אסטל חיבקה אותי בעידוד ביד אחת ודחפה אותי שאתחיל לדבר. לורי הסתכלה עליי בחשש ואז על כל האנשים ואז על ג'ימי בכעס וזה עשה לה פרצוף של שה תמים. נשמתי עמוק וכחכחתי בגרון. כולם מיד הסתכלו עליי והרגשתי איך אני מאדימה ומתחילה לרעוד. הצמדתי את כל האיברים לגוף כדי להסתיר את זה. "אממ, שלום לכולם. כמו שג'ימי בן פוסידון אמר," פתחתי והסתכלתי עליו בכעס כשאמרתי את המילה 'פוסידון' כדי להגיד לו שאני עדיין כועסת עליו שככה הוא סיפר לכולם על האלים והוא השפיל את המבט, זז באי נחת ושיחק בידיו במבוכה והאדים לא פחות ממני. חזרתי לכולם בחיוך לעצמי. "אתם לגמרי יכולים לבטוח בנו. בנו לחלץ אותכם. אנחנו במה שנקרא 'מסע חיפושים'." אסטל ולורי הנהנו לחזק את דבריי והמשכתי בביטחון גובר. ג'ימי הסתכל עליי בחשש. בינתיים נועה וטום עלו על הסיפון והסתכלו עלינו גם למרות שהם לא שמעו אותנו. אחיו של ג'ימי טום חייך אליי, ועכשיו הביטחון שלי בהחלט גבר. המשכתי. "אנחנו נחלץ אותכם בספינה הזאת-" הצבעתי עליה וטום נועה ודניס נופפו לכולם- "ונשמח אם תפעלו בשיתוף פעולה. יש כאן אנשים שעדיין רוצים להרוג אותכם כדי להוציא את הים הזה מהשליטה של פוסידון." סיימתי להסביר ונערה עם קוקיות בשיעור התקרבה אליי. היא לבשה שמלה מהודרת ונעליים אדומות. תהיתי כמה זמן היא כאן, לעזעזל.

היא כחכחה בגרון. "אממ, לא שאני מתכוונת לפקפק, אבל איך האלים קשורים בכל זה? למה פוסידון לא עזר לנו כל הזמן הזה אם הוא 'שולט'"- היא עשתה מירכאות בידיים- "בכל הימים האפשריים?" שאלה. נשמתי עמוק, אבל אסטל דיברה במקומי. "האלים לא ממש קשורים לזה. וכמו שמיקה אמרה, פוסידון הוצא בכוח מהשליטה בים כאן על ידי החצויים הבוגרים שגרים פה." הסבירה. הנערה הנהנה בהלם וזזה מרגל לרגל במקום. "אבל...פשוט לבוא איתכם? אנחנו לא מכירים אף אחד ואף אחד מאיתנו לא מכיר את כולנו." אמרה ושאר האנשים שהיו מהופנטים הנהנו בהסכמה. חייכתי והודיתי לאסטל בתנועת ראש. היא חייכה וקרצה, מסמנת לי בידה שאמשיך לדבר. התקדמתי קדימה. "אני יודעת שאתם לא מכירים אותנו ממש טוב. אבל גם אני לא הכרתי את הצוות שלי כל כך בכל המסע, ועדיין הצלחנו לשמור על שיתוף פעולה מצויין." ודניס כאילו שמע אותי בספינה הנהן נמרצות ועשה רעם בשביל הקטע. התאפקתי מלצחקק. אסטל חייכה בשעשוע ואפילו לורי חייכה חלושות. דיברנו כל הזמן באנגלית, אז היא לא הבינה הכל אם בכלל. "אז קדימה," אמרה אסטל ופרשה ידיים. "למה אתם מחכים? לכו לספינה עם הדברים שלכם." סיימה ומיד כולם התחילו לארוז ולקפל מצחלות. ג'ימי חייך אלינו חיוך אחרון של אשמה ורץ לעזור למשפחתו. הסתובבתי לאסטל. "תודה" אמרתי לה מכל הלב והיא חייכה בהיסח דעת. "בבקשה. עכשיו נלך לספינה" אמרה. הנהנתי וגם לורי התחילה לארוז.