הם התחילו להתאמן בגינה. בולין החמיץ פנים ואופל היסתה אותו במרפסת. כולם צפו בהתרגשות בג'ינורה ובאיידן. "אתה יודע מה זה אומר 'אווטאר'? " ג'ינורה שאלה אותו. איידן נהיה רציני באחת. "כן," אמר וגייס את כל מה שידע לרגע הזה. "ראבה בתוכי, והיא...מוקרנת כשאני במצב אווטאר- שאומר שאני יכול לשלוט בארבעת היסודות, שקיבלתי כאווטאר וואן מצבי האריה הזקנים והעתיקים." "ומי הגלגול הקודם שלך?" ג'ינורה שאלה. "קורה," איידן אמר ללא היסוס. "ועוד אחורה?" ג'ינורה שאלה. "אנג." "ועוד אחורה?" "רוקו." "ועוד אחורה?" איידן התחיל להבין למה אימו התכוונה כשאמרה לו להתאזר בסבלנות. נראה שלג'ינורה יש אינסוף סבלנות לעבור איתו על החומר העיוני. סחרחורת תקפה אותו. מתי יתחיל הקטע המגניב? "כמוני," איידן אמר. "קיושי." "מעולה." משום מה איידן הרגיש אחרת עכשיו- בטוח ומעוגן בעצמו. "ומי היה סבא שלי?" ג'ינורה שאלה. "אנג," אמר איידן. "כי חברויות תמיד נשארות, והתאומים קשורים לטוף בייפונג." ג'ינורה חייכה ואיידן ידע שסיפק אותה. "ואיפה אנחנו עכשיו?" שאלה ברוך. איידן התנער בבת אחת ואז צווח. ג'ינורה תפסה אותו לפני שנפל. הוא הרגיש מעורער- כאילו שחלם שנפל בחלום והתעורר באמצע הנפילה. "מה-מה-" מלמל. "עברנו לעולם הרוחות, לזמן קצר" ג'ינורה אמרה. "איך אתה מרגיש?" "מעולה" איידן מלמל. ג'ינורה הנהנה. איידן הניח שלא שמעה על הציניות. הוא מיהר לתקן את עצמו. "האמת, זוועה. למה זה חייב להיות כל כך נורא?" שאל ונתמך בה. ג'ינורה ליטפה את ראשו. "זה רק בהתחלה, איידי. אחר כך זה יהיה לך קל. ואל תשכח, זה מה שהכי קשה לך. טבעי שתחוש ככה. בוא. נתחיל כשפות אוויר." איידן מיד חזר להרגיש מעולה באמת לשמע המילים האלה וקם. העולם הסתחרר, אבל הוא החזיק את עצמו. "מה עושים?" שאל בקול רועד. "תנשום עמוק," ג'ינורה אמרה. "תרגיש את הרוח." איידן עשה כדבריה. "ועכשיו...תדלג, כמוני." הם דילגו בגינה ואיידן שמע את וון ולירויי מתפקעים מצחוק במרפסת. הוא האדים והתעלם מהם. 

"יופי, מצויין" ג'ינורה אמרה. "ועכשיו דילוג יותר גדול." איידן עשה זאת. לפתע הוא הרגיש משהו אחר- כאילו דוחפים אותו מהרגליים. הוא ראה שזאת ג'ינורה שעושה משהו לאוויר. באופן אוטומטי הוא חיקה את התנועות שלה, ומיד נפל. ג'ינורה תפסה אותו. איידן קיבל מכה בראש והכל נהיה צהוב. "מעולה, בתור התחלה" ג'ינורה אמרה בעידוד ועזרה לו לחזור למרפסת. "זה הכל?" הוא מחה ולירויי ו וון השוויצו מולו בתעופה. הוא התעלם מהם. "אתה צריך לנוח," אופל אמרה ותמכה בו כשג'ינורה עזבה אותו. "כשנתאושש נמשיך" ג'ינורה אמרה ואיידן הנהן, האמת, הוא היה מאוד עייף, ושמח על המנוחה. הוא גרר את עצמו לחדר שלו. "לאן נעלמתם קודם?" לירויי שאל מהקיר לידו כשעף. "לא אומר," איידן אמר. לא היה לו כוח לעוד שעת סיפור עכשיו. הוא לא עומד לתת לנודניק הזה שוב להציק לו. "עפת כבר?" וון הקטן שאל. "סוג של" איידן אמר בקול עייף. "אתם יכולים ללכת? אני רוצה לנוח." להפתעתו הם צייתו לו, השתחוו ויצאו חזרה לחדר אורחים. איידן עמד ללכת לחדר שלו, אלא שאז נתקל בלא אחרת מקורה.