נק' מבט: אלכס

כעבור הליכה של שעה נוספת עם כמה מנוחות לאוכל והתרעננות קלה באוהל שלנו,(וכמה מתים שטעו לחשוב שהגענו לשם גם אחרי המוות שלנו ושאלות מעצבנות של איך מתנו ומלא הסברות שזה רק אמצע הדרך שלנו למשהו) חזרנו ללכת רעננים ונדמה שהשמש עוקבת אחרינו בחיבה עכשיו. "סול," מגנוס חייך עם הנוצה בידיו. הנהנתי. נראה שסול מחבבת אותנו עכשיו- איפה שהיה 'קריר' מיד נהייה חמים ונעים. לבסוף הגענו לאל שנראה עצוב מאוד ובהה בפנים מוצפות דמעות במגילה לפניו, שהייתה קטועה באמצע שיר, ככל הנראה ואז כנראה סול הגיעה וחטפה לו את הנוצה. השמש הסתתרה עכשיו מאחוריי ענן, והנחתי שמבושה. "אה, שלום? אתה בראגי, נכון?" מגנוס פתח והאל הזעיף פנים והנהן למגילה. "מי אתם? מה אתם רוצים מהחיים האומללים שלי?" הוא ילל. שילבתי ידיים. "שתיקח את עצמך בידיים, אחי. הבאנו לך משהו." אמרתי והוא מצמץ והסתכל בפה פעור על מגנוס. המבט שלו נהיה רעב והוא הושיט ידיים רועדות לנוצה שלו, אבל מגנוס נרתע ונעמדתי לפני צ'ייס כמגן. "אה אה, שייקספיר. קודם אתה צריך לעשות בשבילנו משהו." אמרתי בקול פוקד. בראגי נראה רותח מכעס. "אני דואג לנוצה היקרה שלי כבר שבוע! היו לי סיוטים עליה על המקרים הגרועים מכל שיכולים לקרות לה. אתם לא יודעים מה עברנו ביחד, כמה דברים יפים כתבנו יחד." דמעה זלגה לו שוב. "היא כאילו קוראת את המחשבות שלי וחלק מהנפש שלי אצלה." חייכתי אליו חיוך מרגיע. "אל תדאג, בראגי. אחרי המשימה נחזיר לך אותה. אבל לחבר שלי יש חרב שצריכה פואמה אפית משלה. תוכל לכתוב לנו עם..." קלטתי שלא הבאנו עט. 'אויי נו,' חשבתי לעצמי בהלם משולב בצער, 'היינו עם פרסי ג'קסון ועכשיו הבעיה שלנו היא עט?' למזלי(כי בראגי שוב נראה כועס) מגנוס שלף עט מהכיס הימני של המכנסיי דגמ"ח שלו והושיט אותו כשהוא מקפיד להשאיר את הנוצה מאחוריי הגב לבראגי, שנאנח כמשלים עם העניין ולקח את העט ומגילה חדשה מערימת המגילות שעכשיו הבחנתי שהיו מסודרות בערימה יפה לידו. מהצד השני היו מגילות מלאות שירים.


"בסדר. על מה לכתוב?" שאל ופתח את העט בקליק. מגנוס תיאר לו את כל הדברים האדירים שג'ק עשה מהרגע שקיבל אותו מהנהר אחרי הקרב שבו מת עם סורט ובן דוד שלו רנדולף. הקשבתי בעניין כי לא ממש ידעתי איך הוא מת עד אותו רגע. אז לא הכרנו. מסתבר שבן דוד של מגנוס ידע על מגנוס כל חייו. בראגי הנהן וכתב במהירות כזו, שחששתי שיהיו לו שגיאות כתיב וג'ק לא יבין כלום. לא שהבנתי איך חרב יכולה לקרוא, אבל כבר ראיתי חרבות מוזרות מאוד אז דבר לא יפתיע אותי.

Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top