לא ידעתי אם לשמוח או אם רק להיכנס עוד יותר לפאניקה לבסוף כשראיתי את הציידות של ארטמיס מגיעות מהקבוצה שלהן במשחק. הן התקרבו אלינו, הקשתות מוכנות בידיהן ומבטן נחוש כתמיד. תאליה הנהנה אליי הנהון קפוא כשהבחינה בי, אבל העיניים של ריינה אורו כשהיא הבחינה בניקו והיא נופפה לו באהבה ובחיבה וניקו הסמיק והנהן כשהוא נבוך בחזרה אליה, כנראה כי הוא בדיוק נשען על וויל. הוא קם ממנו עכשיו בלחיים סמוקות, ואז ניקו הבחין כנראה עכשיו שוב בנחשים כי הוא שלף את החרב השחורה שלו במבט מופתע ותוהה. לידו וויל נסוג לאחור כמה צעדים גדולים עכשיו באופן לא מדריכי למדי כשקלט את הנחשים ואוסטין יבב בזמן ששלף את הסקסופון שלו והלב שלי ריקד מרוב הקלה. קיילה פלטה אז קללה ביוונית עתיקה, וכאבא הצטערתי שאין לי סבון בשבילה אלא רק מי נהר, אלא שהם שלא נראו הכי נקיים בשביל חינוך. "הם רבים." היא אמרה אחר כך. ניקו הנהן. "אבל הציידות כאן איתנו. איתן יש לנו סיכוי." הוא אמר בקול מלא בסיפוק. "חשבתי שאתה שונא את הציידות," הצלחתי להגיד מתוך כל הפחד ששיתק אותי. ניקו חייך אליי חיוך שהפתיע אותי בזמן שוויל ניגש אלינו במהירות. "בוא נגיד שמאז שריינה שם אנחנו בסדר." הוא אמר בקול שנשמע מרוצה מעצמו. השתתקתי כשהבנתי ואז וויל הצביע קדימה ביד רועדת. ריינה עקבה במבטה אחרי היד של וויל והורתה לתאליה משהו שלא שמעתי בדיבור. אבל תאליה הבינה כנראה, כי אז נשמע קול פוף! אדיר ממדים שלרגע עיוור אותי וחשבתי שתכף האוזניים שלי ידממו מרוב שהצליל היה חזק.

כשיכולתי לראות שוב ראיתי שכל הנחשים נסוגים עכשיו בזחילה מבוהלת למדי כשמיליון חיצים נורו עליהם מלמעלה מבחינתם. יש מצב שצרחתי את נשמעתי ושהקול המתחלף שלי הגיע עד למעמקי המבוך של דיידלוס. קיילה אוסטין ו וויל ניסו למנוע ממני מלברוח או להיכנס לפאניקה כשחלק מהנחשים, שהיו כנראה או אמיצים או אמיצים באופן מטופש, המשיכו בעקשנות לזחול אליי. "שרתו אותי," שמעתי כעת את ניקו די אנג'ילו קורא והאדמה רעדה ומיליון זומבים עם חרבות ושריונים עתיקים למראה הגיעו. ניקו קרס על ברכיו כשהוא רועד כולו מתשישות ו וויל תפס אותו, אבל הכוח היה לטובתנו עכשיו. "ואוו," אמרתי בגלל זה כשכל הנחשים נעלמו כשהזומבים הרגו אותם עם החרבות שלהם בנוסף לחיצים של הציידות שכבר היו בנחשים ושליחי פיתון הפכו לאבק צהוב שהתפזר. ריינה מיהרה אלינו ואני השפלתי מבט בפנים בוערות. אבל היא בכלל לא התייחסה אליי. אאוץ'. במקום זה היא ניגשה לוויל, שהישקה בנקטר את ניקו החצי - בהכרה. "היי וויל," היא אמרה מתנשפת מהריצה והוא הנהן בפנים קודרות.

כירון דהר אלינו. סוף סוף! חשבתי לעצמי במרירות. "גלוקוס," הקנטאור מלמל ביוונית עתיקה משהו לא ממש מכבד לגבי אבא שלו. "מה בשם - " הוא אמר אחר כך באנגלית. "קצת הסתבכנו במשחק," תאליה אמרה לו. "אבל הכל בסדר." "והכי חשוב," אמרה ציידת נוספת בקול מרוצה, "ניצחנו." "היי!" קראתי כשזיהיתי את הציידת הזאת. היא הסתכלה עליי. היא נראתה כבר שוב בריאה ולא כמו בתת תזונה מהכליאה שלה על ידי קומודוס. "אפולו." היא אמרה עכשיו בקול צונן. "תודה, אני מניחה. הצלת אותי יפה מאוד עם חברך ליאו וואלדס, יחסית לנערים." "וואלדס," ניקו מלמל עכשיו מתוך דמדומים. ריינה כרעה לצידו במבט מודאג מפתיע. "מה קרה פה?" היא שאלה את כולנו בזמן שתאליה פקדה על הציידות שלה ללכת למחנה לביתן שמונה ואלו הנהנו והלכו בגוש ואז גם תאליה כרעה ליד וויל. ' שאלה טובה, ' חשבתי לעצמי. "כירון," אמרתי. "הייתי שמח לשיחה איתך ועם כל מי שכאן עכשיו. כולל עם מג." הוספתי כשזאת הגיעה ונראתה פרועה ומלאה עלים בכל מיני מקומות בבגדים שלה. כירון הנהן במבט חמור והשפיל מבט. "אם כך, גיבורים, בואו לבניין המרכזי ונכנס אסיפת מדריכים נוספת."