היי לכולם! איך אתם? לתלמידים בקהל, נצלו את החופש שלכם בצורה הטובה ביותר שאפשר כי אולי החגים מתקרבים וזה אומר עוד חופש, אבל עדיין... עדיין... מצטערת שבטעות פרסמתי את הפרק הזה לפני שבוע או שבועיים למרות שלא סיימתי לכתוב אותו וזה שימח אתכם. אני לא אוהבת לעשות לקוראים שלי חיים קשים יותר ממה שיש להם ממני או לא ממני או ממני בעקיפין~

הערה: הפרק הזה ופרק 22* (פרק 21 לשעבר) מסומנים בכוכבית כי יצא ששיבשתי קצת את ציר הזמן. פרק 22* קורה ביום שישי ה15.2 ואילו הפרק הזה ביום שבת ה16.2 ולכן הוא היה אמור להיות לפני. אבל בגלל שפרק 22* מכיל סצינה ביום שני ה19.2 וטוביאס חוזר לדירה, פרק 21* מרגיש לא במקום כי פרק 21* בא אחרי פרק 20. חשבתי למחוק את הסצינה האחרונה בפרק הזה, אבל ראשית, כואב לי על משפפי טוביגרייס שמחכים לקטעים שלהם יחד ומספיק שכולכם מחכים לפרק פעם בחודש. שנית, אני לא רוצה למחוק סצינות או טעויות אם זה לא קריטי מספיק לטווח הארוך. זה פחות נראה טוב בעיניי... לכן שיניתי את המיקום של הפרקים וסימנתי אותם. מקווה שתקבלו את ההסבר שלי. אתם מוזמנים לקטול אותי~

מושגים:

באנדאו* (bandeu) חזיית סטרפלס מרובעת שעשויה מבדים גמישים במיוחד.

בלקונט** (balconette)- חזייה שנראית כמו מרפסת (כן, יותר מרפסת משאר החזיות בארון).

מקווה שתהנו מהפרק הזה שהוא לא דרמטי או עצוב לשם שינוי מזה תקופה~

----------------------------

יום שבת אחר הצהריים טומוקו וטוביאס הלכו לקניון למשימה המבצעית שלהם: לקנות הלבשה תחתונה לגרייס.

"חזייה מטומטמת, זה עדיין מדהים אותי שישר חשבת על לקנות לגרייס חזייה ותחתונים כמתנת יום הולדת." טומוקו אמרה בסרקסטיות, אחת מידיה שכוסו בכפפות בעלי אצבעות חתוכות נגעה במצחה. נראה כאילו מוחה הקטן הולך להתפוצץ. "אם זה היה כל גבר אחר, הייתי אומרת שזה רומנטי. אבל מדובר בך וכל דבר שאתה עושה דפוק במיוחד או מטריד." ידה נשמטה עם צליל אנחה משפתיה הדקות, פניה נראו סובלות. "באמת... עצוב לי על גרייס. לא פלא שהיא כעסה עליך בוולנטין..." ליבו של טוביאס חש דקירה בליבו מהעקיצה הזאת. השניים נכנסו למעלית ולחצו על הכפתור של הקומה הרצויה. כמה שניות אחרי הדלתות נסגרו לפניהם והם התחילו לעלות.

"אומרת האחת שמתייחסת לתחתונים כאילו הם הדבר הקדוש ביותר על פני כדור הארץ. אני יודע שאת מתה לקנות לסונאן תחתונים בסגנון ה...אנימה הזה שלך." הוא החזיר לה, פניו התעוותו כשניסה לבטא את המילה "אנימה". הוא לא היה בטוח אם זה השם של הסדרות הסיניות המצוירות הסוטות האלה שהיא וסונאן אוהבים לצפות בהן ותוך כדי טומוקו משדלת אותו לצפות באלה שמראות יותר תחתונים מכל זווית אפשרית. פניה של טומוקו האדימו מהמבוכה מיד, עיניה המלוכסנות הושפלו לרצפה. טוביאס לקח ממנה צעד אחורה, פניו התעוותו בגועל. הוא ידע שהוא צדק, אבל הוא בהחלט לא רצה הוכחה שתגיד את זה. "סוטה." הוא טרח לציין בסלידה. כדי לנחם את עצמו, הוא דמיין את סונאן עם חזיית באנדאו* כתומה בוהקת עם נגיעות טורקיז שנטה לכיוון הירוק. זאת בהחלט חזייה שהתאימה לו.

אחרי כמה שניות, ידה הקטנה נחה על כתפו, יוצאת מהשרוול הענקי של הסווצ'רט הסגול שלה שהיה גדול עליה באיזה שתי מידות. פניה לבשו חיוך אימהי בלי שום זכר לכך שהביך אותה לפני כמה שניות. "אוי, תחתון מסכן שכמוך, לא מבין את המשמעות האמיתית של תחתונים... אל תדאג, ילדי הקט, אדאג לחנך אותך כשנגיע לחנות." היא נשמעה כמו הקדושים, ההילה שלה נראתה כמו ההילה המשיחית שלהם. לא... הוא לא ייפול למזימה המרשעת של גברת תחתונים. הוא יכל לראות טוב מאוד את הרשע בפנים שלה. הוא רצה להטיף בחזרה, אבל המעלית בדיוק הגיעה לקומה של היעד שלהם. דלתות המעלית נפתחו, חושפות כמות מכובדת של אנשים שחיכו להשתמש בה. השניים התבוננו באנשים, פתאום מבינים איפה הם נמצאים. הם ניתקו את המגע בניהם במהירות ויצאו מהמעלית כאילו כלום לא קרה עד שהגיעו לפינה שקטה בה יכלו לנשום אוויר. הם נשמו עמוק וניסו להירגע. 

"אני מקווה שהם לא שמעו אותנו..." טומוקו אמרה, פניה המבוהלות עדיין הכילו גווני אדום. הוא יכל להבין אותה, זה הדבר הכי מפחיד שיכול להיות. גם ליבו הלם בחוזקה מהפחד שיגלו על אהבתו הטהורה לחזיות. מהחום שחש מהלחץ הוא הוריד את הצעיף השחור שכיסה את צווארו. 

"אפשר לשים את הצעיף שלי בתיק שלך?" הוא שאל. טומוקו הנהנה לחיוב בבהלה. בתנועות מפוחדות מלאות סרבול היא הורידה כתפית אחת של התיק השחור שלה, פתחה את חתיכת הבד שסגרה אותו, את הרוכסן הגדול והכניסה את הצעיף. מיד אחרי היא החזירה את הכתפית למקומה. 

"הכל יהיה בסדר... אל תדאגי. אף אחד לא יחשוד בנו." הוא ניסה לנחם אותה, עיניו העייפות נפגשו עם עיניה שהיו חלון מספיק גדול לסערה שהתחוללה בליבה. "החזייה שבשמיים תגן עלינו." הוא ציין בביטחון, נזכר שיש מי שמגן עליו. באותו רגע הדאגה שהייתה על פניה של בחורה הקטנה הרזה התנדפה מיד כלא הייתה. במקום זה, הבעה זועפת. ידיה השתלבו זו בזו, הסרטים בעלי גוון סגול כהה יותר שנקשרו בשרווליה הענקיים נעו בהתאם.

"הו באמת? לפי מה שאני יודעת, חזיות לא ממש יודעות להגן... הן בקושי מרימות את החזה שלי ואני קרש חיתוך. לעומת זאת תחתונים עושים עבודה מעולה." היא ציינה עם ראש מורם לפני שלקחה את ידו של טוביאס. במגע הקל הזה ניכר כמה הפרשי הגדלים בניהם ניכרים, הוא הרגיש שהוא מחזיק בידה של ילדה קטנה מאשר אישה בוגרת. "בוא, אני אחנך אותך לתורת התחתונים, ילדי הקט."

"אני מבוגר ממך בשמונה שנים!" הוא מחא כמו ילד קטן. 

"כרגע אתה רק תינוק שלומד את הדרך הנכונה לחיים טובים." היא השיבה באדישות. הוא היה נבוך מדי מכדי להחזיר. אם ימחא בקול נגדה, זה יהיה ממש מוזר. אז הוא פשוט העדיף ללכת כמו ילד מושפל. 

אחרי שיטוט בקומה הם הגיעו לגן העדן שלהם: חנות הלבשה תחתונה. איך שנכנסו לחנות שהכילה גוונים רבים של ורוד פסטל, לבן ושמנת, הם החלו להרגיש כל חזייה וכל תחתון. אוי... כמה שטוביאס התגעגע לחזיות... הרכות שלהן, הגזרות השונות, הצבעים, המגוון, הריפודים... הוא רצה את כל החזיות אצלו בדירה. זה גם למה היה לו חדר נוסף פנוי עד שגרייס החליטה שהיא גרה אצלו כדי לחסוך כסף. נראה שטומוקו הייתה באותו הראש כי היא הרגישה כל תחתון בחנות הנשית כאילו לא ראתה תחתונים מימיה. לא עבר זמן רב אבל כבר בידיה היו כמה זוגות תחתונים, נראה שתכננה לקנות לעצמה. אישה מרשעת... ככה מפקירה אותו בשטח האויב? הוא התקרב אליה, מתקשה להתנתק מהחזיות היפות על הקיר. הוא יכל לשמוע איך הן קוראות לו, מתחננות שיהיו איתו עוד. לא משנה כמה רצה, יש להם משימה והם חייבים לבצע אותה קודם. 

"אהמ... טומוקו?" הוא קרא לה בהיסוס, מנסה ככל יכולתו לקרוא לה בשמה במקום גברת תחתונים. אחרי כמה פעמים שניסה לקרוא לה בזמן שחיטטה בין זוגות התחתונים במתלה ותוך כדי מלמלה, הוא טפח על כתפה כדי להשיג ממנה תגובה. הרזה הנמוכה מיד קפצה ממקומה בבהלה ונסגה אחורנית טיפה רק כדי לגלות שזאת דמותו השמנה של טוביאס. היא התקרבה אליו והציגה את התחתונים שהיו בידיה. זוג התחתונים הראשון היה תחתון בגודל רגיל בצבע תכלת פסטלי. בחלק המרכזי של פריט הלבוש משני צדדי היה בד נקי ללא שום ציור או קישוט. החלק הקדמי היה רחב יותר ודומה לחץ שבור בעוד החלק האחורי היה דומה לחץ מופנה כלפיי מטה. בצידי התחתון הייתה תחרה שנתנה להם מראה חמוד יותר ממה שהם היו באמת.

"תראה איזה תחתון מהמם זה!" עיניה נצצו יותר מהכוכבים מרוב אושר. "התחתון הזה אמנם נראה פשוט בעיניך, אבל הוא בעל אישיות ייחודית. הוא מספק ללובשת תחושת ביטחון שמשהו מחסה אותה כך שהתנועה שלה תהיה חופשית, אבל מדגיש את הישבן תוך כדי בצורה אלגנטית." האצבע שלה נדדה לתחרה. "התחרה בצדדים מדגישה את התמימות של הלובשת, צדדים יותר עדינים בליבה לצד הסקסיות של התחתון הזה." לחייה האדימו קלות לפתע. "א-אבל אל תחשוב שהיא ז-זנותית או משהו. הסקסיות שלה באה בצורה מתוחכמת יותר לפי הצבע הכחול. כחול זה צבע של חוכמה, רוגע. ג-גם הצבע לא כזה זעקני. זאת מישהי ממש ממש רגועה שלובשת אותו." ידה הפנויה נעה למעלה ולמטה בחדות כמו מעלית.

שפתיו נמתחו לכדי קו ארוך, נשימותיו נעשו עמוקות יותר. הוא לא צריך את המידע הזה... חבל שהנערה שחורת השיער לא חשבה ככה כשהיא הציגה את התחתון השני. הזוג השני נראה פשוט מקדימה. זה היה תחתון לבן  עם רצועת גומי, תחרה בחלק בו מכניסים את הרגליים ושני קווים אלכסוניים כלפיי מעלה בצבע בז'. הוא לא הבין מה טומוקו אוהבת בתחתון הזה. 

"אני יודעת שהוא נראה לך פשוט." היא הפכה את התחתון לצד האחורי שלו, חושפת את העובדה שהתחתון הזה היה חוטיני כשבחלק העליון שלו עבר סרט בז' כפי שקורה במחוך כקישוט. "תראה איזה חמוד זה! זה פשוט תחתון כל כך מהמם שאני בוודאות חייבת אצלי בארון! זה פשוט... אני, אתה יודע? זה נותן לי וייב כזה של אנימה לפי הרצועה של המחוך מאחור, זה חמוד, זה לוליטה מאוד ואני חולה על לוליטה למרות שאני פחות מתלבשת ככה. מדהים אותי גם שבתור חוטיני שנחשב למשהו שהוא יותר סקסי כזה, חושני, אין לו שום אנרגיה סקסית בגלל הצבעים שהם טהורים כל כך." היא הסבירה במהירות, אז החיוך שלה קטן, הידיים שלה שהחזיקו בזוגות התחתונים צנחו מעט. "אתה יודע... אמנם זה לא חצי-חצי, אבל כשאני מסתכלת על הצבעים של התחתון, זה גורם לי לחשוב על זה שאני מעורבת, שאני לא לבנה מלאה או יפנית מלאה. קצת עצוב לדעת שלא היה לי מקום להשתייך אליו." פתאום היא הזדקפה במקומה בגאווה, הידיים שלה הרימו את התחתונים בביטחון. "אבל בשביל זה תחתונים קיימים! לא משנה איזה גזע אתה, דת, מגדר או עוד משהו, כולם לובשים תחתונים! אני רוצה שייראו את היופי הזה!" היא הסבירה בגאווה. טוביאס נחרד לשמוע הרצאה על חוטיני מסכן? מאוד. אבל היה לו נחמד להכיר יותר את הנערה הקטנה שאיתו... גם אם זאת בדרך מצלקת במיוחד.

"אהמ... זאת לא המטרה לשמה התכנסנו... גברת- טומוקו..." טוביאס ציין, פניו עדיין שידרו את הזעזוע שחווה מההטפות של גברת תחתונים. החיוך היה דבוק על פניה האליפסיות כשהציגה תחתון נוסף.

"תראה איזה תחתון יפה זה אבל!" היא קראה בהתלהבות לפני שהציגה את התחתון השלישי. זה היה תחתון שלא ראה מימיו (למרות שהרבה מהתחתונים שטומוקו הכירה לו או ציירה במחברת הכה קדושה שלה נכללו בתוך הקטגוריה של תחתונים שלא ראה מימיו). פריט הלבוש המינימלי הכיל יותר בד משני חבריו הקודמים ברשימה, נראה שהיה בגזרה גבוהה יותר משלהם. מה שהיה עוד יותר מיוחד בתחתון הזה הוא שזה נראה שילוב של הצורה של התחתונים הקודמים שטומוקו הראתה לו ובוקסר. צבעם של החלקים האטומים שצורתם הייתה של חוטיני היה שחור כלילה, כזה שחזיית האופל אוהבת. החלקים שנתנו לתחתון צורה של בוקסר היו רקמות שחורות בצורה שדמתה לזאת של צדפים. "אני מכירה מלא תחתונים וזה פחות אני כשזה נוגע לתחתונים, זה יותר לוסי כי זה גותי בדיוק כמוה, אבל אני עדיין אקח אותו לאוסף שלי." היא הסבירה. "אה... חבל שתחתונים לא נחשבים למתנת יום הולדת נורמלית... אחרת לוסי הייתה מקבלת אותם..." היא נאנחה. 

"טומוקו... זאת לא המטרה לשמה התכנסנו. להזכירך, יש לנו למצוא תחתונים לגרייס." הוא הזכיר. 

 "אוף, אנחנו באמת חייבים לחזור למשימה שלנו? אי אפשר לוותר על הרעיון הדבילי שלך ולעשות יום כיף עם התחתונים?" היא התחננה כמו ילדה קטנה.

"כלבה..." טוביאס קילל אותה. "היי, אולי את יכולה להיות פה כי זה בסדר שבת תסתכל על הלבשה תחתונה בלי להיחשב לסוטה, אבל ככל שאני נמצא פה יותר, כך מתים יותר להזמין לי משטרה." הברונטי התעצבן. הוא ממש לא מוכן לסבול רק בגלל הברבריות האנוכית של גברת תחתונים.

"זה ממש לא נכון!" טומוקו התנגדה, אז כופפה את עצמה קלות במקומה. אוזני הארנב בכובע השחור המחישו את ההשפלה שלה למרות שהיו כלפיי מטה כל הזמן הזה.

"טוב... אני לא באמת יכולה להבין את הכאב שלך בתור גבר שאוהב הלבשה תחתונה, אבל גם לנשים לא קל."  האחיזה בקולבי התחתונים התהדקה. "נשים מדברות על הלבשה תחתונה וכל זה... אבל זה לא בגלל שהן באמת רואות את היופי שלה כמונו. כל הדיבורים בנושא הם בעיקר אם זה סקסי מספיק בשביל בן הזוג שלהן או בשביל למשוך גברים." היא הסבירה, אז הזדקפה לשנייה. "או למשוך נשים." היא ציינה, נזכרת בג'וזפין ולוסי. "בכל מקרה... אם אישה תתלהב מהלבשה תחתונה כמו כל דבר רגיל ותרצה לבטא את האהבה שלה דרך לבוש שיחשוף את החזייה והתחתונים שלה, היא תיחשב למוזרה במקרה הטוב, ובמקרה הרע לזונה. הדבר הכי רע שאישה יכולה להיות הוא זונה."

טוביאס הביט בדמותה הקטנה הצבעונית שהסתגרה בתוך עצמה, בהבעתה הכאובה שנראה כאילו נזכרה בצלקות מהעבר. נראה שהוא זלזל בנשים במשך כל השנים... מרוב שהיה עסוק בזה שהוא לא יכול להתקרב לחזיות, הוא שכח שנשים סבלו משחר ההיסטוריה מהחפצה על ידי גברים כמוהו. הוא לא יכל להבין את הסבל שלהן יותר מדי, אבל פתאום יכל להבין למה כולם, בייחוד הבנות בבית הספר, הסתכלו עליו מוזר וקיללו אותו למרות שניסה להפריך את השמועות שהטריד את האקסית שלו מינית. פתאום הסיבות לשריפת חזיות במצעדי מחאה של פמיניסטיות הרגישו הגיוניות. זה למה גרייס הופתעה שקרא לה בשמה לראשונה לפני שנתיים. הן רק ניסו שייראו את הערך שלהן כמו שהוא רצה שהעולם ייראה את הערך האמיתי של חזיות. ליבו כאב, כאב מאוד בצורה בלתי ניתנת לתיאור. הוא חייב להתנצל בפני יותר מדי אנשים. הוא התקרב לדמותה הקטנה ממנו בהרבה בין אם זה בגובה או ברוחב וחיבק אותה בחוזקה. "אני מצטער... אני ממש מצטער..." הוא יכל להרגיש את המילים בורחות מפיו בזמן שהתנצל. היה לו הרבה מה לומר אך המילים לא רצו לצאת בגלל אותו כאב. כל מה שיכל באותו רגע הוא לתמוך בה דרך חיבוק חם. אחרי כדקה הוא ניתק את החיבוק אך ידיו נחו על כתפיה. "יחד טומוקו. יחד אנחנו נשנה את המערכת הזאת! יחד נראה את היופי האמיתי של הלבשה תחתונה לא משנה מה כולם אומרים. ניתן לאנשים להתגאות בחזייה שלהם או התחתונים שלהם." עיניו העייפות נצצו כשחיוך רחב על פניו ממוסגר בזקן חום. חיוך רחב עלה על פניה של הנערה הרזה.

"אני באמת שמחה שיצא לי להכיר אותך." היא ציינה. המגע בניהם התנתק סופית, היא הסתובבה לכיוון של התחתונים. "שנתחיל במשימה שלנו? יש לנו בוסית שצריכה שיראו לה את היופי האמיתי של חזיות ותחתונים." טומוקו הציעה בנחישות, ידיה היו על מותניה כמו בפוזה של גיבור על. היא הציעה. טוביאס הסכים מיד בחיוך.

הוא חזר לחזיות שהיו על הקיר, תוהה איזו חזייה תתאים לגרייס. הוא חשב ללכת לכיוון של צבע של דולרים, ירוק, אבל החזיות הירוקות הכילו עליהן רקמות רבות של פרחים. גרייס לא הייתה אחת שמחוברת לטבע ולא משנה שרוב חייה הייתה צעד אחד קרוב ללהיות הומלסית. אולי חזייה כחולה כהה? לא... יש לה מלא. הוא חיפש בין החזיות השונות את חזיית האישיות של השותפה שלו לדירה. 

"לעזור לך?" קול נשי הקפיץ את המבוגר השמן במקומו. הוא הסתובב אחורנית לכיוון הקול, רואה מול עיניו אחת מהדיילות של החנות. היא הייתה נמוכה ממנו במעט, פלג גופה העליון היה רחב יותר מחלקה התחתון. שיערה הקצר שהגיע עד כתפיה סודר בראוותנות לכדי גלים ענקיים. הלב שלו הלם במהירות מהמארב הלא צפוי מאחור. אוי לא, האויב תפס אותו! זהו, הוא מחוסל רשמית. המשטרה תיקח אותו באזיקים היישר למעצר, הוא לא ייראה אור יום או חזיות מעבר לסורגים. במקרה הטוב הוא ישתחרר אחרי עשרים שנים היישר לרחוב. במקרה הרע... האסירים האחרים יהרגו אותו על היום הראשון. הוא גמגם טיעון שירחיק את האויב ממנו, אבל לא היה בראשו שום דבר. יותר מזה, הדיילת לא נראתה משוכנעת במיוחד מהחרא שהוציא מהפה שלו.

זהו, להתראות עולם יקר. 

"זה בסדר, אנחנו מסתדרים." קול נשי נוסף נשמע. הדיילת וטוביאס הסתובבו לכיוון הקול, מגלים מול עיניהם דמות צעירה יותר מהם. זאת הייתה נערה אסייאתית רזה כמקל, רגליה שכוסו בסקיני כחול כהה בצבצו  מסווצ'רט האוברסייז שלה בגוון סגול לבנדר עם תמונה של דמות אנימה וסרטים כהים בשרוולים אשר גרם לה להיראות קטנה יותר מהרגיל. כך גם היו נעלי הפילה הלבנות שלה שהיו גדולות במיוחד. שיערה השחור היה פזור, חלק ממנו נח על כתפיה, ועל ראשה היה כובע שחור עם אוזניי ארנב. בידיה עדיין היו התחתונים מקודם. הוא בחיים לא חשב שהוא ייראה תקווה באוהבת תחתונים כמוה, את המפתח שלו לשחרור מפוטנציאל למעצר. הדיילת עדיין לא נראתה מרוצה כל כך, אבל לפחות יש מישהו שמשגיח על מישהו שנראה מטריד כמו טוביאס. "את מבינה? אנחנו מחפשים הלבשה תחתונה לבת הזוג שלו כמתנה מאוחרת ליום האהבה, היא התעצבנה עליו לפני כמה ימים שהוא לא קנה לה מתנה. נכון, טוביאס?" היא שיקרה למוכרת עם חיוך לבבי משולש על פניה ומבט מתנצל בעיניה המלוכסנות.

"כן." טוביאס השיב בתקיפות אחרי התעוררות מהקיפאון שלו. פניה החמוצות של הדיילת המבוגרת השתנו לכדי חיוך רחב. אולי היא לא כזאת רעה כפי שחשב לפי החזייה השחורה שלה? היא הציעה את עזרתה בהתלהבות, כצפוי מתפקידה. היא הראתה להם דגמים שונים של הלבשה תחתונה סקסית והסבירה למה כל דגם אולי טיפה יותר טוב ממה שיסבירו על הלבשה תחתונה אי פעם.

הם חייבים את החזייה ההיא בצוות שלהם! אבל הם יגייסו אותה בפעם אחרת. השניים נפנפו אותה עד ליום בו ייפגשו שוב בנסיבות נחמדות יותר. כרגע היא לא יותר מגורם מפריע במשימה הסודית שלהם. בתגובה היא נעמדה קרוב לקופה, מחכה ללקוחות חדשות שייכנסו לחנות כנץ. איך שהתרחקה מהם, השניים נשמו מרוב הקלה. חיבוק מוחץ מטוביאס לא איחר לבוא. 

"תודה רבה לך, ממש הצלת אותי!" הוא קרא באושר. "לא הייתי יודע מה הייתי עושה בלעדייך פה... בחיים לא חשבתי שיגיע יום בו יצו- מישהי כמוך תציל אותי." טומוקו חייכה למרות שנחנקה למוות מהבחור השמן.

"אנחנו צוות, לא? זה מה שחברי צוות עושים." היא השיבה בקלילות. טוביאס ניתק את המגע, מתבונן בדמותה הקטנה של טומוקו. נכון... טכנית הם חברי צוות. הם לא סתם חברים מהפקולטה כחלק מקבוצת חברים שאיכשהו התחברה... הם צוות במותג עתידי של הלבשה תחתונה שישנה את העולם.

"אז מה האופי של גרייס..." השניים שאלו יחדיו.

"קמצנית." טוביאס ציין מיד בלי להניד עפעף.

"תכפה את החזון שלה על אחרים." טומוקו ציינה כששפתיה הדקות נמתחו לכדי קו ישר. 

"ותנצל אותך עד הסוף." טוביאס הוסיף בייאוש, נזכר בנוכחותו של ביל, חתול המחמד של גרייס, בדירה שלו. כך השניים הסעירו את מוחותיהם עד להבעות חמוצות. 

"לפי זה, אף לבוש תחתון לא מתאים לה..." טומוקו מלמלה בשקט, ידה נחה על הסנטר שלה. "אולי ננסה להתמקד בתכונות של גרייס בזמן שאנחנו מחפשים לה משהו..." היא הציעה בהיסוס. 

"רעיון מעולה. בואי ננסה להקדיש לזה כמה שפחות זמן כי אני לא יודע כמה זמן אני עוד אוכל לשהות פה גם אם את מגנה עליי." טוביאס הדגיש. השניים התפצלו כל אחד לתחום המומחיות שלו. הם חיפשו בין דברי ההלבשה התחתונה השונים מה יכול להתאים. אחרי שש דקות טוביאס ניגש לטומוקו.

"מצאת תחתון שמתאים לגרייס?" טוביאס שאל. טומוקו מיד החמיצה את פניה לנוכח לחזייה השחורה שהייתה בידיו של טוביאס. 

"זה ממש לא מתאים לחוטיני שבחרתי לה!" היא התעצבנה והציגה את התחתון שהיה בידה. זה היה חוטיני כחול עם רקמת תחרה שחורה שחוברה לגומי הכחול של החוטיני. חלקו הקדמי של התחתון היה שקוף למראה בעוד שהחלק האחורי לא והאמת לא נראה שזה ממש שינה כי זה במילא לא היה מכסה את התחת שלה. מקדימה גם היה סרט שחור חמוד למראה שתאם לתחרה השחורה בגומי. 

"החזייה לא מתאימה לתחתון?! סליחה, אבל זה ברור שצריך להתאים את התחתון לחזייה ולא ההפך והתחתון שבחרת לא מתאים. טוביאס השיב בקול. הלקוחות והדיילות שהיו בחנות הסתובבו לעברם. כשהשניים הבינו מה קרה, פניהם האדימו. הם לא יכולים להתנהג איך שבא להם! הם עדיין בשטח האויב! טוביאס לקח נשימות עמוקות. הוא יסביר לטומוקו למה הוא צודק והם יוכלו להשלים את המשימה שלהם. השניים חיכו שהמבטים לא יהיו עליהם כדי שיוכלו להשלים את המשימה. 

"טומוקו..." הוא ניסה להתחיל בביטחון. "אמנם את חושבת שחזייה צריכה להתאים את עצמה לתחתונים, את טועה. אמנם בשבילך החזייה ביד שלי נראית כמו חזייה רגילה, אבל זאת חזיית בלקונט** עם מפלס קאפ נמוך. זאת חזיית מלאת גאווה שלא מתביישת להצהיר בהישגים שלה, במטרות שלה, במי שהיא, בדיוק כמו גרייס. למרות שהיא גאוונתית, היא לא ממש תומכת, אז היא מתאימה לבנות עם חזה קטן." הוא התחיל בהסבר שלו, בינתיים לא נראים סימנים שטומוקו משתכנעת. 

"מה הטעם בחזייה שלא תומכת, דפוק אחד? התפקיד היחידי של חזייה הוא לתמוך בחזה, ואם היא לא עושה את זה, מה הטעם בחזיות?" טומוקו שאלה. 

"והמטרה של תחתונים היא לכסות את התחת אבל לא נראה שהתחתונים ביד שלך עושים את העבודה הזאת." טוביאס עקץ בחזרה. טומוקו רתחה במקומה. 

"זה לא סתם תחתון, זה חוטיני, אוקיי?!" היא הדגישה. "בשבילך זה לא מממש את המטרה שלו כתחתון, אבל דווקא בגלל שהחוטיני פתוח באזור של התחת זה מדגיש את חוסר הבושה של גרייס, אותו חוסר בושה שגרר אותנו בעקיפין להתווכח על הלבשה תחתונה למרות שזה ידוע שתחתונים טובים יותר." היא התחילה את ההסבר שלה.

"חזיות." טוביאס תיקן. 

"שקט!" היא התעצבנה חרישית. "גם החלק הקדמי שייתכן שקוף מדי לטעמך מציין את חוסר הבושה, הגאווה, אך גם את זה ששקוף מה יהיה הצעד הבא שלה כי זה בחלק הקדמי של התחתון. ועם זאת, היא פועלת בשיקול דעת, ברוגע, כך רואים לפי הצבע הכחול של התחתון. נכון שגרייס רגועה כל הזמן. טוב, רוב הזמן, ונראה שהיא פשוטה מדי, אבל יש בה צדדים עדינים וחמודים. מי כמוך יודע את זה כמישהו שמאוהב בה?" היא הסבירה, שמה את המשפט האחרון בדבריה כדי להציק לטוביאס תוך כדי. נראה שזה עבד כי פניו של טוביאס האדימו מיד. 

"א-ני לא מאוהב בה..." הוא גמגם, אוחז בקולב של החזייה חזק יותר. "זה פשוט ש..." אז פתאום עיניו נפערו לרווחה. "היי, את מסיטה אותי מהמשימה שלנו!" הוא מחא והרים את החזייה כך שתהיה בגובה העיניים של טומוקו. "תסתכלי על הקאפים האלה! בשבילך זה סתם קאפ רגיל עם תחרה, אבל לפי איך שהתחרה מסודרת בקאפ, זה נראה כמו שכבות. כלפיי חוץ כפי שזה בקצוות של הקאפ, זה שחור אטום, אבל ככל שזה קרוב יותר לשורש של הקאפ, כך זה שקוף יותר. זה מייצג את זה שגרייס היא לא סתם חזייה פשוטה כפי שנהגתי לחשוב אלא שהיא עמוקה ומלאה בשכבות. ואלה לא סתם שכבות, אלה שכבות תחרה." הוא הדגיש, פתאום לחייו קיבלו גוון עז יותר. "זה... זה מראה כמה עדינה היא... לא משנה כמה קשוחה היא, יש בה צד רגיש שלפעמים קשה לראות למרות שהוא ברור." הוא שפך את ליבו תוך כדי ההסבר. במקום חיוך סוטה על פניה של טומוקו ואמירה עוקצנית על הרגשות שלו, עיניה המלוכסנות נפערו לרווחה כאילו הבינה משהו.

"טוביאס." היא קראה בשמו בקול מופתע. "מוזר לי לומר את זה, אבל מסתבר שהחזייה והתחתונים שבחרנו כן מתאימים." טוביאס הביט בה בבהלה, אבל טומוקו המשיכה. "בחרנו דברי הלבשה תחתונה שמתארים את גרייס והתיאורים שלנו דומים." טוביאס כיווץ את עיניו העייפות כדי לנסות להבין אותה, פתאום כל פניו לבשו את ההפתעה שחברתו לבשה. 

"את צודקת, וואו!" הוא קרא, ידו כיסתה את שפתיו בצורה חלקית. "וואו... אז בעצם התאמה של חזייה ותחתונים היא לא התאמה מבינת מראה אלא מבחינת מה שהם משקפים יחד." הוא ניתח את דבריה. טומוקו נראתה יותר מופתעת. היא נשמה עמוק, שניהם נשמו עמוק. 

"בוא נדבר על זה אחר כך, בסדר? אני חושבת שלהיום סיימנו את המשימה שלנו." טומוקו הציעה. טוביאס הנהן. שניהם הזדקפו במקומם בגאווה והלכו יחד לקופה שנעמדה יחסית במרכז החנות, ההילות שלהם התאחדו לאחת. הקופאית והדיילת מקודם התבוננו בהם בבהלה. טוביאס היה הראשון להניח בדרמטיות את התחתון שטומוקו בחרה ואת החזייה שהוא בחר. 

"את יכולה לעטוף את זה? זה מתנה לחברה שלי." הוא ביקש בטון רך נגוע במשיחיות. הקופאית המוטרדת אמרה את המחיר, טוביאס הוציא מיד את הכסף ושילם את הסכום במדויק. היא לקחה את הכסף מידיו ועטפה את דברי ההלבשה התחתונה. כשסיימה, הוא לקח את השקית והלך בדרמטיות מהמקום. הוא חיכה לטומוקו שתשלם על הקנייה שלה. אחרי כדקה היא יצאה מהחנות גם היא עם חיוך גדול על פניה. 

"יאי, אני כל כך שמחה שקניתי את התחתונים האלה! אז אצטרך לצמצם את ההוצאות שלי בחודש הקרוב, אבל זה שווה את זה." טומוקו קראה באושר. הברונטי לא יכל לא לחייך למראה חברתו לעסק. השניים התקדמו לעבר המעלית. "מוזר לי לומר את זה... אבל היה לי כיף איתך היום." היא ציינה. 

"גם לי היה כיף." הברונטי החזיר באותה נימה עם חיוך אופורי. ידיו החשופות היו בכיסי מעיל הבומבר בצבע זית כשאחת מאמותיו כלואה בתוך ידיות השקית. "גרייס צדקה, אנחנו באמת יכולים לשתף פעולה ואין בגד נעלה יותר." הוא הוסיף, פתאום נראה שהוא רצה לקחת את דבריו בחזרה. "כלומר, לעד חזיות יהיו נעלות הרבה יותר, אבל אולי יש משהו בתחתונים." הוא דייק. 

"תחתונים הרבה יותר נעלים מפני חזיות, אבל אולי יש בהן משהו." טומוקו תיקנה אותו.

"חייב לחקור את הנושא הזה עוד כי אם המצב הזה באמת ככה, שתי התיאוריות שלנו יחוו שינוי רציני. נדבר על זה עם גרייס וג'ק בפגישה החודשית הבאה שלנו." הוא הציע, אז החיוך על פניו השתנה לאחד רגיל כאילו האופוריה שחווה לא הייתה. "אבל עד אז, רוצה לאכול משהו?" טומוקו הנהנה לחיוב, תוך כדי פולטת שמות של מאכלים שהיא רוצה לאכול. 

משימה חדשה: למצוא משהו לאכול.