המשפחה של ג'ינורה סעדה איתם ארוחת צהריים ביום שישי ואיידן מרוב התרגשות לא אכל. "מתרגש?" הבן של ג'ינורה, שנקרא על שם וון שי טונג, שאל. איידן לא ענה- הוא פחד שיקיא אם יהנהן. "אני יראה לך מה זה מתרגש!" לירויי, גם הבן של ג'ינורה, אמר ועף בכל החדר. "מספיק עם זה," אופל אמרה. "אף אחד לא עף עכשיו. שבו ותאכלו. איידן יצטרך את האנרגיה הזאת." "אבל הוא בקושי אוכל," לירויי אמר מהתקרה, ונראה כמו עטלף. איידן ממש הרגיש איך הוא נעשה ירקרק. אביו הסתכל עליו בדאגה. "נכון. כדאי שתלך לנוח." אמר. איידן שלח לו מבט אסיר תודה והצליח אכשהו להגיע לחדר שלו. לצערו לירויי עף אחריו ונחת מתישהו. איידן נאנק במיטה. "מה אתה רוצה?" שאל. "איך זה להיות האווטאר?" לירויי שאל ועשה קולות של כל היסודות. איידן חייך בקושי. "מגניב." הוא בקושי הספיק לענות על זה לפני שלירויי עבר לשאלה הבאה. "בן כמה אתה?" "שלוש עשרה." "איך גילית שאתה האווטאר?" לירויי שאל, כנראה את השאלה שעניינה אותו באמת, כי הוא הפסיק להסתובב ובהה באיידן בפליאה שגרמה לו אי נוחות. "אני לעולם לא אשכח את זה" איידן מלמל ולירויי הקשיב. איידן החמיץ פנים. עוד היו לו סיוטים מהיום הזה, אבל אם הוא רוצה שהנודניק הזה ירד ממנו..."בסדר," אמר. "אני אספר." לירויי התיישב על הרצפה מול איידן.

................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................

איידן בדיוק שיחק עם חבריו והכניס גול מפואר לאחד מהם במשחק טבעות המתכת בבה סינג סה, העיר של טוף. "נו באמת!" מחה עוד אחד. "אתה יכול להפסיק לנצח אותנו?" איידן צחק. "תמיד הייתי טוב בזה. מה אני אשם שאני גם כשף מתכת?" אמר בחיוך. חברו נאנח. "אה, כן?" עוד אחד רטן. "אתה טוב בזה?" "אה-כן," איידן אמר, תוהה לאן כל זה מוביל. זה חייך לעצמו והגניב מבט לחבר נוסף, שהנהן וגם חייך. הבטן של איידן התהפכה בהרגשה לא טובה."אז קבל את זה!" והוא שלח אליו את כל טבעות המתכת, כמות בלתי אפשרית לשחק איתה, בנוסף לחבר נוסף, ששלח לו אדמה ענקית, והחבר ששולט באש ולא שיחק, שלח לו גם מטח אש. איידן נבהל וקפא במקום באימה. הוא לא שולט באש! רק באדמה ומתכת! ואז, בלי שידע מה הוא עושה, מצא את עצמו שולט בכולן ועף באוויר כשהוא מרגיש מסוחרר. חבריו למטה צווחו ובהו בו המומים. איידן התמוטט.

............................................................................................................................................................

"ואז התעוררתי כאן," אמר בשעה שלירויי פער את הפה והעיניים וקפא במקום. "ואבא ואמא סיפרו לי מה קרה. הייתי בן עשר." "כלומר לפני שלוש שנים," אמר לירויי. איידן הנהן והופתע שהוא מרגיש טוב יותר. הוא קלט שבכה. כמה מביך. מזל שלירויי לא הסתכל עליו כל הסיפור.  "נו כן," נשמע קול חדש ושניהם קפצו בבהלה. הקול צחק. איידן הסתכל לדלת וראה שזאת ג'ינורה. "אז עכשיו, כשאנחנו יודעים את העבר, בהחלט אפשר ללמוד את העתיד. אתה מוכן, איידן?" שאלה. איידן קפא בהלם. ואז הנהן וקם, מרוגש כולו.