כן... אני רוצה להתלהב מהכריכה של חודש אפריל שהגשתי לתחרות של אנג'י ולהסביר עליה קצת.
הנה למי שלא ראה:

אני מפגרת, את זה כולם יודעים. גם עמוסה מאוד וחולת אתגרי ציור. רציתי להגיש כריכה, אבל ויתרתי מראש כי ידעתי שלא יהיה לי זמן.

אבל התפנה זמן.

כן, ממש התפנה (אוקיי, 3 שעות חופשיות לפני יציאה לסרט יחד עם חברה שלי). במקום להקדיש אותו לאתגר ציור, החלטתי להקדיש אותו לכריכה הזאת. ההשקעה הייתה שוןה את זה לפי כל ההערות והמחמאות שקיבלתי עליה.

ביצוע: וואי, הציור עצמו היה קל אבל הידיים של הבחור לא משהו ויש טעות בגוונים של כף היד (ואני מופתעת שלא העירו על זה כי אני כן הייתי מעירה). החמיאו לי גם על הכתב המון ואמרו שהוא נראה כמו פונט במחשב. זה כתב היד שלי עם השקעה של שעה לפחות, תכירו. אני שונאת לעשות את הקליגרפיה אבל ניסיתי פעם אחת לצייר כריכה ולהדביק עליה כותרת בפיקסלאר, אבל זה הרס לי חצי מהציור. הציור היה קל, אבל הכתב כולו החל מכתיבה ועד צבע היו נוראיים.

רעיון: אז הרעיון נבע משיחה שלי עם Numb2107 על עיוורון בגלל ביקורת שלי. הרעיון עצמו חכם מאוד, וכל הביצוע מ- ועד ת מוכיחים את זה. ניצלתי את זה שאנג'י השתמשה בעיוורון צבעים כדי לתאר את הנושא של חודש אפריל בתחרות הגרפיקות. ניצלתי לא רק את עיוורון הצבעים, אלא עיוורון בכללי. חשבתי על הכריכה הזאת כאילו היא מנקודת מבט של עיוור צבעים מלא כשהוא מצלם תמונות בשדה יחד עם חבר שלו. הצלם החליט לצלם את חבר שלו, החבר שלו שם לב לזה והחליט "לצלם" אותו בחזרה. הכריכה הזאת היא בעצם סצינה מתוך הסיפור שנבע מתוך הכריכה. הבחור בתמונה היה אמור להיות בחורה, אבל אחרי הביקורות שלי על כמה ציורים, החלטתי שבמקום ילדה לבנה, אני אעשה בחור שחור.

אם הסתכלתם טוב מאוד, צבע העיניים של הדמות לא שגרתי, הוא חיוור ולא כהה. הייתי מןפתעת שלא העירו לי, אבל זאת לא שגיאה, אלא משהו מכוון. הבחור בתמונה סובל ממחלה בקרנית שלו, שמעניקה שכבה נוספת לעיניים שלו שבהמשך גורמת לעיוורון. אני עדיין צריכה לעבוד על העיוורון שלו.

הסיפור עצמו יעסוק בעיוורון, בכמה שיותר סוגים, נפשיים ופיזיים כאחד. אני ממש מקווה לעבוד עליו ולפרסם אותו כשהעלילה תהיה יציבה.

הכותרת הייתה הכי קשה. היא ארוכה מאוד. ניסיתי לחשוב על הניסוח הקצר ביותר שאני יכולה להביא, אבל לא הכי הלך לי. אני חושבת שהכותרת מתאימה למוטיב העיוורון, כי זה מה שהעלילה של הסיפור תעסוק, וזה מה שהציור עוסק. אנשים היו צריכים להתעמק ברעיון ולחשוב על הקשר בין הכותרת לציור כי הוא לא מידי.

הרעיון עצמו עמוק מאוד ומעורפל, ולכן זה בסדר אם הקשר בין הדברים לא נראה.

אני אוהבת את הפרשנות של PLOTTER_L (זה בסדר שאני מתייגת אותך, נכון?), שאולי היא רחוקה ממה שתכננתי, אבל היא מתאימה לסיפור העיוור הזה. בדרך כלל בתמונות מחייכים, אם רוצים ואם לא. בתמונות לא יודעים אם האדם כן לגבי רגשותיו או לא. צריך להסתכל מעבר לתמונה ולראות אם המצולם שמח או לא, אם רגשותיו אכן אמיתיים. אני אדם שלא הכי אוהב לצלם כל חוויה ולהעלות, זה מציק לי ומשעמם, לכן אני יכולה להתחבר לפרשנות הזאת.

אני מתלהבת מהכריכה כי אנשים אהבו אותה והבינו את מה שרציתי לבשר בכריכה הזאת, מעבר לקווים, מעבר לצבע, מעבר לחיוך ולמילים. מקווה כשאכתוב את הפרויקט הזה, אני אצליח להעביר את המסר שלו מעבר למילים. אני לא אחת שאוהבת לומר מה אני מתכוונת להעביר בסיפורים שלי מעבר לעלילה המרכזית, אבל פה רציתי לתאר את תהליך היצירה של הכריכה.
אנג'י, אני מופתעת שאיכשהו מהתחרויות שלך באים לי רעיונות ממש טובים לסיפורים וציורים. אני לא יודעת אם זה טוב או לא...

נתראה בפעם הבאה. אני עייפה ביותר מהטיסה שלי והסיוט עדיין לא נגמר