איידן ראה את השביל. הוא נכנס לעיגול והרגיש איך הוא מתחיל לזהור. אני מצליח, חשב. הוא יצא מזה בהרגשת מודעות משונה אבל טובה. ג'ינורה מולו הנהנה בסיפוק. "יפה מאוד. תנסה עכשיו לעוף." ביקשה. הוא רעד. במצב אווטאר? הוא יכול למות ואז המחזור כולו ייפסק. אבל הוא עשה כדבריה. להפתעתו, הוא הצליח. "והוו!" אמר בשמחה, בקול משונה,  באוויר ועף בכל מקום. וון ולירויי הצטרפו אליו בצהלות והם צחקו. איידן הופתע מכמה שכיף להיות איתם. "ראית משהו, נכון? ראית?" לירויי שאל. איידן לא ענה- נראה שהם לא רואים שהוא במצב רגיש, והוא לא רצה לקחת סיכונים.  הוא נחת ויצא ממצב אווטאר והשעין את הראש על יד אחת - כאב ראש תקף אותו משום מקום.

 ג'ינורה מחאה כפיים וחיבקה אותו. איידן הרגיש סיפוק וגאווה ענקיים. הוא עשה את זה! הוא עף! ושלט באוויר! בסדר, אז לא הכל היה עבודה שלו. אבל עדיין, הוא שלט באוויר! לומי יישתגע כשהוא יישמע על זה. לירויי ו וון נחתו אחריו, כשוון מאוכזב מזה שהמשחק הפסיק- הוא היה הקטן מבינהם. איידן הסתובב וראה שהם המומים- נראה שהם הבינו שהוא היה במצב אווטאר. וון השפיל את המבט ולירויי פער את הפה ונראה אדיוט יותר מהרגיל. איידן חייך אליו. "מרשים, אה?" שאל והיה מוזר להיות שוב רק הוא עצמו. הוא הרגיש קטן ונבוך עכשיו.

 לא כדאי לספר על זה ללומי, במחשבה שניייה. הוא יספר כשיעוף לבד. ג'ינורה חיבקה אותו. "אולי לא עשית הכל בעצמך, אבל שלטת במצב אווטאר. לרוב האווטארים שכשפי אדמה או מים במקור זה לוקח שנים של תירגול, ואתה כבר הצלחת." איידן שוב הרגיש גאה קצת וחייך בהיסוס. הם חזרו למרפסת ובולין רץ וחיבק אותו. "זה היה אדיר! אתה עפת, היית במצב אווטאר- ווריק היה מצלם את זה על בטוח אם הוא היה פה." אופל צחקה והתקרבה אליהם. "אתה יודע שאין לו זמן בימינו. אבל כן, אני מסכימה עם זה שזה היה פשוט..." למרבה האימה אימו נישקה אותו על המצח. "אדיר." השלימה את המשפט והתרחקה ממנו. איידן ניגב את המצח והנהן.