דמטר הביאה אותם למחנה כעבור רגע ואז לקחה את מג הצידה לדבר איתה. ג'ייסון חייך למראה הדשא הירוק, הביתנים וריח התותים המשכר כמעט. הוא כ ל כ ך התגעגע למקום הזה. וויל הלך למרפאה אחרי שחיבק את ניקו ושוב היה שקט. "אז," ג'ייסון אמר באגביות לניקו בשקט שנוצר. "מה קורה בינך ובין וויל?" היה חמוד לראות איך ניקו מסמיק. "מה- לא. כלום. שום דבר." הוא התנשף. ג'ייסון צחק וטפח לו על הכתף. "סתום, אחי. אני שמח בשבילך." ניקו לא השיב. "מה איתך ועם פייפר? ממה שהבנתי, קרה משהו." הוא החליף נושא במהירות, עדיין סמוק. ג'ייסון חייך בהיסוס. נכון. הוא שכח לגמרי מהעניין עם פייפר- או ככה שכנע את עצמו לפחות. "אני לא יודע." הוא אמר לבסוף. "אנחנו רק צריכים לדבר. אז מה, באמת וויתרת על פרסי?" "אתה לא הולך לוותר, נכון?" ניקו שאל וג'ייסון צחק והניד בראשו. "כן, בסדר? כן. זהו." ניקו רטן. ג'ייסון החליט לשנות נושא.  מספיק מה שהוא עבר עם קופידון. "אז מה קרה כשלא הייתי?" שאל והם התחילו ללכת לביתנים שלהם. "הרבה," ניקו אמר בהקלה. "ליאו חזר-" ג'ייסון נעצר בבת אחת. "מה?" פייפר כבר אמרה לו את זה לפני שהוא מת, אבל הוא לא חשב שהוא היה כאן. "כן" ניקו אמר. "ו...עוד קרבות, אבל כולם של אפולו." "ולך יש חבר סוף סוף," ג'ייסון הקניט אותו. ניקו הסמיק שוב. "די." ג'ייסון הניד בראשו בחיבה ואז נאנח. "איפה ליאו?" שאל אחרי נשימה עמוקה. ניקו הסתכל עליו בזהירות, כמו פוחד מעוד שאלות. ג'ייסון רשם לעצמו לעצור את עצמו. "הוא לומד עם קליפסו בתיכון עכשיו. האמת, יכול להיות שעכשיו הוא יכעס ע ל י ך. כי...היית אל כל הזמן הזה." ג'ייסון הנהן בדאגה. "אני יודע. אבל...כל השאר...אולי נלך לכירון? הוא ידע מה לעשות. הוא הבן של אפולו, אחרי הכל." ג'ייסון הציע וניקו הנהן בהסכמה  והם הלכו לבניין המרכזי.