היה היה פעם קוסם שהלך להופעה שלו, הקוסם הוציא את כובעו מתוך תרמילו. הארנב שלו לא רצה לצאת מתוך כובע הקסמים של הקוסם ואז הקוסם הוציא גזר מתוך התרמיל שלו ופתאום הארנב רצה לצאת.

אבל הקוסם לא הוציא את הגזר בשביל הארנב, אלא בשבילו, עצמו, כי הוא היה רעב.

אך איך שהקוסם ניסה לנגוס בגזר הגזר נעלם מידו (אלא שהגזר לא באמת נעלם, הארנב לקח אותו).

אבל הארנב כל כך מיהר לאכול את הגזר, שברעבונו הוא אכל את הגזר כמעט בשלמותו. אז לאחר כמה דקות, הארנב הקיא את הגזר מכיוון שהגזר נתקע לו בגרון, מה שגרם לקוסם להבחין בגזר שחתוך לשניים, על שולי הכובע, שכן הארנב הוציא את ראשו אל מחוץ לכובע על מנת לקחת את הגזר מהקוסם.

"ח-צוף קטן," קרא הקוסם, כשראה את הארנב מנסה להסתיר את הגזר.

"המפף" עשה לו הארנב, מרים את אפו.

הקוסם שראה את שעשה הארנב החל לכעוס ולרטון ולומר, "חצוף גדול שכמותך, איך אתה מעז??? אני אראה לך מה זה!" הקוסם אז תפס את הארנב באוזניו ומשך אותו מהכובע בכעס, מרים אותו עד לשדה ראייתו.

"תשחרר אותי מיד!" קרא אליו הארנב.

הקוסם נבהל, משראה שהארנב יכול לדבר, הפיל אותו לרצפה, גורם לארנב לנער את גופו הקטנטן כשהוא פוגע ברצפה.

"מה אתה עושה, יא טמבל!" גער הארנב בקוסם.

"א...אא...אתה...אתה, מדבר???" שאל הקוסם, נשמע ונראה מפוחד ומופתע, גם יחד.

"איך קלטת? נשבע, אין לי מושג למה קוראים לכם המין האנושי, המין החכם. אם אתה אינדיקציה למשהו, אז אני רואה שהמין האנושי הוא מין טיפש!"המשיך לפטפט לו הארנב.

בעוד הקוסם מביט בו, בפליאה ושואל, "איך לכל השדים והרוחות, זה ייתכן? איך אתה מדבר?" אבל אז אחרי מחשבה קצרה, ממשיך ושואל, "האם כל הארנבים יכולים לדבר, האם כל החיות, יכולות???" פוקח עיניים לרווחה, אל מול הרעיון המוזר, שעלה לו לראש.

הסוף