חייכתי לכירון, ג'ייסון וניקו. "היי," אמרתי. "הקרב נגמר." "אבא," כירון אמר ובא אליי וחיבק אותי. "עכשיו אני מזהה אותך שוב." צחקתי וגם הוא. "כן. היי, ג'ייסון. היי, ניקו. ג'ייסון, אתה מוכן?" שאלתי כשהחיבוק נגמר. מג הרימה לי גבה, אבל סימנתי לה בידי שאסביר לה אחר כך והיא הנהנה. ג'ייסון הנהן בלחץ ענקי ונשם עמוק. "אני מוכן." הוא אמר. "מוכן למה?" ניקו שאל בקול אבוד. מג הנהנה בהסכמה לידי ודמטר שמה לה יד על הכתף. "להיות חצויי שוב," הסברתי. "איך...איך תעשה את זה?" ניקו שאל. חייכתי. "ככה." אמרתי ונקשתי באצבעותיי. בין רגע היינו באולימפוס. הו, שלום לך, כוח אלוהי! חשבתי בחיבה. אבל גם שאר השבעה וריינה ו וויל היו איתנו, כי ככה רציתי. "איך-" אנבת' התחילה להגיד בחוסר הבנה. חייכתי. "יש למישהו כמה דברים לומר לכם כאן." אמרתי והחוויתי בידי לג'ייסון, שעדיין היה אל, נכון לעכשיו. הוא השפיל את המבט כשכולם הסתכלו עליו. זאוס הופיע לצידו. התאפקתי מלברוח באימה. הפעם האחרונה שראיתי את המבט המרוחק הזה הייתה באתונה, ביוון, שנייה לפני שהפכתי לענן נצנצים ואיבדתי הכל. "אפולו." זאוס אמר ובלעתי רוק. "אבא?" אמרתי בקול קטן. להפתעתי גם אחותי הופיעה עכשיו, אבל לידי, ולא ליד זאוס. החצויים כרעו ברך וזה נראה כמו ריקוד לרגע, כי הם עשו את זה כולם ביחד ולא בבת אחת, כך שנוצר גל. ג'ייסון נשאר לעמוד, התלבט לרגע ובסוף כרע גם ברך בהשפלת הראש, כמו כולם. "אפולו, בני" זאוס התחיל לדבר שוב. "עמדת בעונש שלך. ראה את עצמך ראויי להיות אל שוב." הוא סיים. הנהנתי ברעד ובלב דופק. חיכיתי כל כך הרבה זמן לשמוע אותו אומר את זה, ועכשיו עמדתי להתעלף. ארטמיס שמה לי יד על הכתף, אבל לא עשתה מעבר לזה. "תודה,אבא." ניסיתי שקולי לא ישמע מלא שנאה. "אני מעריך את זה." הוספתי. הוא הנהן ונעלם. העולם הסתחרר לי ונשענתי ברעד על ארטמיס. "אממ," ג'ייסון אמר בקול שקט לשקט המביך שנוצר. "כן" אמרתי בכובד. עדיין הייתי מוצף רגשות. "קודם תסביר להם, ואז תהיה חצויי שוב. הם ירצו הוכחות לזה שאתה אל." "סליחה?" פייפר שאלה, נראה שנפלט לה.  ג'ייסון האדים ולא הסתכל עליהם. "אפשר תרגום, ממישהו?" היא אמרה עוד והסתכלה עליי. "אני אס..." ג'ייסון אמר וכחכח בגרון וקם לעמידה. "אני אסביר. כל הזמן הזה הייתי אל." "אבל מתת," ריינה אמרה ומצמצה כמה פעמים כשהיא רועדת ליד ניקו. "ראינו את הגופה שלך נשרפת במחנה יופיטר. את הארון שלך. את..." נראה שהיא לא מצליחה להמשיך לדבר והיא חיבקה את ניקו בשתיקה, כשוויל מחבק בצד השני את ניקו גם. "את קליגולה רוצח אותך." פייפר ירקה את המילים, נראה שבמאמץ ובשנאה והשלימה את ריינה. שתקתי, אבל נצמדתי באומץ לא רב בכלל לכיסא של האדס הריק. "מג ואני ראינו את זה. כולנו. גם מחנה יופיטר. אז איך...איך-" "פייפס," ג'ייסון אמר, אחרי שניסה כמה פעמים לקטוע אותה ועכשיו הצליח. "אל תקרא לי ככה." היא אמרה, עיניה בוערות באש. "עד שתסביר אני אוסרת עליך לקרוא לי ככה, או למישהו לקרוא לך דינמו." "דינמו?" מלמלתי בטישטוש. ארטמיס החטיפה לי במרפקה. 

הרגשתי את דיבור ההקסמה שוטף את כולם, וג'ייסון בלע רוק. הוא הסתכל בלחץ על הכיסא של אפרודיטה ואז חזר להסתכל עלינו בנשימה עמוקה. עכשיו הוא הסביר לכולם למה ואיך הפך לאל. מכיוון שכבר שמעתי את ההסבר כבר כמה פעמים, הלכתי לכיסא שלי בחשש. הוא נשאר כתום כשהיה. מג הלכה אחריי. נראה שלא עניין אותה ענייני השבעה. התיישבתי על הכיסא וסימנתי לה להתיישב עליי. היא התיישבה בהיסוס. חיבקתי אותה והיא בכתה. גם אני בכיתי. ארטמיס באה אלינו בחיוך, נוטשת גם את השבעה. "זה הרגע להיפרד." אמרה.