הלכתי לכירון כדי לספר לו על המסע, שהוא נגמר בשלום. פתחתי את הדלת. "כירון, חזר-" התחלתי להגיד אלא שאז צווחתי ונרתעתי אחורה. בבניין המרכזי ישבה לא אחרת מאביב, החברה הכי טובה שלי. מה היא עושה כאן? היא חייכה אליי חיוך שנראה מוטרד. "מיקה!" אמרה בשמחה ורצה וחיבקה אותי. כירון חייך. "הפתעה, נכון?" אמר לי הקנטאור והנהנתי בהלם גמור. אביב צחקה. "באתי לאבא שלך אחרי שהלכת לכאן כי דאגתי לך נורא. לא אמרת לי כלום! ואז מה הליאו הזה אומר לי? שאת ילדה עם כוחות על. ואז הוא לקח אותי למחנה החצויים הזה ואז גילינו שגם אני חצוייה ואבא שלי הוא פוסידון! ואת חייבת לראות את הביתן שלי, הוא מדהים! וגם פסטוס! למרות שאותו את כבר מכירה בטח..." אביב עצרה את שטף הדיבורים לרגע, לקחה אוויר וחייכה אליי חיוך ענקי. אני עדיין הייתי המומה. הרטבתי את השפתיים והנהנתי חלושות. "כן. אני מכירה את פסטוס. ו- ואוו. מדהים!" אמרתי בהתרגשות שסוף סוף הציפה אותי (מה הקטע שלי עם הביטויים שקשורים לפוסידון?) והתחבקנו שוב כשאביב צוחקת. כירון צחק גם בחיבה. התיישבנו מולו וקיבלנו תה ועוגיות. סיפרתי להם על המסע. "ואוו. פגשת את אחות של פרסי?" אביב שאלה בפה מלא עוגיות. הנהנתי במשיכת כתפיים ולגמתי מהתה שוב. "כן. והיא סוג של אחותך." אמרתי בחיוך. אביב מצמצה. כירון הניד בראשו והסתכלתי עליו בשאלה.

"היא לא, כי היא הבת של פול ולא אחות מלאה של פרסי." אמר. ירד לי החיוך מהפנים, אבל הוא מיד חזר אליי. "תראי לי את הביתן שלך!" אמרתי. אביב הנהנה והשתנקה, כי היא בדיוק שתתה עוד תה. צחקתי. "ויש לך אחים חדשים, טום ונועה מהמסע" אמרתי בחיוך והיא הנהנה בזמן שניסתה להתאושש מהאוכל. צחקתי שוב. כשאביב התאוששה הודינו לכירון, שהודה לי על המסע ואמר שהכל חזר לשגרה ויצאנו באושר החוצה. "קדימה תראי לי את הביתן" אמרתי בזמן שדילגתי. אביב הנהנה, גם היא תוך כדי דילוג והלכה לאנשהו, מסמנת לי לבוא איתה. הלכתי. "תעצרי את הנשימה," אביב אמרה לי כשהגענו לאיזור הביתנים ומצמצתי והסתכלתי עליה בחוסר הבנה. היא חייכה. "הביתן של פוסידון הוא כמו אקווריום ענקי כי אנחנו נושמים במים." הסבירה. "אני אעשה לנו בועה, אבל עד אז כדאי מאוד שתעצרי את הנשימה." הנהנתי ולקחתי אוויר כמו בבריכה או בים. אביב חייכה ופתחה את הדלת. אכן היה קר יותר בתוך הביתן, כמו בתוך מערה. נכנסנו ואביב עשתה תנועות שבשבת בידיים ונוצרה לנו בועת אוויר. התנשפתי וחייכתי. "ואוו. מגניב." אמרתי והיא הנהנה. "היי, מי את?" שמעתי קול מוכר מאוד. הסתכלנו קדימה וראיתי שזאת נועה. חייכתי וסיפרתי לה על אביב שהגיעה לכאן בזמן המסע. נועה חייכה. "ברוכה הבאה לביתן פוסידון" אמרה. אביב הנהנה. "תודה" אמרה בביישנות ונועה חייכה. "הביתן השולט!" אמר טום בעליזות ואץ ורץ לחבק אותי. אני ונועה צחקנו, אבל אביב התבלבלה.'הוא חבר שלך?' שאלה אותי בלי קול מעל הכתף של טום. הנהנתי בחיוך והיא חייכה לעצמה. "השולט במים." נועה התבדחה ושוב צחקנו. "ואני באש." הוספתי בחיוך. עוד צחוק. יצאנו החוצה ואביב הפסיקה את הבועה. החיים חזרו לשגרה...או לפחות לשגרה במקום כמו מחנה החצויים.