פעם אחת, לפני שנים רבות, היה מרוץ, אך, לא היה זה סתם מירוץ... היה זה מירוץ סנדוויצ'ים. במירוץ זה השתתפו בדרך כלל, רק הסנדוויצ'ים הטוניסאים והסנדוויצ'ים עם הנקניק... אבל, הפעם רצה להצטרף, גם סנדוויץ' הנקניקיה בלחמניה.

הסנדוויצ'ים הטוניסאים והסנדוויצ'ים עם הנקניק, לא אהבו את הרעיון, בהתחלה... אבל אז, המלך של הסנדוויצ'ים, כולם, הסנדוויץ', שקשוקה, אמר, "אני מרשה לסנדוויץ' הנקניקיה בלחמניה להשתתף בתחרות, אך, רק אם הוא ינצח את הסנדוויץ' הטוניסאי המולך על כל הסנדוויצ'ים הטוניסאים, בתחרות נפרדת שבה, השניים יילחמו על מראה!"

הסנדוויץ' הטוניסאי המולכת על כל הסנדוויצ'ים הטוניסאים, מיד הקימה קול צעקה, אומרת, "אני לא מוכנה להילחם על היופי שלי, מול אף אחד!!!" אבל, אז היא הביטה בסנדוויץ' של הנקניקיה בלחמניה, אומרת, לעצמה, אני על בטוח אפסיד! כאילו, רק תראו אותו... כזה גדול, רחב, שרירי ומסוקס. אסור לי להרשות שנילחם אחד מול השניה, בטח ובטח, שלא על יופי מראה!

בזמן, שהנקניקיה בלחמניה, חושב לעצמו, אני על בטוח אצטרך לרמות, כדי לנצח את הסנדוויצ'ית היפיופה הזאת... כאילו, רק תראו אותה, עם כאלה קימורים, אין סיכוי שאצליח לנצח!

והמלך הגדול של כל הסנדוויצ'ים כולם, סנדוויץ, שקשוקה, חושב לעצמו, נו, כבר שילחמו, או שיתנשקו... כי אפשר להרגיש את המתח באוויר מקילומטרים! אוקיי, הגיע הזמן להחליט. הוא אומר לעצמו ולאחר מכן, אומר בקול רם, כך, שכל אלה שהתאספו, במקום, ישמעו. "הקשיבו הקשיבו! זהו צו המלך, זה אני," מבזיק חיוך, צדדי וממשיך, "או שהשניים נלחמים, או שאני מכריז על ניצחון טכני של הנקניקיה בלחמניה!"

"יייייש!" מיד קורא הנקניקיה בלחמניה.

"מה? לא!" קוראת הסנדוויץ' הטוניסאי, ממורמרת.

"מה לא? למה לא? ומי, בכלל אמר, שאת יכולה להביע דעה?" שואל, המלך, סנדוויץ' שקשוקה.

"אני אמרתי!" מכריזה, לפתע, מלכתו של הסנדוויץ' שקשוקה, היא בעצמה, נקניקיה בלחמניה. אך כמובן, שהשאר אינם יודעים ואינם מודעים, לכך שזו היא המלכה שלהם, שכן היא עד אותו היום, לא יצאה מחדרה שלא בתחפושת, אבל, רק למאורע השנתי הזה, היא נוהגת לצאת, מחופשת.

"ומי את, בכל מקרה?" שואל אותה, בלעג הסנדוויץ', המולך על כל הסנדוויצ'ים עם הנקניק, רואה שהדוברת, היא נקניקיה בלחמניה.

"הס!" קורא המלך, סנדוויץ' שקשוקה. "אל תעז להוציא מילה נוספת מפיך! אחרת, למחבת תלך!"

"א-א-א-אבל, למה?" מגמגם הסנדוויץ' עם הנקניק, המולך על כל הסנדוויצ'ים עם הנקניק.

"א-א-א-אבל, ככה!!!" הסנדוויץ' שקשוקה, מחקה את דיבורו, של המלך של כל הסנדוויצ'ים עם הנקניק. "זוהי המלכה שלכם, אליה אתה מדבר! ועוד בכזה זילזול!"

ההוא, משתחווה אליה אפיים ארצה, מתרפס על חייו, אומר, "סליחה מלכתי... סליחה! אנא, אל תשליכני לתוך המחבת, אני מתנצל! אני מתנצל!!!"

היא כראוי למלכה הטובה שהיא, מהנהנת בפני המלך, כאומרת, 'זה בסדר.' עם חיוך קטנטן, צדדי. לאחר מכן, היא פותחת פיה ומדברת, "אני אומרת, שהסנדוויצ'ית הטוניסאית, יכולה לקבל רשות להביע את דעתה!" היא מחייכת את החיוך הצדדי שלה, פעם נוספת ולאחר מכן, מתיישבת על כיסא המלכות שלה, ממש מאחורי המלך, שעומד על הבמה המרכזית שהוכנה לאירוע המדובר.

"טוב בסדר, יפתי!" מסכים המלך, סנדוויץ' שקשוקה, בלית ברירה, מתיישב גם הוא על כיסא המלכות שלו. "אנא," הוא פונה אל הסנדוויצ'ית המולכת על כל הסנדוויצ'ים הטוניסאים, מחווה עם ידו, לכיוונה ממשיך ואומר, "אמרי לנו את דעתך!"

הסנדוויצ'ית המולכת על כל הסנדוויצ'ים הטוניסאים מביטה סביבה ואומרת, "אממ... אני קצת לחוצה, אבל בסדר..." מחייכת, היא פתאום הופכת רצינית, "אז ככה, דעתי היא, שזה לא הוגן, שזה יהיה ניצחון טכני של הנקניקיה בלחמנייה. כי קשה לי להחליט אם ברצוני להילחם איתו על המראה שלו, רק תראו אותו, הוא כזה חתיך, שרירי ומסוקס... אז איך לכל המלאכים, השוקולדים וכל הדברים הטובים והיפים שבעולם, אתם מצפים ממני לנצח אותו?"

"אני יכול לומר משהו?" מבקש פתאום הנקניקיה בלחמנייה, מביט על המלכה, עם מבט מפציר. כשהמלכה מהנהנת, הוא ממשיך ואומר, "אני בעצמי חושש, מאותם דברים בדיוק! רק שאצלה חשבתי, שהיא עם הקימורים שלה תנצח אותי בקלות, אלא אם כן ארמה."

הסנדוויץ' הטוניסאית מביטה על הנקניקיה בלחמנייה בפליאה ואומרת , "על מה אתה מדבר?!?-"

"הס!" קורא המלך הסנדוויץ' שקשוקה, קוטע את הסנדוויץ' הטוניסאית באמצע המשפט, ממשיך ואומר, "אני מודה שעשיתי טעות. במקום לבקש שתילחמו על מראה, שכן את נקבה והוא זכר, על כן, לשניכם יש יופי שונה, במידה אחרת לגמרי. ולכן החלטתי פשוט לעשות דבר אחר לחלוטין, אך לפני כן, יש עליכם, על שניכם, לענות לי על שאלה אחת, כל אחד לחוד, שאלתי אלייך היא: האם את רוצה אותו?"

"על מה אתה-" היא מתחילה, אך משתתקת, כשהיא רואה את מבטו הכעוס של המלך שקשוקה, אז היא מודה, "כן, אבל...-"

"יופי," הוא קוטע אותה, פונה אל הנקניקיה בלחמנייה, שואל אותו, "ואתה, רוצה אותה?"

"אין לי מושג-" זה מתחיל לומר, אך נקטע אל מול ידו הימנית המורמת של המלך, כאילו שזה אומר לו, דבר אל היד, בעודו, (בעוד המלך, הכוונה), מגלגל עיניו לשמיים ומניד בראשו, כאילו מחכה, לתגובה לשאלה ששאל. מצביע על אוזנו השמאלית עם ידו הפנויה, כאומר, 'כולי אוזן', בעוד הנקניקיה בלחמנייה, מסמיק ומודה, "טוב, נכון, אב...-"

"נהדר!" קורא המלך שקשוקה, שוב קוטע את המדבר באמצע משפטו, "על כן, החלטתי, לערוך חתונה." ליחשושים נשמעים בכל הרחבה, בעוד המלך ממשיך, "הס! הקשיבו הקשיבו, בעוד שלושה ירחים מהיום בערבו של היום התשעים, את," הוא מצביע על הסנוויצ'ית הטוניסאית, המופתעת והנבוכה, "הסנדוויץ' הטוניסאית... ואתה," הוא מצביע על הסנדוויץ' נקניקיה בלחמנייה, "תינשאו. עד אז, אתה נילחם במרוץ,  ביחד עם כולם. נקודה. סוף פסוק!" אחר כך, הוא מוסיף ואומר, "ואני לא רוצה לשמוע יותר שום מילת וויכוח."

המלכה לצידו מהנהנת בחיוך אוהב, אל אהובה. אומרת, "אני מאשרת את פסיקתך."

וכך היה.

הסנדוויץ' הנקניקיה בלחמנייה אכן נלחם עם כולם במירוץ הסנדוויצ'יי בר המקפיץ ואף ניצח. בזכות ולא בחסד.

כך היה שהנקניקיה בלחמנייה, התחתן עם הסנדוויץ' המולכת על כל הסנדוויצ'ים הטוניסאים... והם חיו באושר ואושר בריאות ואהבה עד עצם היום הזה.

~~~הסוף~~~