הל סקרה אותנו ומיהרתי לעבור לעמוד בין מגנוס לאמא שלו בהפגנת צד ותמיכה. הל שילבה ידיים, וזה נראה מטריד עם הפנים שלה. "אז עשיתם את זה.לקחתם אותה." אמרה. אמא של מגנוס צעדה קדימה ועצרנו את הנשימה. "אף אחד לא לוקח אותי. אני באה מרצוני. מגנוס הוא הבן שלי." אמרה בתקיפות. התרשמתי. עכשיו הצלחתי להבין מאיפה מגנוס שאב באמת את האומץ שלו בניגוח. הוא דומה לאמא שלו בזה. "כמובן," הל חייכה חיוך צונן. "אני מרשה לכם ללכת. אך הפעם הבאה..." "יודעים. תהיה באמת סופית," אמר מגנוס. הל הנהנה. הלכנו משם חזרה לפארק הנעים כשמגנוס ואמא שלו משלבים ידיים כל הדרך ואני שומר במאסף עם יד על התיל שלי. "אז מה..." אמרתי כשהיינו כבר בדשא ומגנוס ואמא שלו התיישבו בשמש הנעימה,(סול?) "מה עכשיו?" שאלתי והתיישבתי גם. מגנוס חייך חיוך לחוץ והסתכל על אמא שלו. "נחזור הבייתה. אני רוצה לגור איתך בולהלה. שם תיהיי בטוחה." הוא אמר והיא הנהנה וליטפה לו את הראש. הרגשתי גאה לרגע על התספורת. "ספר לי הכל, קודם" היא אמרה בדאגה. "כל מה שעבר עליך מהרגע שנפרדנו. ואל תחסיר ממני שום פרט, אחרת אני אשלים אותו אצל פריי." מגנוס צחק והיא חייכה. "אין בעיה, אמא." אמר בחיוך, והתחיל לספר כשאני משלים אותו כשהגענו לחלקים שאני הייתי בהם כבר. אמא שלו הנהנה בכובד ראש בסוף. "שניכם גיבורים," היא חייכה ונתנה לשנינו ידיים. חייכתי. "כל הכבוד. אני גאה בכם." הוסיפה. "ואני בטוחה שגם פריי גאה בך." מגנוס חייך.