הלכנו למחנה החצויים ברכבת שאנבת' נסעה כדי לבוא אליי כבר 3 פעמים. 'תמיד יש פעם ראשונה,' חשבתי לעצמי. אלכס זמזמה לעצמה שיר במושבים מולי ומידי פעם הפכה לזבוב ועפה בתא. הסתכלתי בדאגה על בני התמותה כל פעם כשהיא עשתה את זה, אבל הם היו שקועים מידי בפלאפונים שלהם או במחשב או בלקרוא עיתון. זקנה אחת חייכה אליי כשהסתכלתי עליה, אבל היא חזרה מהר מאוד לסרוג את הסוודר שלה. חזרתי להסתכל אני בחלון. סיפרתי לחברים שלי את האמת על המשפחה המיוחדת שלי, והם קיבלו את זה בשלווה יחסית אליהם. חצי נולד שאג בערב כשאמרתי את זה "באמת??" ואז רץ (בבוקסר בלבד) וקטל דרקון כבדרך אגב באמצע הדרך. מלורי(או בשמה החדש, מאק) קין רטנה בגיילית. חייכתי. הם שוב היו זוג. "הברסקר הזה אף פעם לא לומד." מלמלה. מאז שגילתה מי אמא שלה, מלכת היקום, מלורי התנהגה באופן שונה לעצמה. היא נטתה לכעוס יותר, להתפרץ יותר בזעם על חצי נולד. כאילו, יותר מפעם. לפחות באימונים שרדנו כל האימון בזכותה עכשיו כי היא הטיחה את הכעס שלה על המפלצות בעזרת שני הלהבים שלה. (שלאחרונה הסתכלתי עליהם בקנאה, בגלל ג'ק.) בכל מקרה, נסענו ובסוף הגענו ללונג איילנד. ירדנו מהרכבת במתח ואלכס השתתקה לבסוף. אחרי המחנה נלך לבראגי, ואחר כך לאמא שלי..."אז," היא אמרה בניסיון לשבור את הקרח, (היא מומחית בזה, אנשים) "תזכיר לי מי במחנה הזה?" שאלה. נשכתי שפתיים. "חצויים. ח-צ-ו-י-י-ם." איתתי את זה גם בשפת הסימנים, שהייתה מועילה לפעמים גם כשהארת'סטון לא היה איתנו. אולי זה יעזור לאלכס לזכור סוף סוף איך אומרים את זה. היא החמיצה פנים וצחקתי. "בסדר. אז האינהריארים ששם-" פתחה ושאגתי והיא צחקה ורדפתי אחריה. טיפסנו מתנשפים על הגבעה שאנבת' אמרה לי לחכות לי לה, למקרה שאני צריך אישור כדי להיכנס למחנה. אישור מהסוג הקסום, כמובן. התנשפנו ליד הפסל שאנבת' אמרה לי שקוראים לו אתנה פרתנוס ועץ האורן שפעם היה חברתה הטובה ביותר, תאליה גרייס. אלכס נשענה על העץ ועל החומר הזהוב שהיה הגיזה כדי להתאושש. "אז מה..." אמרה שוב. "מה נעשה עכשיו?" אמרה. 

"נחכה," אמרתי. "במחנה אסור פלאפונים." אלכס נשפה. "מסכנים." אמרה בעוד מישהי רצה אלינו בשמחה. אנבת'. חייכתי חיוך גדול ונאנקתי כשהיא חיבקה אותי בסוף הריצה. "גם אני שמח לראות אותך," קרקרתי והיא צחקה והשתחררה ממני. "כל כך טוב לראות אותכם שוב" אמרה. הנהנתי בזמן ששפשפתי את העורף שלי מהחיבוק. אלכס המתינה שיקרה משהו וחייכה לאנבת', שחייכה אליה חזרה. בעיקר כדי להפר את המתח, אמרתי"אז שתראי לנו את המחנה שלך?" הצעתי. אנבת' הנהנה בשמחה, נתנה לי  ולאלכס יד ונכנסנו למחנה החצויים.