"אתן קשורות אחת בשנייה," אמר כירון וסימן לנו לשבת בשולחן. אף אחת מאיתנו לא ישבה. "לא חזרתי בזמן כמו שאת חושבת, מיקה. אבל כן הייתי רוצה לדעת מהו השעון הזה," אמר. נלחצתי והיד שלי עלתה שוב באש. לורי צרחה והתאמצתי לכבות אותה. כירון צחק. "את בדיוק כמו ליאו." אמר והעיניים שלו נצצו. הוא קרץ לי ובלעתי רוק. יופי. "השעון הזה-" גמגמתי, "ליאו אבא שלי בנה אותו. הוא השביע אותי לא לספר לאף אחד עליו. אין לי מושג מה הוא עושה אצלך, בגלל שלפני רגע הוא היה אצלי." אמרתי והתפללתי להפייסטוס סבי האלוהי שאבא יסלח לי. טוב, מצד שני, זה נראה כמו מקרה חירום ונרגעתי קצת. לורי בהתה בי. "של אבא שלך?" הצליחה לומר והנהנתי. כירון הרים גבה. "אבא שלך יצר אותו ולא סיפר לי?" שאל הקנטאור והנהנתי במבט מושפל לרצפה. כירון נשמע נעלב קצת. נועה פרצה לחדר ונעמדה דום ברגע שראתה את כירון. הוא חייך אליה. לורי הנידה בראשה. "ואוו," מלמלה והנהנתי. נגעתי מבלי משים בחפץ הלבן והעגול שנראה כמו דיסקית הוקי. נועה הסתכלה עליי בחשש ומשכתי בכתפיים כשראיתי שהוא לא עושה כלום ועזבתי אותו. כירון נאנח והצליף בזנב שלו. "טוב. אם ליאו יצר אותו, הוא צריך להישאר אצלי. אני אביא אותו אליו והוא ישים אותו בבונקר תשע, שמה הוא יהיה בטוח ומוגן כי רק ליאו-" הוא השתתק והסתכל עליי מזווית העין. "ועכשיו גם את שולטים באש." מלמל. הנהנתי וחייכתי קצת. נועה משכה אותי איתה החוצה. "מה קרה שם?" דרשה לדעת ונאנחתי וסיפרתי לה. היא מצמצה כמה פעמים בעקבות הסיפור. "אלים אדירים." מלמלה וראיתי שטום רץ אלינו ומחייך אליי בזרועות פרושות לצדדים כאילו הוא עומד להמריא, מה שהנחתי שהגיוני כאן לכמה ילדי זאוס. חייכתי אליו ונועה כחכחה בגרון וקפצנו. "אז יופי! כירון לא העניש אותך?" בן פוסידון שאל אותי ומצמצתי. "למה לו להעניש אותי?" שאלתי בחוסר הבנה והוא בהה בי ואז משך בכתפיו. "לא חשוב. אני מבין שלא. מה בא לכן לעשות?" שאל בחיוך גדול. נועה בהתה בלורי שעכשיו יצאה מכירון והתחילה להתרחק. "חכי!" נועה צעקה לה והיא קפצה ובאה אלינו בחוסר הבנה.

"מה השעון הזה?" נועה דרשה לדעת. לורי מצמצה ובלעה רוק. היא הסתכלה אליי והנהנתי. לורי סיפרה לה. טום התנשף. "שעון שמעביר בזמן..." מלמל. משכתי בכתפיים. "אבל זה הסוד שלנו," הזכרתי להם וטום הנהן במבט חולמני. ידעתי מה הוא חושב ונקשתי באצבעות מולו. הוא מצמץ. "וזה לא לשימוש." אמרתי בתקיפות ולוריאנה הנהנה בהסכמה. טום עשה פרצוף ושילב ידיים. חייכתי. נועה צחקקה וטפחה לי ולטום על הכתף. "בואו נלך לחץ וקשת, מיקה עוד לא עשתה את זה" אמרה בחיוך והנהנו. לורי זזה באי נחת במקום. "גם אני יכולה לבוא?" שאלה בביישנות ונועה הנהנה בעידוד. לורי חייכה והלכנו למטווחים. קשת וחצים היו מונחות מול כל מטרה, ונועה הרימה אחת. עשיתי כמוה, וגם טום ולורי. "מה עושים?" שאלה לורי ונועה חייכה אליה והעמידה את הקשת במצב ירייה. "ככה," אמרה וירתה למטרה. היא פספסה בממש קצת ועשתה פרצוף. עמדתי במטרה שהייתה לידה, לורי לידי וטום לידה. "תורך מיקה," נועה אמרה לי והנהנתי ויריתי. כמובן שאפילו לא התקרבתי למטרה ונפלתי אחורה בכאבים. "אאוו," בכיתי ונועה גיחכה ועזרה לי לקום. החץ נפל לדשא, ולי זה נראה כמו מיליון קילומטרים לפני המטרה. נועה העמידה אותי וחזרתי לעמוד, משפשפת את הרגל מהמכה שקיבלתי. טום חייך וקרץ אליי. עכשיו הוא ירה, וקלע למטרה. "והוו!!" אמר והרים ידיים באוויר עם הקשת. נועה עשתה פרצוף. "דילגת על התור של לורי!" מחתה. "זה לא נחשב. לורי, תורך" אמרה ולורי מצמצה וחייכה ושמה את הקשת במצב ירייה. היא כמעט הצליחה, אבל ברגע האחרון החץ שינה את דעתו ונפל לדשא. נועה מחאה כפיים בנימוס וגם אני. טום עשה פרצוף.

"נו באמת." רטן. "סתם מזל של מתחילים! תסתכלי עליי, מבורכת זאוס והיפנוס." אמר וכיוון את החץ וקשת. הוא קימט את המצח בריכוז, ונראה ממש כמו בן אפולו. בהיתי בו כשהוא ירה ואז קלע למטרה וחייך בגאווה. הוא ניפח את החזה שלו. "לזה קוראים קליעה!" אמר ונועה עשתה פרצוף ואז צחקה. מצמצתי וצחקתי גם. לורי חייכה בביישנות והניחה את הקשת בדשא ולידה את החיצים. "אני הולכת," מלמלה והלכה למעיין בן זאוס שחיכה לה. מצחיק, אני יודעת. מעיין בן זאוס. הם התרחקו ונועה נאנחה והניחה גם את הקשת והחיצים על הדשא מול המטרה. עשיתי כמוה וגם טום. "בואו להתאמן בכוחות שלנו, רוצים?" שאלה בת פוסידון והנהנו בהתלהבות. טום רץ לאגם וקפץ למים בבגדים. הוא יצא וירק מים כמו דולפין וחייך אליי. נועה נכנסה גם למים בבגדים ואז הסתובבה אליי בחיוך. היא קרצה וצללה בלי לקחת אוויר, ואני בהיתי בנקודה שהיא נעלמה בהרגשה לא טובה. מיד אחרי זה היה הוריקן קטן מסביב לטום, והוא צעק וצלל. צחקתי כי ידעתי שנועה קשורה לזה. ניסיתי להסתכל מתחת למים מהחוף, ונראה שנועה וטום הלכו קרב ידיים מתחת למים. נועה חייכה ואז עלתה לפני המים ויצאה מהם בחיוך וצחקה. טום קילל אותה ביוונית עתיקה שעדיין לא הבנתי לשמחתי. אני ונועה התפקענו מצחוק והחלפנו כיפים. טום עשה פרצוף מרוגז. "אז תיכננתם את זה ביחד!" 'קרא והניד בראשו. "לא יפה, מיקה. חשבתי שאנחנו חברים!" אמר וחייך. הוא קרץ והבנתי שהוא לא באמת מתכוון לזה. צחקתי. "כן. פשוט.." לא השלמתי את המשפט כי עליתי באש בפעם המיליון, ככה היה נראה לי. נועה צווחה והתרחקה ממני. טום עשה פרצוף המום. "עכשיו אני מבין את החברים של ליאו," מלמל ויצא מהמים. הוא סגר את הידיים שלי לאגרוף והאש נפסקה. רעדתי. "את חייבת לשלוט בזה." אמר ומשכתי בכתפיי בחוסר אונים. נועה בהתה בנו המומה כאילו הבינה משהו, ואז חייכה לעצמה חיוך גדול וצחקה. טום קפץ ועזב אותי, ואני הסמקתי קשות. נועה ממש התפקעה מצחוק וטום זעם והטיח בה מים. היא נשנקה מהמלח של הים והחזירה לו גל עצום. התרחקתי מהם, אדומה כולי, אבל הצלחתי לצחוק למרות שעדיין הייתי עייפה מהאש הפתאומית.