נקודת מבט-נאטסו

כולנו עמדנו דוממים. אני מודה שפחדתי. חשבתי שבראנדיש מתכוונת לתקוף אותנו. אבל מה שקרה אחר כך, הפתיע אותי.
בראנדיש שלפה סכין (ותאמינו לי שאין לי מושג מאיפה היא שלפה את הסכין). היא התקדמה לעבר אוגוסט.
ואז, הספריגאנית דקרה את האדם שמולה. "האיש שרציתי להרוג..נמצא מולי." בראנדיש מלמלה.
אוגוסט התקפל. טיפות דם היו על האדמה.
"מה קרה לה?" לוסי שאלה אותי.
לא יכולתי לענות. הפחד שיתק אותי למקום. בראנדיש פגעה בבן בריתה. מה יקרה אם היא תפגע בנו?
פתאום, קלטתי את מאסט מחייך מעט.
"מה עשית?!" שאלתי. ניסיתי לא לחנוק אותו.
"שתלתי לה זיכרון שבו היא רוצה להרוג את הספריגאן שמולה. אני מגן על הגילדה!" מאסט אמר בכעס.
בגלל הרעיון הדפוק שלו, איבדנו הזדמנות לנהל משא ומתן נורמלי.
לאחר שתי שניות, בראנדיש זרקה את הסכין על האדמה. "סב-" היא לחשה.
"את מבינה עכשיו בראנדיש? הדרך שלהם תמיד תהיה מלחמה" אוגוסט אמר בזמן שהוא ריפא את עצמו (לעזאזל! זה הופך אותו ליריב יותר מסוכן! הכח שלו חזק מידי!).
"הוא היה אמור להיות מת!" מאסט צעק בזעזוע.
בראנדיש פתחה את פיה על מנת לענות לאוגוסט, אבל הוא גרם לה להתמוטט על האדמה. "בראנדיש!" לוסי צעקה והתקרבה לספריגאנית.
"לוסי! תיזהרי!" כמעט צעקתי כשכדור ענק של לבה עף לכיוונה. זינקתי אליה בלי לחשוב פעמיים.
מזל שאני יכול לאכול אש, אחרת, כולנו היינו מתים ממזמן.
לאחר שהצלחנו להתחמק מהתקפתו של אוגוסט, מצאנו את עצמינו ביער. לא ידעתי איך הגענו לשם.
"איפה בראנדיש ואוגוסט?" לוסי שאלה.
רק כשהיא אמרה את זה קלטתי שהספריגאנים לא נמצאים איתנו.
"מה גרם לנו להגיע לפה?" החזרתי שאלה. זה לא היה נראה כמו הכוח של אוגוסט.
"השאלה האמיתית היא-איפה לעזאזל הגילדה?!" מאסט כמעט צעק.
לוסי הביטה סביבה. "זה נראה שאנחנו באמצע שום מקום. אני חושבת שננסה להתקדם." היא אמרה.
"להתקדם לאיפה? אני אפילו לא יודע באיזו כיוון הגילדה נמצאת עכשיו." אמרתי.
"אני בעד שנתקדם. במקרה הכי גרוע נלך לאיבוד. מה שהכי חשוב כרגע זה למצוא עוד אנשים מהגילדה." מאסט אמר.
התחלנו ללכת.
"נאטסו, אתה מתכוון לספר להם?" האפי שאל אותי. לוסי ומאסט היו מקדימה, כך שלא היה סיכוי שהם ישמעו את מה שהוא אמר.
"כן." אמרתי.
"מתי?" האפי שאל. ידעתי למה הוא שואל אותי את זה. הדחקתי את האמת יותר מידי זמן, ולא רציתי שהחברים שלי יכנסו לצרות בגללי.
"ברגע שניפגש איתם." אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
"אתה בטוח? כי ברגע שתספר להם, הכל ישתנה." האפי ציין.
"אני יודע, אבל עדיף לספר להם את האמת כל עוד אפשר, אחרת, יהיה מאוחר מידי." עניתי.