התרחקנו מהים ואני חייכתי כמו אידיוטית כל הזמן. נועה הגניבה אליי מבטים ואז צחקה כמו אחת שהבינה מה קורה כאן. היא נראתה אדומה כמעט כמוני אבל מרוב שמש, ורק טום לא הבין מה קורה. "מה?" הוא שאל בבילבול מוחלט כשצחקקנו בפעם האלף. "כלום," נועה אמרה מיד ושלחה לי מבט רב משמעות שאני אחזור לעצמי. נשמתי נשימה עמוקה. "כן, כלום" אישרתי אבל היה קשה שלא לחייך. טום נאנח וגלגל עיניים והלך. ברגע שהוא הלך אני ונועה חזרנו לצחקק. "זה היה גדול." נועה אמרה ומחתה דמעת צחוק. "קדימה, מיקה ארוחת ערב" אמרה בחיוך ודילגנו פחות או יותר לחדר האוכל. טום כבר לקח לו צלחת ועמד להתחיל לאכול כשאנחנו התיישבנו עם מולו ולידו עם צלחות גם. חשבתי לצלחת בכל הכוח: עוף! והופיע עוף. חייכתי לעצמי ואכלתי ליד סלט. נועה וטום גם אכלו, ואז מעיין בן הזאוס לורי מבורכת הזאוס והיפנוס הגיעו אלינו גם. חייכנו אליהם ואני מצמצתי כשקלטתי כשללורי כבר יש אוכל בצלחת. "תגידו, לא צריך להגיד לצלחת איזה אוכל רוצים?" שאלתי והופיע לי פירה בצלחת. חזרתי לאכול ולורי התיישבה ליד טום שישב ליד נועה, ומעיין התיישב לידי. טום חייך אליי ואכל כנף של עוף תוך כדי. "לא חייבים. יכול להיות ששכחתי להזכיר את הפרט הזה." אמר ומצמץ. הוא השפיל את המבט לצלחת ונגס בעוף. פערתי את הפה וחזרנו לאכול בשתיקה כשמסביבנו מדברים. "היי, חצויות חדשות!" מישהו מהשולחן ליד רודני אמר לנו וכולנו בהינו בו. הוא חייך אלינו. היה לו שיער שטני חלק וקצר, חולצה לבנה, ג'ינס כהה וחרב בנדן. עכשיו השעה הייתה שבע בערב. "אתן אחרי המבחנים כבר?" שאל. מיקה הנהנתי ונזכרתי בקטע שבו האש רדפה אחריי. חייכתי לעצמי וטום גם הנהן בהשפלת המבט. הנער חייך בהקלה.

""אלוהים אדירים! תודה לאל. איך היה שם?" שאל והנמיך את הקול שלו בבת אחת. נועה הסתכלה בחשש על לורי משום מה. "האמת... לא כולנו אחריהם. למשל לורי כאן עוד לא עשתה, אז אסור להגיד, וגם בכלל אסור להגיד" היא אמרה בתקיפות וסתמה לטום את הפה כי הוא עמד להגיד משהו. הוא עשה פרצוף והוריד את היד מהפה, והנער בהה בנועה ואז עשה פרצוף מאוכזב. "חבל. אני בן אפולו, שולט באש. נעים להכיר," מלמל וחזר לצלחת שלו אבל קפצתי במקום וגם לורי בגלל זה בבהלה. "חכה! אמרת שבאש?" שאלתי והנער הסתובב אלינו שוב והנהן בחוסר הבנה. חייכתי חיוך גדול והיד השמאלית שלי עלתה באש, הפעם מרצוני שלי. בן אפולו מצמץ ואז צחק. "ואוו. מגניב. את גם בת אפולו?" שאל. שתקתי. נועה הסתכלה עליי בחשש ואז שוב על הנער. "האמת שהיא הבת של ליאו וולדאס," הודתה והנער פער את הפה. לורי נשכה שפתיים וטום בהה בי. זזתי באי נחת ושיחקתי בסכו"ם. "כן," מלמלתי. הנער טלטל את הראש. "לא מאמין. גדול," אמר וחייך חיוך גדול. הוא קרץ. "אז נעים להכיר אותך, מיקה וואלדס" אמר וחזר לשולחן שלו שבא אליו עוד ילד בינתיים. נאנחתי וחזרתי לאכול. הרעש של הסכו"ם הקפיץ את נועה וגם היא חזרה לאכול וכל האחרים. אחרי זה הלכנו למדורה קצרה ושרנו שירים והגיעו עוד כמה חצויים חדשים. חייכתי אליהם ואחד מהם חייך אליי בחזרה בביישנות. צחקתי וחזרתי למרשמלו שלי על האש. אחרי זה אכלתי סטייק צלויי הייטב (כיאה לנצר הפייסטוס) ואז הלכנו לביתנים לישון. בחלומי הייתי במקום מוזר- כל האנשים שם נראו מהופנטים ושמחים באופן משונה. הייתי בים ומשום מה ראיתי שם גם את לורי מיקה טום ומשום מה גם את בן הזאוס דניס שנבחן איתי והם הלכו אחריי ונראו המומים ומפוחדים כמו שאני הרגשתי בחלום. התעוררתי מופתעת לקול של המתכות בביתן. מצמצתי לאור שדלק בתקרה של המיטה המפוארת שלי וקמתי לארוחת הבוקר. משום מה גם נועה נראתה המומה כשלקחנו לנו אוכל והיא הסתכלה עליי בתהייה. הבנתי שגם לה היה חלום כנראה וסימנתי לה לא לדבר עד השולחן לפחות.

הלכנו אליו בשתיקה ומיד כשהתיישבנו שאלתי אותה שאלות. "גם אתם חלמתם משהו מוזר בלילה?" שאלתי ולקחתי ביס מהקרונפלקס שלי. לורי ומעיין לא באו הפעם ונשמתי בהקלה. הם די העיקו על החבורה הקטנה שלנו מבחינתי, אני מודה. נועה הנהנה ובלעה. טום השתנק. "מה?" חרחר וחייכתי בהיסוס. "מה חלמת?" הוא לחש והתכופף. נועה נשמה נשימה עמוקה. "אני-" התחילה להגיד אבל התחרטה, משכה בכתפיה וחזרה לאכול במבט עגמומי. חזרנו גם לאכול בלית ברירה, ולורי ומעיין בחרו לבוא אלינו בכל זאת בסוף. "מה קרה כאן?" מעיין שאל והתיישב ליד נועה. לורי הנהנה במצח מקומט.