"Because I got what you need, so come with me and take the ride
It'll take you to the other side"
("The other side" from "The greatest showman)

נקודת מבט- נאטסו:

לרגע אחד, הייתי קפוא. המראה של לוסי חסרת ההכרה הפתיע אותי.
"האפי. קח אותה מפה..." מלמלתי חלושות. הרגשתי שאכזבתי את הגילדה.
האפי פרס את כנפיו. הוא עמד לקחת את לוסי למקום רחוק יותר.
"לא." היא אמרה פתאום.
"את פצועה! לוסי, אם תישארי פה-" גריי התחיל לומר, אבל היא קטעה אותו.
"אני לא הולכת!" לוסי אמרה בנחישות. היא ניסתה לעמוד, אבל לא היה לה מספיק כוח לכך.
"אני לא רוצה לאבד אותך..." אמרתי.
לוסי הביטה בי. "באתי לפה כדי לעזור. אני לא מתכוונת לסובב את הגב שלי ולברוח-" היא השתעלה.
גריי מיהר להשכיב אותה על הרצפה. "אל תדברי." הוא אמר.
זרף עמד באמצע החדר. הוא צחק.
"אתה פסיכי!" צעקתי בכעס.
הוא לא ענה. הייתה לי הרגשה לא טובה לגבי זה.
"מה אתה רוצה זרף?! השגת את מה שרצית, אז מה הלאה?!" גריי כמעט צעק.
"אתם תמימים. למה שאני אבוא לפה רק בשביל הכוח של מאוויס? יש לי תוכניות גדולות יותר." אחי הגדול חייך.
הגוף שלי בער מבפנים. "מה המטרה האמיתית שלך?" שאלתי.
"להביס את אקנלוגיה." זרף אמר בפשטות.
"אבל אקנלוגיה חסין לקסמים!" לוסי צעקה, מה שגרם לה להשתעל שוב.
"מי אמר שאני אביס אותו עם קסם?" זרף צחק.
"אתה לא מתכוון-" גריי אמר. הוא לא היה צריך להשלים את המשפט. זרף עמד לנסוע בזמן כדי לעצור את אקנלוגיה.
"אי אפשר להביס את הדרקון הזה בזמן הנוכחי. אבל אם הייתי חוזר לעבר, אולי היה לי סיכוי להביס אותו. נאטסו, תצטרף אלי. עם הכוח של שנינו נוכל לנצח את אקנלוגיה אחת ולתמיד." זרף אמר.
"מה?! אין סיכוי! אתה ניסית להרוג אותי! למה נראה לך שאני אסכים להצטרף אליך?!" התאפקתי מאוד לא להחטיף לו מכות.
"אני לא האוייב שלך." זרף התקרב אליי.
"טכנית אתה כן. ברגע שהחלטת לתקוף את פיירי טייל הפכת להיות האוייב." אמרתי.
זרף התקיף פעם נוספת. עמדתי לעצור את המתקפה שלו, אבל אז, לוסי קפצה מולי. היא ספגה את המתקפה.
"ל-לוסי.." היה לי מבט של אימה בעיניים.
זרף המשיך לתקוף. לא היה אכפת לו שמישהי סובלת. מבחינתו, זה היה בסדר.
"תפסיק..." אמרתי בלחש. ידיי רעדו בכעס.
זרף הביט בי. "תשחרר את הכוח של אנ"ד!" הוא צחק צחוק מטורף. ללא ספק, הבחור נפל על השכל.
התקדמתי לכיוונו.
"נ-נאטסו...אני-" לוסי התקפלה בכאב.
גריי הסתכל עלינו ממרחק. מבטו היה מבוהל.
"תעזוב אותה!" צעקתי על אחי הגדול. פחדתי להתקיף אותו.
זרף לא ענה. הוא המשיך לצחוק.
ברגע הזה, לא ראיתי יותר בעיניים. התחלתי להתקיף בכל הכוח את זרף.
"תראה לי את הכוח אנ"ד!!!" זרף אמר. הוא היה הרבה יותר חזק ממני.
גריי...לוסי..אני מצטער... זה לטובתכם.
הפסקתי להתקיף. ידעתי שאם אשחרר את הכוח של השד שחי בתוכי, לא תהיה דרך חזרה.
"לא ידעתי שאתה אחד מהאנשים שמוותרים." זרף אמר בלגלוג.
חייכתי. נתתי לאש להתפשט לכל אורך גופי. הכוח שהיה בתוכי היה עצמתי.
"נאטסו! מה לעזאזל אתה עושה?!" לוסי נעמדה בקושי רב על רגליה.
הבטתי בה. "זאת הדרך היחידה..." אמרתי בלחש.
"אנחנו נמצא דרך אחרת! אתה לא יכול להקריב את עצמך!" גריי התקרב אליי.
"אל תתקרב אליי!" צעקתי. לא רציתי שהוא יפגע בגללי.
גריי נעמד. "אל תמות..." הוא אמר ונשך את שפתיו.
לוסי אחזה בזרועי. "תחשוב על זה רגע-" דמעות צצו בעיניה. לא רציתי לראות אותה בוכה.
"אני חשבתי על זה. בבקשה, תתרחקי. אני לא רוצה לפגוע בך בטעות..." אמרתי ברוך.
לוסי שחררה אותי. היא נעמדה ליד גריי.
השד עמד לקחת שליטה מלאה.
"גריי!" צעקתי.
הוא הביט בי. "מה?"
"אתה צריך להיות מוכן. ברגע שאני אאבד שליטה-" אמרתי.
גריי רצה לומר משהו, אבל משהו מנע ממנו מלעשות זאת.
עצמתי את עיניי. בעוד כמה דקות, אני לא אהיה עוד נאטסו דראגניל, קוטל הדרקונים מגילדת פיירי טייל, אני אהפוך לאנ"ד, השד הכי חזק שאי פעם נוצר.