בחלק מהקטעים שכתבתי פה אני רק המצאתי. יש לי כישרון לקליטת מצבים ורגשות כך שאני יודעת לתאר חוויות ורגשות גם אם לא חוויתי אותם באמת.

הפרק הזה לא יהיה מהפרקים האלה. הפרק הזה על דברים שחוויתי היום ועכשיו לפי הסדר שדברים קרו לי היום. זה יהיה יותר כמו סיפור כזה לפי שלבים.
בפרק הבא אני ארחיב על אותם דברים (כי במילא הפרק הזה ארוך מידיי אני לא רוצה להעמיס)

כדיי שתבינו את הדברים אני אעשה לכם קצת הקדמה-

אני משתתפת בתחרות במגוון תחומי אומנות שמתרחשת בין תיכונים בשם ביכורי יצירה.

שלחתי לשם שני שירים וצילום אחד.

לכול קטגורייה (ציור, צילום, כתיבה, פיסול, וכו') יש גם תת קטגוריות- לדוגמא בציור יכולות להיות תת קטגוריות של ציור בפחם, ציור בעיפרון, ציור באקריליק ועוד.

רק דבר אחד מכול תת קטגוריה נבחר לייצג את בית הספר באותה התת קטגורייה.

הדברים שינצחו בשלושת המקומות הראשונים בכול תת קטגוריה יוצגו באיזשהו תיאטרון לא זוכרת איזה למשך חודשים בתערוכה ענקית.

שהבעתי חששות עם הדברים ששלחתי לתחרות ייבחרו לייצג את בית הספר  המורה שלי- שהיא נציגת בית הספר בתחרות- (בכול בית ספר שמשתתף בתחרות יש נציג אחד של התחרות בבית ספר שאחראי להביא את הדברים שכול בית ספר שולח לתחרות) אמרה לי בוודאות שהצילום שאני אשלח (עוד לא שלכתי אותו אז באותה תקופה) ייבחר לייצג את בית הספר אותו דבר לגביי השירים.
ששאלתי אותה כמה דברים מכול דבר יש לה בכלל אז היא סיפרה לי שיש לה מלא ציורים, עוד איזה שניים שלושה ששלחו שירים ורק איזה אחד שמתלבט אם להביא צילום אז לא בטוח. ששמעתי שאין לי תחרות זה הרגיע אותי וקיוותי שגם בבתי ספר אחרים לא יהיו הרבה צילומים ככה שיהיה לי יותר סיכויים לנצח.

אז הדפסתי את הצילום על קנבס דרך חנות. קיבלתי את זה אתמול.

שחתמתי על הציור היד שלי כול כך רעדה. ידעתי שכול תזוזה קטנה לא רצונית יכולה להרוס את התמונה. ומועד ההגשה הסופי הוא בקרוב יכול להיות שאני לא אספיק להגיש תמונה חדשה עד אז ואפספס את התחרות. היד שלי רעדה בטירוף. ציפיתי מהיד שלי לרעוד קצת אבל אף פעם לא רעדתי ככה. מרוב שרעדתי כהחתימה שלי כמעט נהרסה. לא הייתי בטוחה אם אני אצליח לעשות אותה כמו שצריך.

אז אחריי שחתמתי מסתבר שהלחץ האמיתי היה רק לפניי.

ועכשיו מתחיל הסיפור האמיתי:

הבוקר שלי היה רק רצף אחד של סימנים רעים אחד אחריי השני.

אני לא אחת שמאמינה באמונות תפלות, אבל אני כן מאמינה שחרא בוקר יכול להוביל לחרא של יום ובסימנים רעים שיכולים להעיד איך המשך היום יהיה.

כול הבוקר הייתי ממש לחוצה לקרת שליחת הצילום שלי לתחרות. אין לי מושג למה אף פעם לא הייתי כול כך לחוצה לפניי. קרו לי דברים חשובים ומלחיצים בחיי אבל שום דבר לא הלחיץ אותי ככה. אתמול היה רק פירור מהלחץ של היום. כול הבוקר הייתי לחוצה, דיברתי הרבה, ודיברתי גם במהירות גבוהה. כמה אנשים במהלך היום אמרו לי לחזור שוב על דברים כי דיברתי מהר מידיי.

(לאחר כול סימן אני אכתוב כמה סימנים רעים יש לעומת כמה סימנים טובים)

הכול התחיל שהתעוררתי באמצע הלילה מחלום. זה לא היה חלום רע זה היה חלום נחמד אבל בכול זאת התעוררתי בפתאומיות שהוא נקטע באמצע כמו שכול החלומות מסתיימים (לפחות אצלי). זה לא הדבר הכי יוצא דופן שיש יצא לי להתעורר באמצע הלילה אלפי פעמים אפילו משהו כמו שלוש ארבע פעמים בלילה אחד כי הגוף שלי לא סופג טוב מלטונין שזה הורמון שינה אז יש לי הרבה קשיים בכול מה שנוגע לשינה. יש לי כדורים לקחת אבל הם לא עובדים ב100%. רחוק מאוד מזה.
סימנים רעים 1 vs סימנים טובים 0

לא הצלחתי לחזור לישון לאחר מכן. ברוב המקרים אלא אם כן זה בלפנות בוקר אני מסוגלת לחזור לישון. אבל היום לא הצלחתי והייתי במצב דמדומים בין שינה לעירות אבל לא בדיוק שום דבר מזה. אפילו לא ידעתי מה השעה שהתעוררתי מהרגע שהתעוררתי ופקחתי עיניים רק נשכבתי חזרה במיטה עצמתי עיניים והייתי תקועה במצב שהוא חצי שינה אבל לא לגמריי. לא הצלחתי לחזור לישון לשינה מלאה.
סימנים רעים 2 vs סימנים טובים 0

בסופו של דבר ציפורים העירו אותיבאופן  בסביבות 5 ומשהו קרוב ל6. אני שונאת להתעורר מוקדם.
סימנים רעים  3 vs סימנים טובים 0

קמתי עם כאבים כמו של מחזור דבר שבדרך כלל אחד הסימנים המקדימים אצלי למחזור. עוד רק זמן קצר אחריי שני מחזורים שקרו בהפרש זמן קטן יחסית שאחד מהם היה המחזור הכי כואב שחשתי אי פעם- לא ממש חזק אבל כן כואב בטירוף שהייתי מסוממת מאקמול לאחר שגיליתי את נפלאותיו כמשכך כאבים כול מהלכו (אני לא צריכה לפרט כמה כואב מחזור יכול להיות נכון? הרוב פה בנות) וחששתי ששוב עומדים להיות לי כאבים מייסרים.
סימנים רעים  4 vs סימנים טובים 0

אז לקחתי אקמול (להקדים תרופה למכה) הכאבים רק התגברו. לקחתי עוד אקמול (למרות שאני אמורה לקחת רק אחד אני לוקחת בסתר יותר ממה שאני צריכה זאת הדרך היחידה שלי לשרוד את המחזור הכואב) והכאבים התגברו אפילו יותר.
סימנים רעים  5  vs סימנים טובים 0

אחר כך שהסתכלתי בצילום שהחלטתי לשלוח והייתי אמורה להביא לבית ספר כדיי שהמורה שלי תוכל לקחת אותו לתחרות גיליתי משהו שנראה לי כמו שריטה* ורק חיפשתי את כול הפגמים בתמונה שלי שהורידו לי את המצב רוח יותר ויותר.
סימנים רעים  6 vs סימנים טובים 0

תכננתי להביא איתי היום לבית ספר דברים למזל טוב כי הצטרכתי כזה היום. יש לי ספרים למצבים מסויימים. בחרתי להביא את פרסי ג'קסון 2 שהוא בדרך כלל לא הבחירה הראשונית שלי (וגם לא העשירית בדרך כלל) כי הוא מספר על נער שהכול התחרבש לו לאחר שהיה כול כך מצליח בספר הקודם. אבל בסופו של דבר למרות שהכול התחרבש לו הוא הצליח בכול זאת. וגם אני נזקקתי לכך שלמרות שהכול התחרבש בכול זאת אוכל להצליח. אבל משום מה הוא נעלם.
הספרים שלי מסודרים לפי סדר מסויים מאוד לפי סדרות, בכול תא/מדף יש סוג מסויים של ספרים ככה שאם אני רוצה ספר מסויים אני יודעת בדיוק לאיפה לגשת. חיפשתי אותו במקום שבו הוא היה אמור להיות אבל הוא נעלם. הוא היה הספר היחיד שנעלם. חיפשתי בכול הארון למקרה שאולי הוא בטעות במקום הלא נכון אבל לא מצאתי אותו בשום מקום בארון. כול שאר הספרים היו במקומם אבל רק הוא נעלם ממקומו.
סימנים רעים  7 vs סימנים טובים 0
בסופו של דבר אמא שלי מצאה אותו- שהוא היה בכלל בארון אחר לגמריי (יש לי שני ארונות לספרים) במדף הכי תחתון שלו שבחיים לא הייתי חושבת לחפש שם כי זה הארון בכלל של הספרים הפחות אהובים עליי.

בחרתי להביא דבר נוסף למזל- בובת הפופ של קפטן מארוול שיש לי. אני לא שומרת אותה אצלי אח שלי שומר עליה כי אצלי היא תאבד מהר מאוד ואם היא לא תלך לאיבוד אז היא תשרט ותהרס. ולאח שלי יש מקומות מסודרים וריקים במדפים שלו בניגוד לארונות המבולגנים והמפוצצים שלי אז אני נותנת לאח שלי לשמור על ה3 בובות פופ שלי.
בחרתי להביא את  קפטן מארוול כי היא דמות נשית חזקה בקומיקס של מארוול בנוסף לכך שהשחקנית שמשחקת אותה- ברי לארסון- היא דמות פמיניסטית מאוד מאוד חזקה בקטע הזה ונזקקתי גם לקצת מהכוח הזה.
הייתי טיפשה שחשבתי ש"בגלל שאני יודעת איפה היא ככה שלא יכול להיות שהיא הלכה לאיבוד לא אומר שלא יכול לקרות לי דבר רע שקשור אליה.
הבאתי אותה בקופסא שלה (שמרתי את הקופסאות) כדיי שלא תישרט בתיק שלי. אבל בדיוק ברגע ששמתי אותה בתיק הקופסא נפתחה. סגרתי את הקופסא כמובן.
סימנים רעים 8 vs סימנים טובים 0

שיצאתי מהבית שכחתי מסיכה אז רצתי למלא במדרגות (אין לנו מעלית) כי ידעתי שההסעה שאמורה לקחת אותי לבית ספר אמורה לבוא עוד מעט אז מיהרתי. וזה עוד אחריי שרק שלשום שכחתי מסיכה וכול היום הייתי בבית ספר בלי מסיכה ונזפו בי על זה.
סימנים רעים 9 vs סימנים טובים 0

הסימן הטוב הראשון- שירדתי למטרה יש בבניין שלי בכניסה לפני שנכנסים מן חלק כזה של אדמה עם צמחים עצים ננסיים וגם כול מיני חתיכות עץ מוזרות כאלה- וראיתי חתיכת עץ שושכבה שהזכירה לי בצורה שלה עד כמה שראיתי (לא הסתכלתי מקרוב רק מרחוק יחסית כזה) חתיכת עץ מסויימת אחרת ששמרתי כמזכרת מהכיתה השנייה שלי (יותר פשוט להגיד את זה ככה במקום למנות כמה בתי ספר עברתי) וזה גרם לי לחיוך קטן כי זאת הייתה הכיתה האהובה עליי החברים הכי קרובים שהיו לי אי פעם היו שם השנים הכי אהובות עליי קרו בבית ספר ההוא- אז סימן טוב ראשון.
סימנים רעים 9 vs סימנים טובים 1

אבל אז נזכרתי שגם החתיכת עץ הזאת מסמלת גם את הקבר של איילו (האייל של הכיתה. סיפור ארוך) ובנוסף היא גם הזכירה לי את הצד העצוב שנאלצתי לעזוב.
אהבתי מאוד את הבית ספר ההוא (בית ספר אנטרופוסופי למי שיודע מה זה) התחברתי מאוד לילדים שם הם היו החברים היחידים שאי פעם היו לי קיבלו אותי התחברתי אליהם ופשוט הרגשתי חלק. אז הלב שלי נשבר שהייתי חייבת לעזוב אחריי שהבית ספר נסגר. כול הכיתה שלי בכתה ביום האחרון ללימודים (כולנו אהבנו מאוד את הבית ספר). לעזוב אותו היה קורע לב מעולם לא המשכתי הלאה להכיר חברים חדשים ובסופו של דבר עם הזמ ובגלל המרחק הקשר נותק עם החברים הישנים וכול דבר שמזכיר לי את הבית ספר הישן שלי מעציב אותי כי אני יודעת שאני לא אוכל לחזור לשם.
אז ביטול על סימן טוב
סימנים רעים 9 vs סימנים טובים 0

שהגעתי לבית ספר גם גיליתי שהקופסא של קפטן מארוול נפתחה בתיק
סימנים רעים 10 vs סימנים טובים 0

עוד דבר שגיליתי כאשר הגעתי זה שהציור של הכותל המערבי שתלוי בכיתה שלנו שהיה חלק מפעילות שהייתה בנושא הכותל על קיר מגנטי נפל. זה קורה הרבה המגנטים שיש לנו לא חזקים במיוחד אבל ראיתי את זה בתור סימן רע.
סימנים רעים 11 vs סימנים טובים 0

עוד דבר שקרה מעט לאחר שהגעתי זה שאיבדתי את הטופס אישור יציאה לטיול שהיה אמור להיות לכיתה שלי מחר למרות  שזכרתי שאמא שלי חתמה עליו. חשבתי שהיא כנראה לא הכניסה אותו לתיק או משהו כזה.
סימנים רעים 12 vs סימנים טובים 0

ביום שבה עשינו את הפעילות  ההיא על הכותל בחרתי לשים פתק ריק בכותל.העדפתי את זה ככה בגלל הסמליות של זה או משהו כזה אבל היום החלטתי למלא את המקום הריק הזה לכתוב שם שאני מקווה לנצח בתחרות ביכורי יצירה. ואז ניסיתי לתלות את הכותל חזרה אבל כול פעם הוא שוב ושוב נפל. כאילו העולם לא רצה שאני אשים את הפתק שלי. זה בהחלט סימן רע.
סימנים רועים 13 vs סימנים טובים 0

וגם אומנם הכאבים של לפניי מחזור כבר פסקו ממזמן באותו שלב אבל התחילו לי כאבים חדשים בחזה מרוב לחץ.
סימנים רעים 14 vs סימנים טובים 0

אבל לאחר מכן גיליתי מיץ תפוזים בתיק שלי ששמרתי בתא נסתר יחסית בתיק שגם יכול ללכת טוב יחד עם העוגת בננה של סבתא שלי שאמא שלי שלחה לי לבית ספר באותו היום.
סימנים רעים 14 vs סימנים טובים 1

בדיוק לאחר הגילוי של המיץ הייתי שמחה ובתמימותי וטיפשותי הכרזתי שאולי היום הזה לא כזה נורא אחריי הכול. בדיוק אחריי זה בובת הפופ של קפטן מארוול שהעמדתי על השולחן שלי בפינה והשענתי על הקופסא שלא תיפול נפלה. בדיוק רגע אחריי. אם זה לא סימן רע אני לא יודעת מה כן
סימנים רעים vs 15 סימנים טובים 1

לאחר שהרמתי אותה גם גיליתי את השריטות שהיא קיבלה במהלך השהות בתיק שלי. זה יותר תוצאה מסימן רע העשירי אז אני אחשיב את זה כחלק משם אבל רק רציתי לציין. 

אבל לאחר מכן היום התאזן. אכלתי את העוגה ושתיתי את המיץ היו טעימים מאוד, יצא לי להציג את הצילום שלי בפני כול מיני אנשים שהחמיאו עליו, הכאב בחזה של לחץ עבר, הנסיעה חזרה הייתה נחמדה יחסית מהירה וושקטה בדיוק כמו שאני אוהבת- וגםהילד המציק שתמיד איתי בהסעה וחופר למרות שמבקשים ממנו שקט 7000 פעם והוא אף פעם לא מפסיק לא חזר איתי, התברר שהטופס יציאה לטיול כן היה אצלי פשוט איכשהו הוא הגיע למקום אחר שבכלל לא היה קרוב לשולחן שלי כי כנראה השארתי אוו שם או משהו כזה, וההרגשה הכלליות שלי מהיום יותר השתפרה. מצב הסימנים הרעים והטובים התאזן וכבר לא הרגשתי רע יותר.

המצב הפך להיות  מאוזן בין שני הצדדים.

סימנים רעים 0 סימנים טובים 0

כמובן שזה החזיק מעמד רק עד שחזרתי הבייתה ובאתי לכתוב את הפרק הזה ואז הפרק נמחק לי פעמיים ברציפות שניסיתי להתחיל לכתוב
ושוב הספירה החלה
סימנים רעים 1 vs סימנים טובים 0

__________________________________

וואו! הפרק הזה היה ארוך פי כמה ממה שציפיתי! ציפיתי שזה יהיה קצר יחסית לא היה לי מושג שזה יהיה כול כך ארוך. מעל 1900 מילים!

החלטתי גם לא להוסיף לכותרת גם סוגריים כמו לשאר הפרקים כי זה הרס את הכותרת אבל שתדעו שהפרק הזה נחשב קטע

זה לא כול הסימנים הרעים שהיו לי היו לי עוד כמה קטנים מכדיי שיחשבו ולא רציתי להעמיס בפרטים מיותרים.

בנוסף גם הבטחתי שאם אני אראה את החרק שראיתי במרפסת שלנו לפניי כמה ימטים (אני קוראת לזה מרפסת אבל זה יבעצם הקומת גג עם סככה שיש שם גם הרבה עציצים ועצים לכן גם הרבה חרקים) שהיה שחור כזה עם מן אפור מוזר בגודל של ג'וק בערך אבל צורה אחרת לגמריי- אני פשוט אצרח. לא מהפחד מהחרק או משהו אלא בגלל הסימן הרע שזה יהיה. המורה שלי התבדחה ואמרה שגם היא תצרח אבל מסיבות אחרות.

אם המוורה שלי לא הייתה מגיעה היום הייתי משוכנעת שהגורל נגדי. המורה הזאת לא הייתה בבית ספר במשך היומיים האחרונים כי היא הייתה חולה אז אם היא לא הייתה מגיעה היום הייתי משוכנעת שגורלי נחרץ ואני מיועדת לאסון. אני יכולה לשכוח מהתערוכה וככול הנראה אזכה מקום אחרון אם בכלל הצילום שלי יגיע עד לשם.
למרבה המזל המורה שלי כן הגיעה אבל אני עדיין לא משוכנעת לגמריי שאני לא מיועדת לאסון.

תכננתי גם לכתוב קטע על ההשפעה שלאמונה יש על החיים אבל בגלל שהפרק יצא ארוך מידיי אני כבר אכתוב את זה בהזדמנות אחרת. (וגם אני חייבת כבר לפנות את המחשב אני כבר יותר משלוש שעות רצוף כותבת את הפרק! ציפיתי שזה ייקח לי חצי שעה - שעה מקסימום! אני עדיין המומה מכמות הזמן שלקחה לי לכתוב את הפרק).

ובבקשה תצביעו ותגיבו יותר אחרת אני אחשוב את זה לעוד סימן רע... זה לא תחבולה להצבעות זאת האמת