הערת הכותבת:

אוקיי, אז קראתי בריפרוף את כל הקטעים שחיכיתי להם בחמישי(קניתי אותו אתמול בערב! (נכון לעכשיו יש אותו רק בצומת ספרים)) ואני עדיין רוצה לעשות את הפאנפיק הזה. אז אני מקווה שתהנו ולא לשכוח לתת כוכבים כדי לתת לי כוח להמשיך לכתוב!(:

ההייקו:

היי, כירון

חזרנו שוב

מצטער, אין חדשות טובות

מפתיע, נכון?

הפרק:

הלכנו אל כירון בשתיקה. כן, אפילו מג הייתה שקטה. לא מפתיע. היא עמדה לחזור הביתה - ובשבילה זאת ממש לא הייתה קבלת פנים חמה. שיערתי לעצמי מה נירון בטח יגיד על כל מה שמג ביתו החורגת עשתה איתי בחודשים האחרונים באומץ רב בשביל ילדה בת שניים עשר בסך הכול. היי, ילדונת. הבאת את אפולו! מצויין! בואי נשרוף אותו עכשיו ביחד! וזהו. לא ' אני גאה בך כל כך, קטנטונת. ' לא ' ואוו, איך גדלת והתקדמת בכוחות שלך כבת דמטר.' ושום דבר כזה. רתחתי בכעס רק למחשבות האלו. לא יכולתי לדמיין את עצמי מולו ממש. "מג," אמרתי בקול שקט עכשיו והיא הסתכלה עליי במתח. כמעט הגענו אל כירון כבר. "מה שלא יהיה," המשכתי בדבריי, "איך שהכל לא ייגמר, אפולו או לסטר, תדעי שאני גאה בך מאוד על כל הדרך שעשית מאז שנפגשנו וגם עוד מלפני פרסי." מג הצליחה לחייך חיוך נבוך יוצא דופן והנהנה חלושות. הדשא גבה סביבה קצת וגם התחיל לפרוח בפרחים פה ושם, אז ידעתי שמג מרגישה יותר טוב עכשיו. המשכנו ללכת אני בהרגשה טובה יותר קצת. הגענו ושני הנערים וכירון חיכו לנו שם בסבלנות. טוב, וויל חיכה בסבלנות אינסופית. ניקו נראה לחוץ כמו תמיד. החנקתי יבבה. בחנתי את בן האדס. הוא גבה בחודשים האחרונים. נראה שהוא בן חמש עשרה וחצי כיום. השיער שלו התארך עוד יותר ממראה ' גור עטלפים ' למראה ' גור כלבלב חמוד שפשוט דורש חיבוק ולנצח כי אתה חמוד. ' גיחכתי גיחוך היסטרי למחשבה האחרונה. שיערתי לעצמי גם מה יקרה אם אנסה לחבק את ניקו. סביר להניח שחולצת מחנה שחורה תהיה הדבר האחרון שאראה בחיי. אה, כן. ניקו גם לבש גירסה שחורה של חולצת מחנה החצויים ונראה עכשיו רק עוד יותר טוב. הוצאתי את עצמי מזה. לא ידעתי איך הם השיגו חולצה של המחנה בצבע שחור, אבל בסדר. וויל שם אז כשהגענו אליהם לניקו יד על כתפו ולהפתעתי בני נשאר בחיים גם אחר כך. הוא הסתכל עלינו בדאגה וניקו הסתכל עליי במבטים רושפים כל כך שתהיתי בלחץ אם הוא רוצה לשלוח אותי אל השאול בעצמו ולא לחכות לפיתון.  הרגליים שלי רעדו ומיהרתי לעמוד בגבורה מאחוריי מג, שהייתה מהורהרת כל כך שאפילו לא הרימה גבה על זה. "ניקו," אמרתי לבסוף והרטבתי את השפתיים שלי. "אני..." לא ידעתי מה להגיד. "פשוט תעזבו את זה כרגע," ניקו אמר בקול מיואש. הלב שלי קפא, כי זה נשמע מעבר לייאוש כבר. "היי," וויל אמר בשקט לניקו ואז ליטף אותו בשיערו בעדינות ושיחק בו גם בעליזות מדומה בבירור. ניקו זז באי שקט במקומו. הבחנתי בסומק קל בפניו של בן האדס עכשיו והצלחתי לחייך סוף סוף. "בסדר," מג אמרה בשקט עכשיו. ניקו קלט באיזה מצב הוא ומיהר לשבת לבדו ונראה מבוהל. לא אמרתי על כך דבר. ידעתי מאיזו תקופה ניקו מגיע. בתקופה שלו פחות או יותר עודדו שנאה כלפיי כל העולם בערך. מג לשמחתי גם שתקה. "אז אנחנו צריכים להמשיך אל פיתון ואל נירון." אמרה בת דמטר. "הבנתי שיש לך היסטוריה עם נירון," כירון אמר עכשיו בשיא העדינות. מג לא ענתה, אבל נראה שזה מספיק לקנטאור והוא פנה אליי במבט מודאג. "ואיך תביסו אותו? חשבתם על תכנית?" הקנטאור שאל אותי. 

הנהנתי, להפתעתי, ונראה שגם להפתעתו של כירון לחרדתי. קיוויתי מאוד שתהיה לו תכנית גיבויי או משהו כזה. מג הסתכלה עליי בפנים זעופות עכשיו והרימה גבה ושילבה ידיים ונראתה שוב כמו עצמה. ניקו לעומת זאת נשען על וויל שוב במבוכה חדשה ונראה שונה מעצמו יותר מתמיד, אבל בקטע טוב. וויל היה ורדרד עכשיו בפניו אבל שמח גם והוא תמך בניקו שלא יפול לשום מקום. "אנחנו צריכים את כל המחנה," אמרתי לבסוף. "ומה היו החלומות שלך על הכול, וויל?" שאלתי אחר כך.