ג'ייסון וניקו סיפרו לכירון הכל. הקנטאור נראה מופתע יותר ויותר, אבל נראה שהוא מבין. "עולם ומלואו יסער או יבער" ג'ייסון אמר לפתע בסוף, כשהיה שקט, כשקלט משהו. כולם הסתכלו עליו. "מה?" ניקו שאל.  אם ג'ייסון לא דמיין, בו זמנית לאיפה שהוא נמצא, הוא ראה גם את הקרב של דמטר ואפולו בפיתון. הוא ניסה להתנער מזה. ככה זה כשאתה אל, מסתבר: אתה בכמה מקומות בו זמנית. "ליאו חזר לחיים" ג'ייסון אמר בלב דופק ובמאמץ להישאר במציאות הזאת. כירון חייך. "הבנתי. אז אתה היית צריך למות עקב כך. אבל זאוס לא היה מוכן לזה. אז הוא הפך אותך לאל?" ג'ייסון הנהן בהקלה מזה שהוא מבין. ניקו נראה המום אבל, וג'ייסון חשב שאם הוא מגיב ככה, והוא עבר המון, אז איך שאר חבריו יגיבו לזה, בדאגה. סביר להניח שיפוצצו אותו במכות. לפחות אני אל, חשב ג'ייסון בלחץ. בזמן שגר באולימפוס, הוא התרגל לחשוב על עצמו כאל ולא כעל חצויי. בהתחלה זה היה קשה ומוזר מאוד. בנוסף, היו לו המון יכולות חדשות, שלא היה רגיל להן בכלל. לדוגמא, הוא היה צריך להתאפק כדי לא פשוט להופיע כל פעם כשרק חשב  על ובמחנה החצויים מרוב שהתגעגע אליהם. לפעמים זה לא הצליח, והוא היה מוצא את עצמו ביער, מבולבל, עד שהבין מה קרה וחזר נבוך הבייתה. עד שאבא שלו לימד אותו פחות או יותר לשלוט בזה, זה היה קורה שוב ושוב, וכל פעם הוא מחק זכרונות של חצויים, בלית ברירה לפעמים גם מחבריו. לשמחתו לא נתקל בניקו או בריינה או בשאר השבעה, כך שלא נאלץ למחוק מהם זכרונות לפחות.  נראה שניקו מתחיל להבין. "אז אתה מתת במקום ליאו." הוא ניחש וג'ייסון הנהן לאישור. "כי עולם ומלואו יסער או יבער...אז- כן, כולם הולכים להרוג אותך שוב." ג'ייסון חייך במבוכה. "אני יודע," הוא אמר. "אבל אחר כך אני אסביר להם הכל." "אני חושש שתסביר להם עכשיו," כירון תיקן אותו והם הסתכלו לדלת. אפולו שוב היה שם, ביחד עם דמטר ומג.