הלו,

*מציצה דרך הדלת בחשדנות, תוהה אם אוכל לשרוד אחרי שאחזור לפרסם את הסיפור*

אז כן, אתם רואים נכון, הסיפור חוזר לפרסום!

ולא, זה לא בגלל שיש לי הרבה פרקים לפרסם ( יש לי רק ממש ממש את ההתחלה), זה לא בגלל שיהיה לי עכשיו זמן לכתוב הרבה פרקים ( צבא מתחיל עוד מעט), זה נטו כי התגעגעתי. 

התגעגעתי להוציא את הרעיונות שהראש שלי אוגר, החוצה. התגעגעתי להראות לכם את העולמות שמסתתרים בתוכי. התגעגעתי לשיחות על העולמות והדמויות, לטיפים, לביקורות, להערות. 

למי שעוקב אחרי ספר החפירות שלי, דיברתי שם באחד הפרקים על כמה אני מרגישה תקועה עם הכתיבה. אני לא מתקדמת לשום מקום, ואני לא מרגישה שאני משתפרת כשאני כותבת לעצמי ואף אחד לא קורא. ואולי אפילו התדרדרתי לאחור. ולא, אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לאבד את הכתיבה, אני לא רוצה לכלוא את כל הסיפורים בתוך הראש שלי כי הוא יתפוצץ בסופו של דבר ואני ממש ממש לא רוצה לוותר על אחד הדברים שאני עושה הכי הכי טוב.

אז הסיפור חוזר לפרסום, אבל שונה ממה שהכרתם.

חוץ מהפרולוג שעבר תיקונים ממש קטנים ולכן מי שקרא בעבר, ייזכר בהכול שם- כל השאר השתנה. מהפרק הראשון הלאה, העלילה כמובן נשארה אותו הדבר, אבל ההתפתחות שלה שונה. שונה בקטע שלי יותר קל להבין אותה ולבנות אותה, ולדעתי היא גם יותר טובה כשהיא יותר מובנת לי. מקווה שגם אתם תאהבו את השינוי...קצת מלחיץ הקטע הזה כי הגרסה הראשונה של הסיפור זכתה לביקורות שגרמו לי לקפוץ מאושר בבית, ולזכות בשני פרסים ( בחירת השופטים ובפרסי העל- טבעי). לא בטוחה איך הגרסה החדשה תתקבל...מקווה שגם באהבה.

~ הפרסים לא על הכריכה הזאת, כי אני לא רואה לנכון להשאיר אותם כשהם לא שייכים לגרסה הנוכחית ~

לגבי זמני העלאה...תהיו סבלניים. אני איטית בכתיבה ואין הרבה פרקים. זה פשוט כל כך בער לי והחלטתי שאני מפרסמת את הסיפור לא משנה מה. אני אכתוב בקצב שלי, ואני מקווה שיהיה פה מי שימשיך ויעקוב וזה יחמם לי את הלב אם זה מה שיקרה. בצבא אני בכלל לא יודעת מה יקרה, בעיקר בחודשים הראשונים של הטירונות והקורס. אבל אל תהרגו אותי פה בבקשה, ויש פה כאלה שרצו שאחזיר את הסיפור ככה שאני לא האשמה היחידה ^^ סתם, סתם, אוהבת את כל מי שהציק לי עם להחזיר את הסיפור. זה באמת היה מדהים שגם הרבה זמן אחרי שהסיפור ירד והוקפא, אנשים עדיין זכרו אותו ורצו לקרוא אותו...או שקראו אותו למרות ההודעה על ההקפאה. זה באמת היה אחד הדברים שגרמו לי לחייך הכי הרבה או לצרוח מאושר. זה היה ממש מרגש  שאנשים אשכרה אהבו עד כדי כך סיפור שילדה בת 15 כתבה ( אני עוד שנייה בת 18 לתוהים עכשיו).

וזהו...כדי לעשות את תחילת הסיפור רשמית, אעלה את הפרולוג ביום ההולדת שלי שחל ממש בקרוב. עד אז, מחכה לפגוש את הקוראים הישנים וגם את החדשים שיצטרפו אלינו, מחכה לאווירה ומחכה לאנשים שידעו גם לתת ביקורת ולעזור לי להתקדם עם הכתיבה- כי זו המטרה הכי גדולה שלי בפרסום הסיפור.

שבוע טוב וברוכים הבאים לעולם המתים!