יום אחד, השועל סיג'יי עבר דירה. ביתו החדש היה בלפלנד. אך בשביל להגיע אליו, הוא היה צריך לעבור דרך חוות האווזים הנודדים, שם בדרך כלל היו אווזים שמציקים לו.

הם היו מנקרים את פרוותו, מושכים בשיערות שפמו הארוך ובאופן כללי, מתעללים בו. באותו יום, התחיל סיג'יי לצעוד, כשלפתע ראה מולו את מנהיג האווזים צועד לקראתו, כולו נפוח מגאווה.

סיג'יי ניסה לברוח מאותו מנהיג, אך זה היה מהיר מדי. "אוף, לך מפה! תעזוב אותי בשקט! עוף מעצבן שכמוך! שו! לך מפה!" הוא התעצבן בפעם הראשונה, עכשיו כשהוא, כלומר האווז היה לבדו, העז לאיים עליו עם שיניו החדות, אומר לו, "רק תתקרב אליי, תראה מה אעשה לך."

האווז המסכן הביט בשיניו, נרתע אחורה צעד יחיד, אך מיד נעצר, מאחר וראה מאחורי השועל את חבריו האווזים שמתקרבים אליו בשקט מופתי, כולם עם מטרה אחת. להכאיב לשועל המדהים שלנו.

השועל המסכן הסתובב לאחור וראה את חבריו של מנהיג האווזים. פתאום, סיג'יי החליט שנמאס לו לחיות כל הזמן בפחד.

הוא פנה בחזרה, הביט בעיניו של מנהיג האווזים ואמר לו, "אני לא מפחד ממך יותר. אני מסרב להמשיך לחיות כך בפחד מתמיד." ואז מתוך גרונו של סיג'יי נפלטה נהמה חזקה, שגרמה למנהיג האווזים לפחד.

מנהיג האווזים פונה אל המקום בו מקודם היו חבריו, אך הם כבר לא היו שם. הם ברחו. בחרו בחיים שלהם על פני המנהיג המפוקפק. הוא ניסה לקרוא להם, לנהום עליהם שיחזרו, אבל הם ניו מבוהלים מדי מהשועל שנהם נהמה כה חזקה.

סיג'יי הבין כי הכוח בידיו ובמקום להישאר שם, לעוד רגע קט, הוא פונה מהמנהיג המפוקפק והבריוני של האווזים, הפעם בראש מורם, בעוד הוא אמר לאותו מנהיג, "אני לא מתכוון לפגוע בך... אני רק רוצה שתדע, שיכולתי, לו רציתי."

מנהיג האווזים התנפח כמו טווס, הגאווה הדבילית שלו, מנעה ממנו להבין את האמת בדבריו של השועל, שסוף סוף קיבל את האומץ לעמוד אל מול אותו טירן. אשר לא פעם ולא פעמיים, הוריד אותו על ברכיו, בכאבים אינספור. האידיוט הוריד את ראשו מטה, כמתכונן לתקוף. אמר לשועל, "אתה...? אתה חושב שאתה יכול לגבור עליי?" כל מילה שלו, ספוגה בשנאה, בקנאה ובזעם, ורץ על מנת לתקוף את צווארו של סיג'יי.

אך סיג'יי שלנו, נעמד על שתי רגליו האחוריות בדיוק ברגע הנכון, ועל מנת שלא להיפגע, נחת על חזהו של האווז התוקף. הוא הביט עליו מלמעלה למטה והכעס העצום על כל אשר עשה לו זה שתחתיו, הציף את עיניו מבפנים, באדום. כך שכל אשר ראה, באותם רגעים, היה כצבוע אדום.

הוא נעץ בו את ציפורניי רגליו הקדמיות ואמר לו, "אני לא חושב, בנג'י... אני יודע!" ובנהמה אחרונה, נתן לו את מכת החסד...

ומאז ועד היום, בנג'י נותר רק אווז, מסכן, חסר כנף. אשר ידע על בשרו, מה קורה, כאשר תוקפים את זה שגדול ממך, שחזק ממך, שמעלייך בשרשרת המזון. שידע מה יקרה לו, אם שוב ינסה לעשות משהו דומה.

וסיג'יי שלנו, השועל הוורוד, הצליח לעבור ללפלנד, לביתו החדש, שם הוא חי את חייו ללא הפחד שהיה בהחלט מיותר, שאיזה אווז אידיוט יהפוך להיות עליו כבריון.

~הסוף!!!~