אני זאבה בודדה,

לעולם לא אשתלב בשום חברה.

לשום מקום לא אצליח להרגיש שייכת ומשוייכת,

תמיד בתנועה מתמדת בשום מקום לא יותר מידיי זמן נשארת.

עוברת מקום מקום, עיר עיר,

מביעה את רגשותיי בזה השיר.

בי תמיד כולם בסוף פוגעים, מכאיבים, או עוזבים ונוטשים.

נשארתי לבדי בעולם בלי משפחה או חברים.

נושכת את כול מי שמנסה להתקרב,

לא פותחת בפניי אף אחד את הלב.

תמיד מרגישה כול כך הרבה כאב,

לא נכנסת לאיזורים שאני לא מכירה, מפחדת להירטב.

מפחדת להתנסות, מפחדת להיפגע.

מפחדת ללכת לאיבוד בזאת השממה.

חיי אותי צילקו ושרטו הרבה,

נושאת צלקות מהעבר וגם מההווה.

אני, המוזרה הזאת שאף אחד לא מצליח להבין וגם לא רוצה.

שאליה להתקרב אף אחד אף פעם לא מנסה.

שונאת את כולם, וכולם אותי.

מרחיקה את כולם חוץ מעצמי.

ואפילו ממני לו יכולתי הייתי נפטרת,

מעדיפה להיות כול אחת אחרת.

אבל אני לא יכולה, אני זאת אני.

ואין לי אף אחת או אחד אחרת חוץ מעצמי.

נאלצת לשרוד לבד בעולם רק בעזרת כוחותיי שלי,

חוץ מעצמי אף אחד אחר לא ידאג לי.

נשארת לבד בעולם,

ללא שום אדם ותוקפת את כולם.

רק אני עצמי ואנוכי,

הזאבה הבודדה שאני.