ולא רק בקורה. בכל האווטרים- מרחוק הוא ראה את וואן. הוא הרגיש משונה- הכי משונה שהרגיש אי פעם. כאילו שהוא מסתכל על עצמו רק בהעתקים שלו, שיצאו טובים יותר או פחות. הוא התרגש לגלות כמה אנג דומה ללירויי ו וון, ותהה איך יגיבו כשיגיד להם שראה אותו. אבל הוא מיד נזכר בתגובה של חבריו, והחליט מיד לשתוק. "איידן" קורה אמרה. 'ברור', הוא חשב בזמן שכרע ברך והצליח לעשות את זה לשמחתו בלי ליפול, 'היא אני הקודם'. בהרגשת בחילה הוא תהה איך יהיה להדריך את האווטאר הבא. אבל אז חשב שיחצה את הגשר כשיגיע אליו. "אווטאר קורה," אמר ביראה והסמיק. "אתה עומד להתחיל להיות רוחני" קורה אמרה ובחנה אותו. "זה לא עומד להיות קל. אני זוכרת איך זה היה לי. בוא. יש לי משהו להראות לך." והם היו פתאום שוב בעולם הרוחות- ואיידן שוב הרגיש מעוגן ובטוח בעצמו. הוא הזדקף. "אתה מרגיש את זה, כי כאן ראבה ואנחנו התחברנו לאחד" אמרה קורה, שצפתה בו. כאן? איידן הסתכל סביבו וראה עץ משונה. "זה עץ הזמן," קורה אמרה. "כאן הכל התחיל." איידן ראה תמונות בראשו והנהן. "להתראות." קורה אמרה, ואיידן מצא את עצמי שוב בחדר שלו, עם, כצפויי, לירויי ו וון. "ראית משהו, נכון? ראית? ראית?" וון שאל. איידן נשך שפתיים ועצם עיניים כשהוא מתעלם מהם. "תנו לו לישון," אימו אמרה לשמחתו. "יש לו יום עמוס באופק. בואו. תשחקו בחדר האורחים." והם יצאו. איידן נשם בהקלה ונרדם. לומי ישן על העץ שלו.

כשקם ניסה לעוף עם ג'ינורה, ללא הצלחה, להרביץ לאוויר, ללא הצלחה, לנשוף אוויר, ללא הצלחה. בסוף הוא התנשף במאמץ ובעט בתסכול אדמה, שנחתה רחוק מהם. ג'ינורה קפאה בהלם במקום וכך כולם. מסתבר שהוא עשה רעידת אדמה קטנה, במצב אווטאר, באופן לא מודע. הוא חזר לעצמו במאמץ והתיישב, מתוסכל. "בסדר," ג'ינורה אמרה וחזרה למבט רציני. איידן שמע שוון בוכה בפחד מהמרפסת ותחושת סיפוק מילאה אותו. לפחות הוא נקם בהם. "בוא נלמד איך לשלוט במצב אווטאר." ג'ינורה אמרה.