הערת הכותבת:

השתפרתי מאוד בכתיבה בינתיים. סליחה אם זה יראה מוזר.

ולהמשיך את הפאנפיק הזה?... אני די תקועה בו

הפרק:

כעבור כחצי שנה כל שאר מנהיגי האומות הגיעו גם הם לחזות באיידן שולט בכל היסודות באיזור המבחנים. (תדמיינו כאן את המקום של הפרק הראשון ראשון אי פעם של אווטאר קורה.) אפילו צוקו וקטרה הגיעו בכיסא הגלגלים שלהם. הדרקון של צוקו עף איתם ועכשיו הוא הסתכל על איידן כשהוא נושף אש באי נוחות ברורה מזה שאיידן שולט בבת אחת בכל היסודות. איידן תהה כשסיים וניגש לבוחנים שלו אם הוא מזכיר לדרקון את אנג ואז בגלל זה הווא מתוח ככה. "כל הכבוד, איידן," אמר המורה הקבוע שלו, טיי יאנג, בחיוך מרוצה, ואז הוא הסתכל על כולם במבט רציני שוב. "נו? אז מה אתם אומרים על האווטאר החדש שלנו?" הוא שאל אותם ואיידן עצר את הנשימה שלו בבת אחת שכמעט התעלף. אמו ואביו נהיו מתוחים בבת אחת, שילבו ידיים והסתכלו גם הם על כל הצוות, שהחליף מבטים רשמיים ומפחידים בו זמנית. איידן לא חשב שזה אפשרי. הוא קימט את המצח בהמתנה ובינתיים הלב שלו קפא. הבטן שלו התהפכה, למרות שזה יכל להיות גם ראווה. "אני חושב שהוא בסדר גמור," אמר צוקו ובולין חייך חיוך חולמני. "צוקו אומר שהבן שלי בסדר גמור. אני חולם. זה כמעט כמו שאנג יגיד את זה. או טוף. או סוקה. אופל, תצבטי אותי. אאוו! אמרתי רק לצבוט!" אופל דפקה את ידה על מצחה ואז חייכה בהתנצלות לצוקו, שנראה מבולבל מרגע לרגע. "אני מצטערת, אדוני." היא השתחוותה לו. "זה בעלי. אבל מה אמרתם על בני?" היא הניחה לאיידן יד על הכתף השמאלית שלו והסתכלה עליהם בשאלה. "הוא עבר," אמר עוד מורה, צעיר מהרבה מצוקו, מן הסתם. "עכשיו הוא רק צריך להתאמן על מצב אווטאר." בולין נהיה מודאג באחת. "אנחנו מנסים, אדוני. זה לא קל לו. כמעט כמו כשפות אוויר בהתחלה." אמר. איידן השתעל. "אני יכול... לדבר ברשות עצמי רגע?" הוא גמגם. המורה שלו הנהן אליו.