הלכנו עוד שעה עד שהגענו להל. קפאנו כשראינו אותה, מלאי אימה: חצי אחד שלה היה כשל אישה צעירה בעלת שיער כהה וארוך, וחצי גופה השני היה כשל אישה מתה: שיערה קמל, עורה יבש ועינה בצד השני הייתה עצומה, בניגוד לשנייה, שבחנה אותנו בחשדנות. "מגנוס." אמרה בקול קר, שכיווץ אותי. החזקתי ביד של מגנוס כדי שלא יברח,כי הוא בהה בה בפה פעור. "נובא שנשוב להיפגש." אמרה הל בשביעות רצון וכחכחתי בגרון והקפצתי את מגנוס. הל הסתכלה עליי. "מי אתה?" אמרה. החמצתי פנים, אבל למזלה כבר הייתי בן שוב. "אנחנו יודעים שאמא של מגנוס נמצאת כאן איפושהו" אמרתי בקול פוקד. הל לא ענתה. מגנוס שילב ידיים. "איפה היא?" אמר. הל חייכה לעצמה. "מגנוס?" שמענו קול של אישה, ומגנוס קפא והנחתי שזאת היא. שמתי לו יד על הכתף והסתכלתי קדימה, אבל לא ראיתי דבר מלבד חושך. "מגנוס! עזור לי!" שמענו אותה שוב ואז שמענו נהמה. מגנוס רץ קדימה וגם אני עקב כך בזמן שהל צחקקה לעצמה. "רוצו! רוצו גיבורים!" היא אמרה כמו מעודדת והריעה. מגנוס שאג כשהגענו לזאבים ושלף את ג'ק. "ג'ק! קיבלת את הפואמה האפית שלך! קיבלת מה שאתה רוצה! עכשיו תעזור לי!" צעק וזרק אותו קדימה. "מה?" שמענו את ג'ק אומר, רגע לפני ששיסף זאב. "אמא!" מגנוס אמר לפתע ורץ קדימה, בין כל הזאבים ששאגו ויללו. היא רצה אליו גם כמו בסרטים, והם התחבקו ובכו. הלב שלי דפק ואני מודה שהיו גם לי דמעות בעיניים, אבל מיהרתי להפוך לזאב בעצמי ולהילחם בזאבים. מגנוס זימן את הקיץ ואמא שלו הסתכלה עליו בהתפעלות. "ואוו. אתה בהחלט הבן של אבא שלך. אני זוכרת את פריי עושה את זה." מגנוס לא השיב, כי הוא היה עסוק. חלק מהזאבים התפוגגו כולל זה שאני נלחמתי בו, אבל ג'ק עדיין נלחם.