נק' מבט: מגנוס
נלחמתי כמו שלא נלחמתי בשום קרב אחר- לא בולהלה ולא בשום מסע, כי הפעם אמא שלי הייתה איתי, לראשונה מאז גיל 8. כל פעם כשהיא הסתכלה עליי וחייכה קיבלתי עידוד וחזרתי להילחם מלא כוח. אלכס נלחם כזאב וג'ק חזר אליי ונלחמתי איתו שוב. "איפה הפואמה?" אמר תוך כדי שיסופים. "לא עכשיו," סיננתי והוא נאנח. לבסוף כעבור עוד חמש דקות כל הזאבים נעלמו ואלכס חזר לעצמו. הוא בא אלינו אבל קפא במקום כשראה את אמא שלי רצה אליי שוב. "זה היה מדהים," אמרה. הלב שלי דפק ועמדתי לקרוס, אבל חייכתי ופניתי אליה. "אני יודע," אמרתי והיא הסתכלה עליי. "על פריי. אתנה. הכל." המשכתי והיא הנהנה לאט. אלכס הקשיב לשיחה. "לא רציתי להגיד לך, כדי שלא תיכנס לסכנה. לימדתי אותך הישרדות כי.." היא נאנחה. "כי ידעתי על העתיד שלך מדוד רנדולף. מצד שני, היה את פרדריק, ואז גם מהריח של אנבת' היית יכול להיות בסכנה. שניכם." הנהנתי וחיבקתי אותה שוב. היא צחקה והלב שלי נמס. "אז אתה לא כועס עליי?" שאלה כשהתנתקנו. "לא," אמרתי. היא חייכה. אלכס כחכח בגרון. "אה, לא רוצה להפריע או משהו, אבל..." הוא הצביע קדימה וראינו שהל חזרה.
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top