היי יומן. עכשיו לילה כשאני כותבת בך באוהל שלי עם אליזבת'. לא יכולתי לכתוב לך לפני המסע כי מיהרנו. ו-..כן. אני כבר במסע, ובגלל זה הכתיבה שלי לחוצה, כי, נו, אני בלחץ אטומי. מחר אנחנו אמורים ללכת לפגוש את אבא שלי בשאול. כבר יש לו מקום באולימפוס, אבל כירון אמר לנו שהוא מעדיף את השאול. וגם, אני בת האדס. הרגשות שלי, כמו שאמרתי...ואני בחוץ עכשיו...לא מוגנת...יודע מה, אולי כדאי שאעבור לנושא פחות מלחיץ ואספר לך על השיחה שהייתה לנו לפני המסע. מה דעתך? אז הנה.

כירון אמר לנו לצאת למסע להשיב את הקסדה של אדון האופל ושבדרך נפגוש את ניקו ו וויל בדירה שלהם. כאן התמלאתי תקווה. אליזבת' יכלה לעשות רק מסעות צללים, ולכן זה כל מה שהיא לימדה אותי בכוחות שלי; לפגוש את ניקו אמר ללמוד עוד דברים בכוחות. (ולהתעלף, אבל זה רק מבחינתי) כירון מסר לנו את הכתובת של ניקו ו וויל והילדה שלהם(שקוראים לה ביאנקה, כמובן) ואז שלח אותנו לנוח ולי לקרוא לג'ימיי בן ההפייסטוס, אחרי שאמרתי והסברתי למה אני רוצה ילד מביתן הפייסטוס וכירון אמר לי שזאת בחירה נבונה והציע לי את ג'ימיי אדמס. קראנו לו, הסברנו לו הכל אני רייצ'ל ואליזבת', התארגנו, נחנו ועכשיו אנחנו כאן, בלוס אנג'לס, קרובים למשפחת סולאנג'לו.  (אין מצב שאני מפסיקה לקרוא בשמות של כל השיפים רק כי הכל אמיתי, יומן.) אוף, הכתיבה על השיחה לא כזה עודדה אותי כמו שחשבתי. ואליזבת' מתעוררת עכשיו בגללי. אני חושבת שאדבר איתה. אולי זה יעזור.

לילה טוב, יומן!

אמשיך לעדכן אותך אחר כך.