נקודת מבט-נאטסו

אני לא מצליח לישון כבר כמה ימים. מה שזרף סיפר לי מדאיג אותי, ואני לא יודע מה לעשות. בגילדה עליי להעמיד פנים שהכל בסדר..אבל האמת היא שאני לא. איך הם יקבלו את האמת? הלוואי והכל היה חוזר להיות נורמלי.
"נאטסו?" האפי שאל אותי בדאגה. היינו בבית, והוא היה היחיד שידע מי אני באמת.
הבטתי בו. "מה?" שאלתי בעייפות.
"אתה לא חושב לספר להם?" האפי שאל.
"כן, אבל לא כרגע" מלמלתי.
רוב הגילדה הייתה עסוקה במלחמה נגד אימפריית אלוורז, ולא רציתי לסבך אותם עוד יותר.
ידעתי שאני צריך לצאת החוצה ולהילחם, אבל לא היה לי כוח. הקרב נגד זרף התיש אותי פיזית ונפשית.
דפיקה נשמעה על דלת הבית.
"נאטסו? אתה שם?" לוסי שאלה מעבר לדלת.
שיט! רק זה היה חסר לי כרגע! אני לא רוצה שהיא תראה אותי במצב לא טוב.
"נאטסו?" לוסי דפקה שנית.
נאנחתי ופתחתי את הדלת.
"אתה בסדר?" היא שאלה בדאגה.
"כן, אני בסדר. יש חדש לגבי הספריגנים?" שאלתי.
לקח ללוסי זמן לענות. "הם ממשיכים להתקיף, ואני לא יודעת עוד כמה זמן נוכל להחזיק מעמד  נגדם" היא השפילה את ראשה.
הנחתי יד על כתפיה בעידוד. "אנחנו ננצח, את תראי." אמרתי בביטחון מזוייף. אני צריך להיות חזק בשביל הגילדה, בשבילה וגם בשביל עצמי.