הזריחה אפילו לא עלתה אבל זה לא שינה לי, עברתי בביתן שלי והערתי את טייסון בצהלה. טייסון המבולבל שהיה עדיין לבוש בפיג'מה מפלנל זינק על רגליו כל כך מהר ששכח שהוא גבוהה וראשו נחבט בגג הביתן. טייסון המבולבל חבט באוויר בעיוורון כאילו ניסה לתפוס זבובים בלתי נראים אבל עד מהרה חדל והביט בי בבלבול בעודו אומר "פרסי... מה קרה?" תפסתי את טייסון בכתפיו ואמרתי לו "אבא כאן".

*** נקודת מבטו של מגנוס***

לא יכולתי להישאר ער מרוב עצבים ומתח. אנבת', בת דודתי יודעת שאני בן של אל נורדי ואני יודע שהיא הבת של אלת החוכמה והמלחמה היוונית, אתנה. רק בסביבות חצות שמעתי רעש בפרוזדור הספינה, שלפתי את להב הקיץ שרט קלות והתקדמתי אל עבר הדלת. זינקתי קדימה מהר ופתחתי את הדלת במהירות, איש לא היה שם אבל יכולתי להישבע ששמעתי קודם מישהו עובר שם. חזרתי למיטה והוצאתי קצת עצבים על שק האגרוף שחצי נולד תלה לי שם לפני שיצאתי ממלון ואלהלה אל מידגארד. על בעיה שהרגשתי חבטתי בכול יכולתי בשק האגרוף, בעיה ראשונה אודין חולה אנושות מרעל מסוכן שהשאריות שלו הובילו אותו לכאן... ליתר דיוק לעץ שהיה על הגבעה הזאת. בעיה נוספת אנבת', יש לה חבר ונראה לי שהוא ממש מתאפק לא ללכת איתי מכות. בעיה נוספת מה שתקף את אודין הותיר אותו חלש מאוד וכל מי שיכול לעשות את זה מסוכן מאוד. לא שמתי לב אבל שק האגרוף כבר התחיל להיקרע וחול נשפך ממנו על רצפת הספינה. שמעתי קול אומר "יפה מגנוס, לא ידעתי שאתה כזה חזק." הסתובבתי לאחור וראיתי את אנבת' יושבת ברגליים מסוכלות על המיטה שלי, ביד אחת היא החזיקה כובע בייסבול משופשף ומלוכלך עם סמל של קבוצת היאנקיז. שאלתי "איך נכנסת?" אנבת' לא אמרה כלום וחבשה את הכובע על ראשה, בן רגע היא נעלמה כלא הייתה. נערתי את ראשי כדי להתנער מן החלום שחלמתי כביכול אבל דבר לא קרה, אחרי דקה הרגשתי סטירה מצלצלת על הלחי... אף אחד לא היה בתא. התחלתי להניף אגרופים לימין ולשמאל, מכה בכל דבר בלי מחשבה. להב הקיץ שהיה תלוי על צווארי התחיל לרטוט והתליון התנתק מצווארי והתקדם אל עבר המיטה, בכוחות עצמו. שלחתי מכת וו שמאלית לעבר המיטה תוך כדי זינוק ולהפתעתי פגעתי במשהו, לפתע בת דודתי נהפכה גלויה לעין ופנס סגול עיטר את עינה השמאלית. ירדתי על ברכי ואמרתי "אוי אנבת', אני כל כך מצטער. אבל לעזאזל את יכולה להפוך לבלתי נראית?" אנבת' כיסתה את עיניה ואמרה "מתנה מאמא שלי. אתנה, אלת החוכמה. הוא חזר לעבוד אחרי שהבאנו את אתנה פרתנוס מרומא." בהיתי בה בלי להבין אפילו שליש מהדברים שאמרה, חשבתי בליבי שכנראה זה מה שמרגיש חבר שלה 90% מהזמן. באתי להמשיך לשאול אבל הדלת של חדרי נפתחה בתנופה ואחד השומרים נכנס. השומר לא אמר מילה אבל ידעתי מה קרה, המועצה דנה עכשיו במה אנו הולכים לעשות. לקחתי את ידה של אנבת' והקמתי אותה מהר מהרצפה ואמרתי "אני יטפל לך בעין אחר כך אבל עכשיו אני ואת חייבים ללכת לישיבה". אנבת' אפילו לא התנגדה כשאמרתי את זה ופשוט באה אחרי הכי מהר שיכלה בעודה סורקת את הספינה ומלמלת לעצמה דברים ביוונית עתיקה. להפתעתי השומר הוביל אותנו לא אל בטן הספינה אלא החוצה, אל מחנה החצויים.

***נקודת מבטו של פרסי***

"איפה הם לעזאזל?" חשבתי בליבי בעודי מביט בכירון ואבי שהתיישבו בכורסאות שסודרו בחצי מעגל בחדר הטלוויזיה, בינתיים כול ראשי הביתנים, פוסידון, כירון ואפילו הרמס שהתיישב בין האחים שוד ונעץ בי מבט מודאג. רק אנבת' ובן דודה לא הגיעו, לרגע פחדתי שקרה לה משהו אבל נרגעתי מיד כשראיתי אותה ואת מגנוס נכנסים. אבל משהו לא היה כשורה, למדתי מאנבת' שכול הזמן צריך לסקור את האנשים אחר איום פוטנציאלי. להפתעתי ראיתי ששערה פזור על צידה השמאלי של פנייה ורק עיניה הימנית גלויה. תחושה פנימית אמרה לי ש קמתי ממקומי והסטתי את שערה וראיתי שסביב עינה השמאלית היה כעת חברבורה סגולה. עוד לפני ששאלתי אותה איך זה קרה היא הניחה יד על חזי ואמרה "אחר כך, אני אספר לך הכול". מגנוס נכנס אחריה כשהוא מביט מבט מלא אשמה בפניה של אנבת' וידעתי מיד שהוא זה שגרם לזה. כירון כחכח בגרונו בשביל להסב את תשומת ליבם של החניכים אליו ואמר "אנו ניצבים כעת בפני בעיה חדשה. לאחרונה גילינו שמלכם של אלי האזיר למי שלא יודע, שמו הוא אודין, הורעל. העקבות מובילות אל מחנה החצויים ואני רוצה לדעת האם מישהו יודע משהו על זה" אף אחד לא זז מכיסאו ולפתע מגנוס קם ואמר "ממה שגילינו, מקורו של הרעל היה מתוך עץ על הגבעה... זה רעל שאף אחד מאנשינו לא ראה מעולם" הבנתי מיד למה הוא מתכוון וגם אנבת' ביחד איתי "העץ של תאליה!" מבטם של כול החניכים התקדר בבת אחת, כולנו ידענו את הסיפור. נראה שגם אבא שלי והרמס הכירו את הסיפור כי גם מבטיהם שלהם הפכו למודאגים. רק מגנוס לא הבין ושאל "מה זה העץ הזה?" אנבת' סיפרה לו את הסיפור בקצרה וכירון סיים אותה כשאמר "יש לרעל הזה מרפא אבל שום קסם שידוע לאלים יכול לפתור אותו, הרעל הזה יהרוג אפילו אל והדרך היחידה ליצור את הנוגדן הוא להשיג מנת ארס מהמקור עצמו, פיתון מתושלח. לצערי נגמר לי המלאי בזה לכן נצטרך לשלוח צוות ל..." קולו נשבר אבל אני, ניקו ואנבת השלמנו אותו "טרטרוס". דממת מוות שררה בחדר עד שמגנוס שאל "מה הבעיה?" היה לי ברור שהוא לא מבין את מה שהוא אומר, שהוא אפילו לא יודע מהו טרטרוס אבל הזעם והעצבים שהיו לי עליו התפרצו ושלפתי את אנקלוסמוס והסתערתי עליו בעודי צועק "תשתוק! אתה לא הייתה שם!" ידי רעדו כשנזכרתי בניקס, באכליס אלת האומללות, נזכרתי בדמותו של טרטרוס חור התהום, נזכרתי בבוב ובדמסן. שמעתי קולות צועקים את שמי אבל כבר הייתי שקוע בזיכרונותיי, שנאתי את מגנוס ובקלות שבה הוא התייחס למה שעברתי כאילו זה היה הליכה בפארק, הכאב שחוויתי בתהום שב אלי שוב והרגשתי את עצמותיי בוערות כמו שהיה כשדם הגורגונה בער בתוכי ביחד עם עשר קללות אחרות. איכשהו מגנוס הצליח להדוף את המכות המקוטעות ששלחתי לעבר ראשו. כשעמדתי לערוף את ראשו הרגשתי בזוג ידיים חזקות אוחזות בי וגוררות אותי אחורה לחיבוק. אבי אחז בי בחוזקה אבל לא פגע בי אלא רק מלמל באוזני "תירגע פרסי, תירגע" אבל לא יכולתי להירגע, זה היה כבר יותר מדי. השתחררתי מאחיזתו של אבי ואמרתי למגנוס שאפו היה שבור מאחת המכות שהנחתתי עליו "לא אכפת לי אם אודין ימות, כבר נמאס לי, עברתי כבר יותר מדי. עברה עלי חצי שנה של שקט עד שאתה הגעת. אני יודע מי הרעיל את אודין וכמוני גם כול מי שיושב פה פשוט לאף אחד לא נוח להודות שזה קורה" עצרתי לשנייה ואמרתי את מה שכבר הייתי בטוח בו "מי שהרעיל את אודים היה קרונוס, לא ברור לי איך או למה אבל בזה אני בטוח. אני כבר נלחמתי בו פעם וכמעט איבדתי כל דבר, אחרי חודשיים הרה חטפה אותי בשביל התוכנית הדבילית שלה לעצור את גאיה. אין לי מושג מה עברת מגנוס שאתה מתייחס לסיור בטרטרוס כהליכה בפארק אבל אני גמרתי, גמרתי להילחם בשביל האלים... אני לא חוזר לשם". ראיתי שלפי פניו גם ניקו מסכים איתי, ואנבת? כבר לא היה אכפת לי מה היא חושבת, אני אוהב אותה אבל יש גבול למה שאני יעשה בשביל האלים. כבר הייתי בדלת היציאה וכולם עדיין היו קפואים כשאמרתי "זה לא המלחמה שלי" ויצאתי.