קים נאנחה בהקלה כשדלתות החדר שהם שכרו נפתחו סופסוף וקבוצה של חמישה אנשים צעדה פנימה. כולם היו גברים, קים הניחה שהמבוגר ביותר בחבורה היה בן חמישים, פניהם היו שדופות מן השמש והבגדים שלהם היו בלויים. "יופי, אני רואה שכולכם קיבלתם את ההודעה שלי". האיש הצעיר ביותר בחבורה, גבר בן שלושים עם פרצוף ארוך ועיניים שהוצרו בשנאה כשהוא דיבר "לא השארת לנו ברירה, שומרת חוק. אם לא היינו מגיעים, ראשים היו נערפים, ועד כמה שזה לא מפריע לכן למות, אני חושב שכולנו פה מעדיפים להישאר בחיים". קים נהמה ברוגז, זה היה בזבוז זמן מוחלט, יש להם פה את כל ראשי הכנופיות, הן היו צריכות לסיים את זה כבר בשנייה שהם נכנסו בדלת. קים יכלה להרוג את כולם בעוד עיניה עצומות. ארה שלפה מאחד הקופסאות שבחדר ארגז קטן בעוד קולה הדהד ברחבי החדר "ארס עקרבים, תחת הטיפול הנכון זה נחשב לאחד המשקאות הנדירים ביותר במדבר. במצב הטבעי זה רעל קטלני לכל מי ששותה ממנו, אפילו במנה הקטנה ביותר". חמש זוגות עיניים ננעצו בפחד בפני הבקבוק שארה החזיקה, כאילו זה היה אקדח טעון שכוון לראשם. קים ידעה שהם לא טעו. ארה המשיכה בקול רך "אבל אתם הרי יודעים את זה כבר, לא? סליית'רין זה המקום היחידי בכל רחבי המדבר האין סופי שמעז לחלוב עקרבים. אתם כולכם יודעים למה אתם פה, לורד אדרם. אתם יודעים למה אנחנו באנו לפה. מלחמת הכנופיות שלכם חנקה את משלוחי היצוא של העיר והביאו למותם של אזרחים רבים. שומרי החוק נשלחו להשליט סדר". ארה שלפה חמש כוסות זכוכית קטנות, מהסוג שלתוכם נמזגו המשקאות היקרים ביותר בנווי המדבר במרכז המדבר. ארה מזגה מתוך הארגז בקבוקון קטן שסומן עליו איקס אדום אל חמשת הכוסות וצעדה לאחור. היא נהמה בחוסר סבלנות "הוחלט שתקבלו את עונשכם בצדק פואטי, הדבר שמנעתם מאדוני נווי המדבר יהיה לסופכם..." בתנועה חלקה ארה שלפה את אקדחה והטיחה אותו בשולחן, מקפיצה את הכוסות ואת חמשת ברוני הפשע "אבל אנחנו לא ברברים חסרי לב. אנחנו משאירים לכם אפשרות בחירה. הארס... או העופרת. שמעתי סיפורים על אנשים שהצליחו לשרוד מנת ארס אם גופם היה חזק דיו". חמשת הגברים הביטו זה בעיניו של זה ואז שלחו כולם את ידיהם אל הכוסיות. בתנועה אחת חמשת הכוסיות התרוקנו עם תום ושקט נפל על החדר. השקט היה רק רגעי. הראשון נפל קדימה, מחזיק בגרונו. השני נפל מיד אחריו. אחריו הגיע השלישי, ואז הרביעי. רק אדם אחד הצליח להחזיק מעמד ולהישאר ישוב על כיסאו. לורד אדרם ישר את מבטו מלא השנאה אל ארה ונהם "שום רעל לא יפיל אותי". ארה שלחה לעברו חיוך מפתה והתכופפה לכדי סנטימטר משפתיו "או, אל תדאג. לא סמכתי עליו מלכתחילה". בתנועה מהירה ורציפה היא לקחה את האקדח ותחבה אותו מתחת לגרונו. צליל היריה הדהד ברחבי החדר. בתוך פחות מדקה חמשת הגברים היו מתים. קים הביטה בדם שנשפך בשאת נפש ומרמור, ארה שתפסה את מבטה נהמה בבוז "לא ידעתי שקצת דם גורם לך להתחלחל נסיכה". קים נשפה בחוסר סבלנות "זה לא הדם המזורגג. הצעת להם את הרעל, הם לקחו את הרעל. לא היית צריכה להרוג אותו". ארה תחבה את אקדחה שעדיין העלה עשן אל נרתיק העור שקשרה לאגנה "או, אבל הייתי צריכה. אלה הפקודות שקיבלתי" קים התקרבה לכדי סנטימטר מפניה של ארה ונהמה "איזה פקודות? אמרו לנו רק להפסיק את מלחמת הכנופיות, לא לרצוח את כולם, וברגע שהרגת את ארבעת האחרים זה הספיק". ארה הביטה לרגע ארוך בפניה של קים ואז פצחה בצחוק לגלגני מלא בוז "אוי כמה שאת תמימה נסיכה. מזמן שאנחנו לא מקבלות את הפקודות שלנו מן המסדר. אין צדק ואין חוק. יש רק כסף וכוח. אנחנו הכלי שמשרת את בעלי נווי המדבר במרכז, והם כועסים מאוד כשהמשקאות שלהם לא מגיעים". ארה פנתה ויצאה מהחדר "ולחשוב שאת במסדר כל כך הרבה שנים ורק עכשיו את מבינה את זה. תגידי לי נסיכה, מה תעשי עם זה? מה תגידי?" קים פסעה מעל הגופות ויצאה אחרי ארה מן החדר "כלום, מה אכפת לי מהחיים של כמה פושעים עלובים? אני קיבלתי את הפקודות שלי, הפקודות שלי מולאו. שום דבר אחר לא משנה. כל עוד מישהו אחר שימש כשופט, לי אין בעיה לשמש כמוציא להורג". ובמילים אלו שתי שומרות החוק יצאו מבעד לדלת. ארה אפילו לא הסתכלה לאחור. אבל קים כן.

***

ביציאהמהמסבאה מירה חיכתה להם. היא החזיקה בידה רובה ישן ומשופשף וכובע רחב שוליים כיסהאת פניה. שערה היה פרוע ועוד לא נאסף חזרה לפקעת המקורית שקים ראתה אותה איתו. ארהעצרה לרגע לידה ולחשה משהו באוזנה שקים לא יכלה לשמוע. תגובתה היחידה של מירההייתה הנהון והיא הסתובבה חזרה אל המסבאה. היא עצרה לרגע ליד קים, גופה הצנום היהיפיפיה ומושך אפילו יותר מקרוב כשקים יכלה להבחין בקימוריה וביופיה הטבעי. קולההיה חלש אך עשיר ונעים "אני לא יודעת מי את, שומרת חוק. אך בבקשה, שמריעליה..." קים הביטה בארה שהחלה ללכת חזרה אל הסוסים שלהם מבלי לחכות לה. היאהנהנה ועמדה ללכת אבל מירה תפסה במפרק ידה בכוח. ידה השנייה החופשיה של קים נעהמתוך אינסטינקט אל אקדחה ובתנועה חלקה ומהירה היא הצמידה אותו לרקתה של מירה,מוכנה ברגע לפוצץ את מוחה החוצה. מירה לא הרפתה מידה וטבעה את עיניה בעיניה של קים"עננים של סופה רוחשים במדבר, נאות המדבר במרכז נהיים יותר ויותר מסוכנים.איש אינו שומר על החוק יותר. בבקשה, שמרי עליה את. כי היא לא תשמור על עצמה, היאמעולם לא שמרה". קים הביטה בעיניה מלאות הרגש והכאב של מירה והנהנה שוב. ידהשל מירה שחררה את אחיזתה וקים החלה לפסוע במורד הרחוב והלאה אל הסוסים. היא רצתהלהרגיש שוב את מגעו של שובל, את מגע הרוח על פניה בדהירה. אבל יותר מכל היא רצתהלהשאיר את העיר המקוללת הזאת מאחוריה ואת חמשת האנשים שהיא עזרה להרוג.