממש טרם למצב רוח.

אבל מה שאני כן שואלת, זה למה אנחנו כול כך נרתעים מהמוות?

אני לא רוצה לעבור אליו, אני בדרך כלל ביום יום בן אדם שקול והגיוני ואני מגדירה את עצמי די בוגרת לגילי ומעידות כאלה נדירות מאוד, למען האמת זאת הייתה המעידה היחידה שלי והיא לא תחזור על עצמה שוב, אבל למה אנחנו כול כך נרתעים ממנו?

מה יש במוות שכול כך מרתיע את בני האדם?

למה אנחנו כול כך מפחדים ממנו? למה אנחנו כול כך רוצים להמשיך לחיות?

מה הסיבה שבמשך אלפי שנים יש לבני אדם את הרצון לחיות שבוער בכול אדם ואדם וגורם לו לעשות דברים לא הגיוניים?

מה?

אז זאת השאלה שלי- מה יש במוות שכול כך מפחיד אותנו?